שונאים סיכונים? כך תשקיעו במוצרים סולידיים ותגדילו את התשואה

כלכלנים ומומחי השקעות רבים מתווכחים כיום ביניהם על השאלה אם העולם עומד לשקוע במיתון נוסף, או שמא דרכה של הכלכלה העולמית לחידוש הצמיחה נסללת והולכת.

בין אם הם מצויים בצד האופטימי ובין אם בצד הפסימי, נדמה שכמעט כולם מסכימים שרמת הסיכון בשווקים עלתה מדרגה. זה נכון כמעט לכל סוגי הנכסים - החל באג"ח ממשלתיות שנסחרות במחיר מלא וחשופות לסיכון של העלאת ריבית, עבור באג"ח קונצרניות בדירוגים גבוהים שהמרווחים בינן לבין אג"ח ממשלתיות מצטמקים והולכים, וכלה במחירי המניות, שמגלמים פחות או יותר מחיר מלא על הסיכון הטמון בהן. כשהסיכון בשוק עולה, הנטייה הטבעית היא נדידה לנכסים מעוטי סיכון. הבעיה היא שנכסים אלה מניבים כיום תשואות נמוכות מאוד. אלה החיים - מי שלא רוצה לשלם מחיר (סיכון), יצטרך לוותר על התמורה (תשואה גבוהה).

חשוב לדעת, עם זאת, שעולם המוצרים מעוטי הסיכון הוא מגוון ורחב. קיימים בו מוצרים שניתן לקרוא להם "בטוחים מאוד", שייתנו תשואה ריאלית של 1%-2% בשנה, וקיימים בו מוצרים "בטוחים למדי", שמסוגלים לתת גם תשואה ריאלית שנתית של 4%. לעתים, כל מה שנדרש כדי לדלג מתשואה של 2% בשנה לתשואה של 4% בשנה היא הבנה טובה יותר של ההבדלים בין המוצרים השונים. כמובן, שמעבר שכזה אינו אפשרי בלי נטילת קורטוב מסוים נוסף של סיכון.

אז מה מציע כיום עולם המוצרים הסולידיים למשקיעים שונאי הסיכון? הנה כמה אפשרויות שעשויות להתאים למשקיעים בעלי אופק השקעה בינוני (2-6 שנים). משקיעים בעלי טווח השקעה קצר מאוד (שנתיים ומטה) יצטרכו כנראה להסתפק בנכסים הממשלתיים הבטוחים, שמספקים תשואה נמוכה מאוד, אך לפחות מגינים מפני אינפלציה.

1. תעודת סל על מדד אג"ח ממשלתיות צמודות לטווח של 2-5 שנים

מדדי האג"ח הצמודות בישראל נחלקים לארבע תקופות זמן שונות: 0-2 שנים, 2-5 שנים, 5-7 שנים ו-7 שנים ומעלה. עד לפני כשנתיים היו רק שתי דרכים להשקיע באג"ח ממשלתיות מקומיות - השקעה ישירה, כלומר רכישת האג"ח עצמן, או רכישה של קרן נאמנות המחזיקה בהן. כיום ישנה גם דרך שלישית - רכישת תעודת סל העוקבת אחר מדד האג"ח.

השקעה באג"ח באמצעות קרן נאמנות כרוכה בתשלום דמי ניהול גבוהים יחסית. נכון להיום, דמי הניהול בקרנות אג"ח המדינה הצמודות לטווח הבינוני הם 0.7%-1.4% בשנה. עבור מוצר שמחזיק כיום ניירות שמגלמים תשואה לפדיון של 0.5%-1.2% בשנה (לפני ההצמדה למדד), מדובר בעצם בדמי ניהול שהורגים את מרבית התשואה. נראה כי תעודות הסל שגובות דמי ניהול של 0.4% (שגם היא אגב לא כל כך נמוכה) הן דרך נוחה יותר להיחשף למדדי האג"ח הממשלתיות הצמודות.

אפשרות נוספת להיחשף למדד האג"ח הצמודות תוך דילוג על דמי ניהול היא לרכוש את האג"ח ישירות. החיסרון ברכישה ישירה הוא שהמשקיע יקבל ריבית שנתית שאותה יצטרך להשקיע שוב, וגם ישלם עליה מס. בהשקעה באמצעות תעודות, הריבית מושקעת בחזרה במדד באופן אוטומטי. לכן זוהי צורת השקעה נוחה יותר, שטומנת בחובה גם יתרון בשל דחיית המס ליום שבו יממש המשקיע את התעודה. היתרון החשוב ביותר בהשקעה במדד אג"ח ממשלתיות צמודות הוא הסיכון האפסי, כולל הגנה מלאה מאינפלציה. החיסרון הגדול נמצא בתשואה הזעומה.

2. תעודת סל על מדד אג"ח ממשלתיות שקליות לטווח של 2-5 שנים

כל מה שנאמר על מדד האג"ח הממשלתיות הצמודות נכון גם לגבי מדד האג"ח השקליות, בהבדל אחד - כאן המשקיע אינו מקבל הגנה מפני אינפלציה. מכיוון שאין הגנה כזו, התשואה לפדיון הגלומה באיגרות השקליות לטווח זמן זה גבוהה יותר, ומגיעה לכ-3.5% בממוצע. אם האינפלציה הממוצעת בשלוש עד חמש השנים הקרובות תהיה 2.5%, התשואה הריאלית של האפיק הצמוד והאפיק הלא צמוד תהיה בערך דומה. מי שמצפה לאינפלציה גבוהה יותר של כ-3% ויותר אמור להעדיף את האפיק הצמוד. גם כאן, משקיעים שלא מעוניינים לשלם דמי ניהול לתעודות יכולים לרכוש את האג"ח השקליות באופן עצמאי.

