10 המכות לחיסכון האישי: כך תשתחררו מהמינוס בבנק

10 מכות הטיל הקדוש ברוך הוא על אויבינו, המצרים הקדמונים. רבותינו נתנו בהן סימנים: דצ"כ עד"ש באח"ב. בזכות המכות האלה (וגם בזכות הנהגה פוליטית נחושה ויוצאת דופן של משה רבנו ואחיו אהרון) יצא עמנו מעבדות לחרות. וירא כי טוב.

והנה חלפו להן 4,000 שנה, ושוב נידונים רבים מבני עמנו לחיי עבדות. עבדות למינוס הכרוני בחשבון הבנק, עבדות לחשבון כרטיס האשראי שתמיד מפתיע לרעה ועבדות להררי החשבונות שנערמים בכל חודש בתיבת הדואר.

האם יש מוצא מהעבדות הזו? האם יימצא הנביא הפיננסי שיוליך אותנו מחשיכה לאור גדול, ויצלח יחד עמנו את המדבר הצחיח של האוברדראפט? הפעם נראה שלא. בעידן המודרני החיסכון הפרטי הוא משימה אישית לגמרי, והנבואה - אתם יודעים כבר למי היא ניתנה מאז שחרב בית המקדש. למזלנו, בעידן האינטרנט והמידע הזמין ישנם שפע של אתרים שמספקים עצות וטיפים איך להוציא פחות, לחסוך יותר ולהשקיע את כספנו בתבונה.

אז מיהם האויבים הקשים ביותר של חשבון הבנק? מהן המכות העיקריות שמחבלות לנו בתיק ההשקעות? הנה כמה אפשרויות:

1. ראוותנות - מוציאים יותר מהמשכורת

בזה בעצם מתחיל הכל. מי שמוציא יותר מהכנסתו השוטפת לא יכול לחסוך. החשבון הוא פשוט. לאנשים שמשתכרים משכורת מינימום אכן קשה לחיות רק מהכנסתם השוטפת, אבל הוצאות שגדולות מההכנסות אינן נחלתם הבלעדית של העניים. גם בעשירון העליון ישנם אנשים שמוציאים יותר מהמשכורת החודשית שלהם. מדוע? אולי משום שהם לא יכולים להתאפק. אולי משום שהם רוצים לעשות רושם ולנופף בעושרם והצלחתם כלפי סביבתם.

לפני עידן המשבר הפיננסי של 2008, אמריקאים רבים חיו מעבר ליכולתם ומימנו את הצריכה השוטפת באמצעות נטילת חובות ושבירת חסכונות. כיום נראה שהציבור האמריקאי חוזר לשפיות, ושיעורי החיסכון בארה"ב עולים. בישראל, לעומת זאת, נדמה שחגיגת הצריכה מעולם לא פסקה. אפשר לקוות שמי שקונה מכנסי מעצבים ב-2,000 שקל או רכב שטח ב-250 אלף שקל עושה זאת בכסף הפנוי שלו, ולא ממשכן את עתידו.

2. תאוות בצע - מנסים להתעשר מהר

הרצון להתעשר מהר עלול דווקא להיות מכשול בדרך להשגת עצמאות כלכלית. אנשים שרוצים להתעשר מהר נוהגים לקחת סיכונים גדולים ולעשות טעויות בדרך. הם ייטו לקצר תהליכים, ישקיעו במניות בשיעור גבוה מדי וינהרו אחר מניות מסוכנות ואופנתיות שעולות מהר ויורדות עוד יותר מהר. כשהשוק יהפוך כיוון הם ייבהלו וימכרו, ורק לאחר שהשוק יתאושש הם יחזרו אליו. לרוב זה יהיה מאוחר מדי.

