"חינוך ירוד והגדלת הקצבאות העלו את שיעור האבטלה בקרב חרדים ב-200% ב-3 עשורים"

שיעור אי התעסוקה בקרס גברים חרדים גדל ביותר מפי שלושה לעומת השיעור לפני שלושה עשורים וב-2008 הוא עמד על 65% לעומת 21% ב-79'. כך עולה מהדו"ח השנתי של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל.

מנהל מרכז טאוב, פרופ' דן בן דוד, טוען בהקשר לכך כי הגדלת מימדי המימון הממשלתי במהלך השנים, מאפשרת לחלק גדול מאוכלוסייה, ובהם חרדים, לבחור באי עבודה כדרך חיים. "באותו זמן, הזנחה רבת שנים בתשתיות האנושיות - בעיקר בחינוך, ובתשתיות הפיזיות - בעיקר בתחבורה, מונעת מאנשים רבים את הכלים והתנאים להתמודדות מוצלחת במשק מודרני ותחרותי", הוא אומר.

מהדו"ח עולה שלפני שלושה עשורים, שיעור אי התעסוקה בקרב גברים יהודים (פרט לחרדים) בישראל היה כמעט זהה לשיעור הממוצע הקיים בארגון המדינות המתועשות (בישראל - 8.74% לעומת 8.07% במדינות ה-OECD). בתקופה שחלפה מאז, שיעור אי התעסוקה במדינות OECD גדל בכמחצית, והוא כמעט הוכפל אצל הגברים היהודים בישראל (פרט לחרדים). הדימיון שהיה בין ישראל למדינות ה-OECD לפני 3 עשורים נעלם וב-2008 שיעור אי התעסוקה בקרב גברים יהודים (פרט לחרדים) בישראל גבוה ברבע לעומת המצב במדינות ה-OECD.

לפי מרכז טאוב, במהלך העשור הראשון של שנות ה-2000, ירד ב-3% מספר התלמידים בבתי ספר יסודיים בזרם הממלכתי, ובמקביל גדל ב-8% מספר התלמידים בזרם הממלכתי-דתי. מספר התלמידי בזרם הערבי גדל ב-33% ובזרם החרדי הוא גדל ב-51%. כתוצאה משינויים אלה, קרוב למחצית (48%) מהתלמידים בבתיה"ס היסודיים ב-2008 היו חרדים או ערבים.

לדברי בן דוד, "כדי שאותם בוגרי בתי ספר יסודיים ישתלבו בשוק העבודה, עליהם לקבל היום חינוך התואם את הצרכים של משק מודרני. אלא שהמצב כיום בישראל הוא שרמת החינוך בתחומי היסוד היא הנמוכה במערב באופן כללי, ובקרב שתי קבוצות אוכלוסייה אלה, היא אף נמוכה הרבה יותר.

עוד עולה מהדו"ח, שכתוצאה מהגידול המתמיד מאז שנות השבעים במימדי העוני ובאי השוויון בהכנסות, היה צורך בגידול מקביל בקצבאות הביטוח הלאומי לנפש, כדי לבלום את הגידול בפועל מלבוא לידי ביטוי גם בהכנסות נטו. אך גם לאחר הקיצוץ החד בקצבאות בתחילת שנות האלפיים, התשלום הממוצע לנפש גדול פי חמישה במונחים ריאליים ממה שהיה בשנת 70'. זאת, בזמן שרמת החיים בישראל, המשתקפת בתוצר לנפש, גדלה רק פי שניים.

"קשה לראות איך ניתן לקיים בעתיד פערים כאלה בקצב הגידול של שתי המגמות - בקצבאות וברמת החיים", אומר בן דוד. "על המדינה לנקוט בטיפול שורש, שיתבטא בשיפור משמעותי בתשתיות החינוכיות והפיזיות, כדי לספק לחלקים נרחבים יותר באוכלוסייה את הכלים והתנאים הנדרשים להתמודדות במשק מודרני ועל ידי כך להקטין את העוני ואי השוויון במקור".

לדבריו, לשינויים הדמוגרפיים בישראל פוטנציאל עצום, בניגוד למדינות המערב המתועשות: זו מדינה עם אוכלוסייה מאוד צעירה - אך טמונה בהם גם סכנה גדולה אם המגמות של העשורים האחרונים יימשכו. מצד אחד, רמת החינוך שמקבלים ילדי ישראל מציבה אותם מתחת לכל אחת מ-25 מדינות ה-OECD. מצד שני, האוניברסיטאות במדינה נמצאות המעטפת הידע האנושית. "כלומר, בידינו הידע הנדרש להעלות את ישראל לרמות החיים הגבוהות המערב - אם נשכיל היום להעיק לילדי ישראל את החינוך היסודי והעל יסודי הטוב המערב".