מעבדות לעבדות: כמה עובדים שווה בוס אחד?

העיתונות הכלכלית דיווחה השבוע בהערצה על יו"ר חברת ההשקעות גזית גלוב, אחד חיים כצמן. הוא קיבל שכר של 18.8 מיליוני שקלים במהלך 2009, או בממוצע 94,000 ₪ ליום עבודה.

תודו שזה לא רע. אבל לא על זה נסובה ההערצה: כצמן היה אמור לגרוף לכיסו גם בונוס של 47.4 מיליוני שקלים, אבל החליט לוותר.

האם כצמן שווה שכר כולל של כמעט 66 מיליוני שקלים בשנה? על פי העיתונות הכלכלית, כנראה שכן. אחרת הוא לא היה מקבל אותו, נכון?

פחות או יותר במקביל, דיווחה העיתונות הכלכלית ברוגז וחרון אף על כך שעובדי מפעלי ים המלח, לאחר סכסוך עבודה של כחודשיים, יקבלו בונוס שנתי של 71 אלף שקלים. כלומר, פחות מעלות יום אחד של עבודה של כצמן. אם כצמן היה לוקח את הבונוס, הבונוס שלו היה שווה ערך לזה של 662 מעובדי ים המלח.

פעם שכר המנהלים היה פי 20 משכרם של העובדים. מאז שנות השמונים, הוא טיפס לפי 400. אם מישהו רוצה לומר לי שהמנכ"ל של החברה – כל מנכ"ל, כל חברה – שווה 400 מעובדיה, אני רוצה הוכחות לכך. עד כה, אין כאלה, פרט למיסטיקה של "כת המנכ"ל".

התפטר או פוטר? זאת השאלה

זוכרים את דני דנקנר? יו"ר בנק הפועלים לשעבר, שחשוד כעת בכל מיני מעשים שעל גבול הפלילים, אם לא מעבר? ובכן, היה לו ויכוח קטן עם הבנק. הוא, כזכור, אולץ להתפטר מתפקידו על ידי נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר. השאלה הקשה היא האם דנקנר התפטר או פוטר.

על פניו, מדובר בהתפטרות: דנקנר הודיע לבנק הפועלים כי בשל התנגדות הנגיד, הוא רוצה להתפטר וימשיך לשמש כחבר דירקטוריון בלבד. אבל אתמול, כשחשף בנק הפועלים את הדו"חות שלו – ראה זה פלא – נקבע כי דנקנר פוטר מתפקידו.

למה זה חשוב, פוטר או התפטר? כי באמצעות התרגיל הזה הצליחה שרי אריסון – דרך דירקטוריון הבובות שלה - להעביר לדנקנר עוד כמה מיליונים כבונוס וכמענק פיטורים. ככה זה עובד.

אגב, כל המידע הזה על שכר הבכירים במגזר העסקי מתפרסם פעם בשנה, לקראת סוף השנה הפיננסית. אל דאגה: עוד שבועיים הכל יישכח, וכולנו נדבר על הפוליטיקאים המושחתים והמדפסת שהם העזו לקנות מתקציב "קשר עם הציבור" שלהם.

משמרות הבטיחות

בית המשפט הארצי לעבודה קבע כי אם מקדונלד'ז תמשיך להעסיק צעירים יהודים בעבודה בשבתות, היא תקנס בסכום ענק. למה? בגלל חוק יום המנוחה.

אבל כשנחקק החוק, לפני יותר מחמישים שנה, לא היה כמעט קיים המושג של עבודה במשמרות. כמי שעבד במשמרות כמה שנים טובות, אני יכול להעיד שמשמרת שבת היתה משהו נחשק למדי, כי התשלום עבורה היה 150%. אלה עבודות שקורצות בעיקר לצעירים.

ועכשיו הם, שאין להם בעיה לעבוד בשבת ושאינם דתיים, יופלו לרעה ביחס לצעירים לא יהודים. למה? פעם היה בזה הגיון: וידאת שאדם לא הופך לעבד ועובד שבעה ימים בשבוע. אבל מעטות עבודות המשמרות שדורשות חמש משמרות בשבוע, ומקומות עבודה שדורשים שש משמרות כמעט ולא קיימים. הגיע הזמן לרפורמה בתחום הזה.

המממ, אז למה אין לנו מים?

אז למה אין לנו מים? בגלל החקלאים ומשרד האוצר, זה למה. דו"ח של ועדת חקירה בנושא קבע שבמשך שנים, העדיפו שרי החקלאות את החקלאים על כלל הציבור, וסיפקו להם מכסות מים גבוהות, כשהם מגלגלים את הכסף על הציבור העירוני.

היה פתרון של התפלה. התחילו לדבר על זה לפני 15 שנים. משרד האוצר מנע שוב ושוב העברת כספים לתחום – הוא דרש שקודם כל יחסכו במגזר החקלאי, ולשם כך בלם את בניית מפעל ההתפלה הראשון, ב-1999. זה, נזכיר, היה לפני 11 שנה.

למרבה הצער, ועדת החקירה לא קבעה מסקנות אישיות. אפשר היה, למשל, לקבוע שהפקידים שהיו מעורבים בהחלטות הללו ישוחררו מתפקידם, אחרי שדפקו את המדינה עד העצם. זה לא קרה, וגם לא יקרה. הציבור מטומטם, ולכן הציבור ישלם.

צדיקי השבוע: מס הכנסה

עקב חג הפסח הבא עלינו לרעה, הורה מנהל רשות המיסים יהודה נסדרדישי למס הכנסה להקפיד ולהעביר את החזרי מס ההכנסה השלילי – מה שמגיע לעובד כאשר ההכנסה שלו נופלת מרף המס – כבר השבוע, ולא לדחות אותם ל-15 באפריל, שהפעם יחול אחרי החג. האנשים שלא מגיעים לרף המס זקוקים לכל שקל. טוב שיש מישהו, ועוד עובד במשרד האוצר, שחושב עליהם.

ספין השבוע: יעקב פרי

ראש השב"כ לשעבר קיבל לאחרונה בונוס של 800,000 ₪ עבור תפקידו בבנק מזרחי טפחות בשנת 2009. זה לא כולל את המשכורת שלו, בשווי 1.475 מיליוני שקלים. פרי משמש כיו"ר הבנק – ב-60% משרה.

ואיך הצדיק פרי את המשכורת, בשווי ממוצע של 11,375 ₪ ליום עבודה? "בשביל מנהלים טובים צריך לשלם". למרבה הצער, הנסיון מוכיח שמנכ"לים מקבלים משכורת מנופחת ובונוסים מזעזעים גם כאשר הם מחסלים את החברה שהם מנהלים.

פעם שכר המנהלים היה פי 20 משכרם של העובדים. מאז שנות השמונים, הוא טיפס לפי 400. אם מישהו רוצה לומר לי שהמנכ"ל של החברה – כל מנכ"ל, כל חברה – שווה 400 מעובדיה, אני רוצה הוכחות לכך. עד כה, אין כאלה, פרט למיסטיקה של "כת המנכ"ל"