באתר האינטרנט Getrichslowly.org, שמספק עצות פיננסיות בסיסיות, נאמר לא פעם שאנשים נהנים מכסף רק כאשר לחבריהם יש פחות משיש להם. הבעיה היא שכולם נמצאים במרוץ להשגת אותם דברים, ותמיד יהיו אנשים שיש להם פחות. "אתם צריכים לעשות מאמץ אמיתי להתעלם ממה שיש לאנשים אחרים ולהתרכז בצרכים האמיתיים שלכם", נכתב שם. או כמו ששאל באד פוקס, הברוקר הצעיר מהסרט "וול סטריט", את גיבור הסרט הטייקון גורדון גקו: "תגיד לי גורדון: כמה זה מספיק?"

3. חוסר תכנון - לא מגדירים יעדים

הצעד הראשון כדי להתאים את ההוצאות להכנסות הוא לדעת כמה אתם מוציאים. לרוב האנשים יש מושג כללי מהן הוצאותיהם החודשיות, אבל ההבדל בין מושג כללי לבין ההוצאות בפועל יכול להגיע לאלפי שקלים.

תכנון נכון הוא לא רק הוצאות. אחד הדברים החשובים למי שמנסה להרוויח מהשקעות לאורך זמן הוא להגדיר יעדים - יעדי חיסכון ויעדי זמן. כך למשל, מי שיודע שהוא יכול להפקיד כסף לזמן ממושך ולא לגעת בו, יוכל להיחשף ביתר קלות למכשירים פיננסיים מסוכנים יותר, כאלה שתוחלת התשואה מהם גבוהה יותר. מי שיודע כי צפויה לו הוצאה גדולה בטווח זמן ידוע מראש (רכישת מכונית, נסיעה לחו"ל או מימון לימודים) צריך לתכנן מראש מהם המקורות שבעזרתם יבצע את ההוצאה, כמה מזה ישקיע מהונו העצמי וכמה ייקח בהלוואה. תכנון מראש ואימוץ אסטרטגיית השקעות שניתן להתמיד בה הם צעד ראשון וחשוב כדי למקסם את התשואה בכל תיק השקעות.

4. עצלנות - לא עוקבים אחר ההוצאות

כולנו אוהבים להיות ספונטניים מדי פעם ולהוציא כמה שבא לנו. הבעיה היא שלרובנו יש מגבלת תקציב שצריך לחיות לפיה. מי שמכין לעצמו תקציב ומתכנן את צעדיו בקפידה יוכל לשלוט טוב יותר בהוצאותיו. מי שמגיע לקניות עם רשימה מוכנה מראש יצליח להוציא פחות ממי שקונה באופן ספונטני.

5. הדחקה - משתמשים בכרטיסי אשראי ולא במזומן

הנה תרגיל מחשבתי: בכל פעם שאתם מגהצים כרטיס אשראי לצורך קנייה מסוימת, נסו לדמיין מה הייתם עושים אילו הייתם צריכים לשלם על אותה קנייה במזומן. במקרים לא מעטים תגלו שאילו השתמשתם במזומן, האצבע שלכם על ההדק היתה כבדה יותר.

כרטיסי האשראי שברשותנו מקילים על ביצוע קניות. הם הופכים את חוויית הקנייה ליעילה ונוחה וגורמים לנו להתפתות ולקנות יותר ממה שאנחנו צריכים, ואם מציעים לנו לקנות בעשרה תשלומים שווים, זה נראה כאילו קיבלנו את המוצר בחצי חינם.

אין זה מקרה שתרבות הצריכה המערבית מבוססת במידה רבה על כרטיסי אשראי. במדינות שבהן כרטיסי האשראי נדירים יותר, מדינות מתפתחות למשל, הצריכה נמוכה בהרבה. אנשים רבים במדינות אלה חיים לפי אמצעיהם וצרכיהם, וברוב המקרים גם שיעורי החיסכון שלהם גבוהים יותר.

