מדינה במינוס: אזרח ישראלי ממוצע חי עם יתרת חוב בגובה של 60% מהכנסתו

האזרח הישראלי הממוצע חי עם יתרת חוב בגובה של 60% מהכנסתו הפנויה לעומת אזרח אמריקאי ובריטי שחיים עם חוב בגובה 110% מהכנסתו הפנויה - כך עולה ממחקר שערך בנק ישראל.

משמעות הנתון היא שאדם אשר הכנסתו השנתית הפנויה עומדת על 100 אלף שקל "מחזיק" גם בחוב מתמשך של 60 אלף שקל, בעוד שעמיתו האמריקאי מחזיק בחוב של 110 אלף שקל. מחצית מהחוב האמור בישראל הוא עבור הלוואות משכנתא, כלומר, 30 אלף שקל הם יתרת המשכנתא הממוצעת. על אף הגידול המהיר בנטילת משכנתאות חדשות בשנתיים האחרונות, נטל החוב של משקי הבית נותר ללא שינוי משמעותי.

היקפה של משכנתא ממוצעת בישראל עומד על כ-500 אלף שקל. אולם, הנתון שמציג בנק ישראל לוקח בחשבון את כל תושבי המדינה, כלומר גם את מי שלא קיבל הלוואת משכנתא מהבנק או מי שסיים לשלם אותה.

ההכנסה הפנויה המופיעה במחקר היא ברמה הלאומית, כלומר היא מחושבת באמצעות סך התוצר (עלות הסחורות והשירותים) פחות מס. בפועל, מדובר בשכר נטו בתוספת הכנסות כמו ריבית, דיבידנד ותשלומי העברה כמו קצבאות. החישוב כולל גם את רווחי הפירמות מתוך הנחה שהחברות שייכות לבעלי המניות.

יש להניח כי בניכוי הכנסות, כמו חלקם היחסי של התושבים ברווחי החברות, היה יחס החוב עולה מעל ל-60%. המחקר מתייחס לחוב בצורת "ברוטו", כלומר מי שמחזיק בחוב של 100 שקל אך מחזיק נגדו גם בחיסכון של 100 שקל, ייחשב כמי שחובו 100 שקל ולא כמי שחובו 0 שקלים.

היקף המשכנתאות גדל ב-56% - הדירות התייקרו ב-30%

מנתוני בנק ישראל עולה כי בשנתיים האחרונות גדל היקף נטילתן של משכנתאות חדשות ברוטו ב-56% והגיע ל-65 מיליארד שקל, לעומת 41 מיליארד בשנים 2007-2006. הגידול המהיר לווה בעלייה של למעלה מ-30% במחירי הדיור מאז 2008, לאחר מספר שנים שבהן הם נותרו כמעט ללא שינוי.

העלייה בהיקף המשכנתאות החדשות היא תוצאה של ירידת שיעורי הריבית במשק, שהתבטאה גם בשוק המשכנתאות והובילה לעליית הביקוש לרכישת דירות, לרבות כנכס השקעה. על פי דו"ח של מינהל הכנסות המדינה לאוקטובר 2009, חלקן של עסקות הרכישה להשקעה עלה בהתמדה והגיע ברבעון השני של 2009 לכשליש מעסקות הרכישה שבוצעו. זאת, כחלק מהמגמה של חיפוש תשואה, שאפיינה את 2009 לנוכח שיעורי הריבית הנמוכים באפיקי השקעה אחרים כפיקדונות בבנקים ואג"ח ממשלתיות.

בשוק המשכנתאות הישראלי התחוללו בשנים האחרונות תמורות רבות, כתוצאה מירידת שיעורי האינפלציה והרפורמות המבניות שבוצעו. חלקן של המשכנתאות הצמודות למדד, מתוך סך המשכנתאות החדשות שנלקחו, ירד בהתמדה והגיע ב-2009 ל-35% בלבד, לעומת 61% ב-2003. חלקן של המשכנתאות הצמודות למדד במלאי המשכנתאות עדיין גבוה - 66% בספטמבר 2009. ההחזר החודשי של משכנתאות מסוג זה עולה ככל שעולה מדד המחירים לצרכן.

