הפתעה: דמוקרטיה עולה כסף

בכירה בבנק העולמי מזהירה מפני הנורמות בשוק העבודה הישראלי • הפטנט החרדי להלבנת הון מקבל גושפנקא • הבולשיט הקבוע על "תקציב קשר עם הציבור" חוזר • וכמובן, הספינים והצדיקים • סיכום שבוע בכלכלה

בכירה בבנק העולמי, ג'וליאנה אויגון, ביקרה לאחרונה בישראל, והשמיעה אזהרה נוקבת: שוק העבודה הישראלי רווי באפליה. יהודים לא מעסיקים ערבים, חרדים לא מעסיקים חילונים, וכולם מפלים נשים. אפליה, אומרת אויגון, היא הנורמה הישראלית.

מעבר לכך שזו לא נורמה בריאה, לשום חברה, היא גם מהווה בעיה רצינית להתקדמות כלכלית. בישראל יש שיעור מדהים של אנשים שלא עובדים – תוצאה של סבסוד "חברת הלומדים" החרדית על ידי הציבור – והתוצאה היא קירטוע כלכלי ובעיה חברתית חמורה. אויגון סיפרה על רשמיה מביקורה בקוסובו, ואמרה שהשרים שם הם הגיעו למסקנה שהם לא יהיו עבדים של ההיסטוריה שלהם. "אף אחד מהאנשים פה לא עומד לעזוב," אמרה, "כולם ישראלים. אתם צריכים להחליט מה שווה האזרחות הישראלית."

מאחר ואויגון כנראה מכירה היטב את הממשלה הישראלית, על יכולותיה הידועות, היא קראה למגזר הפרטי להתערב בבעיה. כזה אי אמון במערכת הישראלית, מצד בכירים בארגון בינלאומי חשוב, מזמן לא היה פה. הידיעה היתה צריכה לפתוח מהדורות חדשות ולהוציא אנשים לרחובות. כלום לא קרה, כמובן.

גנוב לי ואגנוב לך

הכלכלה השחורה החרדית, כלכלת הגמ"חים ("גמילות חסדים") היא מרכיב מרכזי בעצם יכולתם של חרדים להתקיים. זו כלכלה סמויה שאיננה משלמת מיסים. עכשיו רוצים להפוך אותה לחוקית.

חבר הכנסת גפני מיהדות התורה העלה הצעת חוק שתאפשר לגמ"חים לפעול כבנקים. על פי שורה של פרסומים, גפני איים שלא להעלות לדיון את חוק בנק ישראל אם הממשלה לא תאשר את הצעת החוק שלו. ההצעה אושרה בזמן שיא – אבל גפני משך אותה לאחר הפרסום, כנראה משום שהשוחד היה גלוי מדי.

הצעת החוק, אם תעבור, תאפשר לכל אחד לפעול בתור בנק, ולהעביר כספים לכל עבר ללא דיווח.

חרדים כבר השתמשו במערכת הקיימת כדי להלבין כספי סמים, ולא פעם אחת. אישור חוקי למערכת הזו יהפוך את ישראל למעצמת הלבנת הון – וכבר עכשיו מצבה לא טוב.

מי שרוצה פרלמנט זול, שיילך לסוריה

כמדי שנה, פרסום נתוני "תקציב קשר עם הציבור" – שם מטעה, שם מדויק יותר יהיה "תקציב לשכה" – מהווה עילה לחגיגה של כתבים כלכליים על "בזבוז" מצד חברי הכנסת. וזה, במחילה, בולשיט.

לחברי הכנסת יש תקציב קבוע ולא גדול במיוחד – 49 אלף ₪ בשנה – שמשמש אותם להוצאות חיוניות. רוב חברי הכנסת משתמשים בו לרכישת ציוד משרדי – מה לעשות, הם צריכים אותו – והוא כולל לעיתים ציוד יקר כמו מחשבים. וטוב שכך. חברי הכנסת הם נציגי ציבור. הם לא צריכים להסתובב עם מחברת חשבון ועפרון. כל העולם וכלבו משתמשים במחשבים, כמעט לכל נהג יש GPS היום – ודווקא על חברי הכנסת מתגוללים.

מספיק עם הצייקנות הזו. מי שרוצה פרלמנט זול, שיילך לסוריה. ישראל היא מדינה דמוקרטית. משטר דמוקרטי עולה כסף – והוא עדיין הרבה יותר זול מדיקטטורה.

ספין השבוע: סיפורי הזוועה של ה"בטיחות בדרכים"

משרד התחבורה וכל המנגנון של "בטיחות בדרכים", הפציץ אותנו לאחרונה בסיפורי זוועה. סיפור אישי: לפני כמה שנים ערכתי כתבה על התאונות בדרכים בישראל. כמו כל אדם מן הישוב, חשבתי שאנחנו נמצאים בעליה מחרידה. קיבלתי מהרשות לבטיחות בדרכים את הנתונים השנתיים מאז 1980 ועד 2005, וסידרתי אותם בגרף. התוצאה היתה מפתיעה: הגרף עלה וירד, עלה וירד בעקביות. בממוצע, יש בישראל מדי שנה כ-400 הרוגים בתאונות, עם סטיה של כ-15-20% מדי שנה. אין, ולא היתה, עליה עקבית במספר התאונות - וזאת למרות שמספר כלי הרכב בישראל מאז תחילת שנות השמונים הוכפל. כשהצגתי את העובדה לדובר שלהם, הוא נזף בי על כך שאני מפריע למאבק בתאונות הדרכים.

זה הסוד האפל של משרד התחבורה. הוא מקשקש לנו בשכל כבר שנים על כך שאנחנו נהגים גרועים ונהגים שיכורים, ומסתיר את העובדות הפשוטות: מספר התאונות שמעורב בהן נהג שיכור הוא נמוך עד אפסי – לפחות כך זה היה ב-2005 - ובשורה ארוכה מאד של מקרים, התאונה איננה באשמת הנהג או באשמת הכביש. כבר בשנות השמונים פורסמה בארץ כתבה שפסקה שגדר הפרדה טובה בכביש שווה יותר מכל משטרת התנועה. טיפול בכבישים יציל חיים. אבל קמפיינים מזעזעים בטלוויזיה זולים יותר, והאוצר לא יתנגד להם.

צדיק השבוע: משרד התמ"ת

משרד התמ"ת פרסם השבוע צו הקובע כי עובדי רשתות המזון יתחילו לקבל יחס של עובדים. מעתה, המעבידים ייאלצו להפריש עבורם כספים לפנסיה אחרי שישה חודשי עבודה, יעניקו להם פיצויים גם במקרה של התפטרות, יעניקו להם דמי הבראה ומתנות חג. עובדים שיועסקו יותר משלוש שנים, יזכו גם למשכורת 13, קרן השתלמות וקרן ביגוד. המעסיקים, כמובן, עותרים נגד ההחלטה.

לחברי הכנסת יש תקציב קבוע ולא גדול במיוחד שמשמש אותם להוצאות חיוניות. רוב חברי הכנסת משתמשים בו לרכישת ציוד משרדי – מה לעשות, הם צריכים אותו – והוא כולל לעיתים ציוד יקר כמו מחשבים. וטוב שכך. חברי הכנסת הם נציגי ציבור. הם לא צריכים להסתובב עם מחברת חשבון ועפרון. כל העולם וכלבו משתמשים במחשבים, כמעט לכל נהג יש GPS היום – ודווקא על חברי הכנסת מתגוללים