6. אי נטילת אחריות אישית - מזניחים את החיסכון הפנסיוני

חיסכון פנסיוני הוא שם קוד לכל הכספים שנגרעים מדי חודש מהשכר שלנו ונעלמים למקומות כמו ביטוח מנהלים, קרן פנסיה, קופת גמל ואפילו קרן השתלמות. אלה הכספים שאמורים לשרת אותנו בתקופה מאוחרת של חיינו, כאשר נצא ממעגל העבודה. בישראל החיסכון הפנסיוני נעשה על פי חוק, ורוב האנשים סומכים על המעביד שלהם ועל הממשלה שבעת פרישה יהיה להם מספיק כסף כדי שלא יצטרכו לרדת ברמת החיים. הם מעדיפים לשכוח מהכסף הזה ולא להתעסק אתו יותר מדי.

מצד אחד זה טוב - אין צורך להתעסק יותר מדי עם חיסכון לטווח ארוך. עדיף להניח לו לצמוח באטיות עד ליום שבו נזדקק לו. אלא שגם הזנחה מוחלטת של החסכונות האלה אינה דבר טוב. לעתים קרובות נדרשים עדכונים באופי החיסכון: שינוי מרכיבי הסיכון בהתאם לגיל, שינוי מרכיבי הביטוח בהתאם למצב המשפחתי והבריאותי, מעקב אחר קופות וקרנות שנפתחו אצל מעסיקים שונים, וכן קבלת עדכון תקופתי מסוכן הביטוח על התקדמות החיסכון ועל אפשרויות חיסכון חדשות שעשויות להיות טובות יותר.

הציבור בישראל מתקרב בהדרגה לעידן שבו ההחלטות העיקריות לגבי אופי החיסכון הפנסיוני יתקבלו על ידי העובדים. תהליך זה יחייב את ציבור העובדים והחוסכים ליטול אחריות אישית על כל מרכיביו של החיסכון הגדול והחשוב ביותר בחייהם.

7. נאיביות - לא משווים מחירים

בעולם אוטופי כל המוצרים הדומים בעולם היו נמכרים בכל מקום באותו המחיר. אנחנו עדיין לא חיים בעולם כזה, אבל בזכות מנועי השוואת המחירים באינטרנט המידע שיש לנו על מחיריהם של מוצרים שונים רב כיום מאי פעם. אם פעם היינו צריכים לכתת את רגלינו בין חנויות כדי להשוות מחירים, כיום חלק עצום מהמידע מוגש לנו על מסך המחשב בבית. מי שלא יעשה במידע הזה שימוש, כמעט תמיד ישלם יותר.

8. נאמנות מוגזמת - נמנעים מלהחליף ספקי שירות

נאמנות היא תכונה חשובה בחיים. נאמנות להורים, לילדים, לבני זוג ולחברים עוזרת לחוות חיים שלמים ומספקים יותר. אבל בכל הקשור לנותני שירותים שאנחנו נזקקים להם, נאמנות גבוהה מדי לא תמיד טובה לנו. היא בעיקר טובה להם.

לפני כמה חודשים ביצע TheMarker בדיקה מקיפה אצל כמה נותני שירותים בסיסיים: בנקים, שירותי טלוויזיה רב-ערוצית, שירותי תקשורת קווית וסלולרית וספקי אינטרנט. גילינו שלעתים די בשיחת טלפון אחת כדי לקבל הנחה מפליגה מנותן השירות. נותני השירות מוכנים לעשות הרבה כדי שלא נעזוב אותם, והם מוכנים לתת לנו הנחה שיכולה להסתכם במאות ואלפי שקלים בשנה. הם מעדיפים לתת הנחות נאות לאלה שמתעקשים, ויודעים שמשאר הלקוחות הנאמנים שלהם הם יגבו מחיר מלא. חשוב לדעת: במקרים רבים זהו כסף שמונח על הרצפה, וצריך רק להתכופף ולהרים אותו.