רמתה הנמוכה של הריבית ב-2009 והציפיות ששררו בתחילת השנה לירידת ריבית נוספת בטווח הקצר הסיטו את לוקחי המשכנתאות אל משכנתאות לא צמודות בריבית משתנה, שהריבית עליהן מושפעת במידה הרבה ביותר מהשינויים בריבית בנק ישראל. שיעורן של אלה בסך המשכנתאות החדשות שנלקחו עלה מאמצע 2008 והגיע בפברואר לשיא של 77%, אך ירד בהדרגה עד ל-51% בדצמבר, עם מיצוי הציפיות לירידת ריבית נוספת.

סוג זה של משכנתאות מכונה בשם "פצצה מתקתקת", שכן הריבית הנמוכה מכתיבה לכאורה החזר חודשי נמוך, אולם ההחזר עולה ככל שריבית בנק ישראל עולה. הלוואת משכנתא ממוצעת ניתנת בדרך כלל על פני 20 שנה ובסכום של 500 אלף שקל, ופירוש הדבר כי עלייה של 1% בריבית (או במדד המחירים לצרכן) תגדיל את ההחזר החודשי בכ-250 שקל.

עד כמה זה משמעותי? מי שקיבל הלוואה בריבית פריים של 2% רואה לנגד עיניו החזר חודשי נמוך יחסית של כ-2,500 שקל. אך ברגע שריבית הפריים תעלה למשל ל-6% (במקרה של הלוואה צמודת ריבית), ההחזר החודשי יגדל בהיקף משמעותי של יותר מ-1,000 שקל.

יתרת המשכנתאות הלא צמודות בריבית משתנה הגיעה בספטמבר לכ-43 מיליארד שקל, והלווים בריבית זו נהנו בשנתיים האחרונות מתשלומים נמוכים יחסית, הודות לריבית הנמוכה. כך, הריבית השנתית הממוצעת על משכנתאות חדשות שנלקחו ב-2009 במסלול הלא צמוד בריבית משתנה עמדה על 1.7%, לעומת 5.5% במסלול הלא-צמוד בריבית קבועה ו-3.1% במסלול הצמוד בריבית קבועה.

זהירות, הריבית על המשכנתאות תעלה

בבנק ישראל מזהירים כי שיעורה הנוכחי של ריבית בנק ישראל אינו מייצג ריבית של שיווי משקל לטווח הארוך. במקביל ליציאת המשק מהמשבר שפקד את העולם ב-2008, הריבית צפויה לעלות בהדרגה ועמה יעלה נטל ההחזרים הרובץ על בעלי המשכנתאות. השאלה היא אם לעליית נטל תשלומי הריבית בעקבות עליית הריבית הצפויה תהיה השפעת מקרו על הצריכה הפרטית ועל יציבותם של הבנקים.

מבחינת הסיכון למערכת הבנקאית - שיעורי המימון בישראל בשוק המשכנתאות נמוכים משמעותית מהמקובל במשקים אחרים, מה שמקטין את הסיכון של הבנק במקרה של חדלות פירעון של הלקוח. מלבד זאת, בישראל אין כמעט שוק של איגוח משכנתאות, וסיכון המשכנתאות נשאר של הבנק לאורך כל תקופת החוב.

מסיבה זו, הבנקים בודקים בעת העמדת משכנתא את יכולת ההחזר של הלקוחות גם בריביות גבוהות יותר. מכאן שעליית הריבית בשוק המשכנתאות לא צפויה להשפיע על יציבות הבנקים, אף שהיא בהחלט צפויה להעלות שוב את שיעור הפיגורים בשוק המשכנתאות, שיעור שעמד בסוף 2009 על 1.08% מיתרת האשראי לדיור.