9. אשראי מופרז - עושים שימוש מופרז בחוב למימון הצריכה

נכון, אנחנו עדיין לא כמו האמריקאים, שלקחו בשנות הגאות של שוק הנדל"ן משכנתא שנייה ושלישית על הבית כדי לממן לעצמם חיים נוחים וראוותניים יותר - אבל לא מן הנמנע שאנחנו בדרך לשם.

הלוואות ונטילת אשראי הם כלים שיכולים לסייע בביצוע השקעות. אדם שרוצה להשקיע בעסק שיניב לו תשואה בעתיד, ואין לו מספיק הון עצמי, יכול למנף את ההשקעה שלו באמצעות הלוואה. הכלל הפשוט אומר שהלוואה כדאי לקחת רק אם הריבית שמשלמים עליה נמוכה מהתשואה שמניבה ההשקעה. זהו הכלל הבסיסי, אך הוא אינו היחיד.

אבל מה שנכון לצורך השקעה לא כל כך נכון כאשר מדובר בצריכה שוטפת. מוצרי צריכה אינם מניבים כל תשואה, ולכן רצוי להימנע ככל האפשר מלרכוש אותם באמצעות הלוואות. חשוב גם לדעת להבדיל בין השניים - מהו מוצר השקעה ומהו מוצר צריכה. מכונית, מטבח חדש, ספה לסלון וטיול לחו"ל - אלה מוצרי צריכה. עסק פרטי, תיק השקעות לטווח ארוך, לימודים וחינוך לילדים - אלה השקעות.

לגבי דירות לשימוש אישי הדעות חלוקות. יש שיגידו שמדובר בהשקעה ויש שיגידו שמדובר במוצר צריכה. אחת הדרכים להבחין ביניהם היא להשוות את הריבית על המשכנתא לתשואה הפוטנציאלית של הדירה משכירות. אם הריבית על המשכנתא גבוהה מהתשואה הפוטנציאלית, ייתכן שהדירה שקניתם היא מוצר צריכה.

10. בורות - לא מגבשים אסטרטגיה לחיסכון ארוך טווח

אימוץ אסטרטגיה הוא הצעד הראשון בדרך להשגת מטרות בחיים. האסטרטגיה קובעת את הדרך שבה נלך כדי להגיע ליעד הסופי. מי שרוצה להיות רופא או עורך דין, יודע שכדי להגיע לכך הוא צריך לעבור כמה שלבים בדרך. הוא הדין במטרות פיננסיות שאנשים שואפים להשיג בחייהם.

אסטרטגיה לבדה עדיין לא מבטיחה שנגיע למטרה, אבל היא מתווה את הכיוון הכללי. מי שהחליט בגיל 30 כי המטרה שלו היא לחסוך 2 מיליון שקל עד גיל 55, צריך לתכנן מראש כיצד יעשה זאת. הוא יכול לעשות זאת באמצעות חיסכון של 1,000 שקל בחודש, או באמצעות חיסכון של 2,000 שקל בחודש. בהתאם לסכומי החיסכון שלו הוא יצטרך לבחור אם המטרה ניתנת להשגה באמצעות מכשירי השקעה בטוחים יחסית שמניבים 3% בשנה, או שיצטרך לחפש מכשירים מסוכנים יותר שאמורים להניב לאורך זמן 6% או 7% בממוצע לשנה.

המעבר למכשירים מסוכנים יותר יחייב אותו להתמקצע ולהכיר טוב יותר את הסיכונים שכרוכים במכשירים אלה. לאחר שיכיר אותם הוא יצטרך לבחור בשיטת הפעולה המתאימה: השקעה עצמית, אמצעות קרנות נאמנות או תעודות סל. כל צעד שינקוט ייגזר מהאסטרטגיה הראשונית שבה בחר ומהיעדים שהוא רוצה להשיג. ואז כמובן הוא יצטרך להיזהר מאחת הטעויות הנפוצות של כל משקיע - החלפת אסטרטגיית השקעה לטווח ארוך בגלל רעשי סביבה שמטרידים מאוד בטווח הקצר.