מלבד החשיפה לאינפלציה, האג"ח השקליות חשופות גם לעליית ריביות ותשואות. אם תשואות האג"ח בעולם ובישראל יתחילו לעלות (עם או בלי סימני אינפלציה), האג"ח השקליות עלולות להתנדנד כלפי מטה. עם זאת, מכיוון שמדובר באיגרות לטווח זמן בינוני, התנודה, אם תתרחש, לא אמורה להיות חריפה מדי.

3. קרן נאמנות המשקיעה באג"ח מדינה כלליות לטווח בינוני

היתרון העיקרי ברכישת קרן נאמנות על אג"ח מדינה לעומת תעודת סל הוא בפוטנציאל לקבל תשואה גבוהה יותר. מנהלי קרנות יכולים לנוע מדי פעם מאג"ח שקליות לאג"ח צמודות או לאג"ח בריבית משתנה (גילון) בהתאם לאטרקטיביות המשתנה שלהן. הם יכולים להאריך את המח"מ של הקרן או לקצר אותו בהתאם לשיקול דעתם, והם יכולים גם לגוון מעט את הקרן בנכסים אחרים כמו אג"ח קונצרניות, אג"ח ממשלתיות בחו"ל ואפילו מעט מניות. בעיני משקיעים אחדים מדובר ביתרון, אבל אחרים יראו בכך דווקא חיסרון, שגורם לקרן להיות מעט מסוכנת יותר בהשוואה למדד פשוט וידוע מראש. כמובן, הסיכון הזה יתגלה ויתממש רק בימי משבר.

החסרונות העיקריים של קרנות הנאמנות הם דמי הניהול הגבוהים יחסית שהן גובות וחוסר השקיפות שלהן לעומת התעודות. מרבית מנהלי הקרנות אינם מצליחים לייצר לאורך זמן תשואה מספיק גבוהה מעל המדדים כדי לכסות את דמי הניהול האלה, אבל ישנם גם מנהלים שכן מצליחים בכך. מי שמצליח לאתר מנהל כזה יוכל להיצמד אליו וליהנות מביצועיו.

4. תעודה או קרן סל על מדד תל בונד 60

תל בונד 60 הוא מדד שכולל 60 אג"ח קונצרניות ישראליות צמודות מדד לטווח זמן בינוני (כ-5-6 שנים). התשואה הממוצעת לפדיון הגלומה בתל בונד 60 היא כיום כ-3% בשנה. כאמור, מדובר בתשואה ריאלית שצמודה גם למדד המחירים לצרכן.

השקעה במדד אג"ח קונצרניות אינה נטולת סיכון כמובן. במשבר הגדול של סתיו 2008 צלל תל בונד 60 תוך חודשיים בכ-23%. לימים התברר שזו היתה נפילה זמנית בלבד, והמדד עלה תוך חודשים ספורים את כל הדרך בחזרה ואף העפיל לפסגות חדשות. ובכלל, משבר כמו זה שראינו ב-2008 הוא לא בדיוק תופעה שרואים בכל שנה, וגם לא בכל עשור. עם זאת, עדיין מדובר בנכס שיש בו סיכון מסוים, ותנודות של 5%-7% מעלה ומטה בתל בונד 60 הן שכיחות למדי.

מי שרוצה לקבל מעט יותר (ומוכן להעז מעט יותר) יכול להתמקד בתעודות הסל על מדד תל בונד 40, שכולל את 40 האג"ח המעט יותר מסוכנות בקבוצת התל בונד 60. התשואה לפדיון הגלומה בתל בונד 40 היא כיום 3.8%.

5. תעודת סל על מדד תל בונד שקלי

מדד תל בונד שקלי כולל כ-20 אג"ח קונצרניות לא צמודות מהסחירות ביותר שלהן דירוג A ומעלה. המח"מ המשוקלל של המדד הוא כארבע שנים.

אי ההצמדה כרוכה כמובן בסיכון אינפלציוני, ולכן התשואה לפדיון של אג"ח אלה גבוהה יותר מבאג"ח הצמודות. בשבוע שעבר היתה התשואה הממוצעת של האג"ח במדד זה כ-5.4%. זאת, בהשוואה לתשואה ממוצעת לפדיון של כ-3.0% במדד תל בונד 20 (הצמוד).

פער התשואות בין שני המדדים משקף ציפיות לאינפלציה ממוצעת של כ-2.4% בשנים הקרובות. כל עוד האינפלציה אינה עוברת את הרף הזה, ההשקעה בתל בונד השקלי תניב תשואה גבוהה יותר מבתל בונד 20.

בסך הכל מדובר בתשואה סבירה למדי עבור סיכון שאינו גבוה. עם זאת, כמו בהשקעה באג"ח הממשלתיות השקליות, גם האג"ח הקונצרניות השקליות חשופות לעליית ריבית - וכמו במדדי תל בונד הצמודים, שינוי בתפישת הסיכון של החברות (החרפת המיתון העולמי למשל) עלול לגרום לתנודה של כמה אחוזים טובים כלפי מטה במדד.

6. קרן נאמנות אג"ח קונצרניות כלליות

קרנות הנאמנות המתמחות באג"ח קונצרניות היו אפיק השקעה מצויין ב-2009. כ-30 מתוך 120 הקרנות בקטגוריה זו הניבו ב-2009 תשואה של יותר מ-50%. חשוב לזכור כמובן כי מדובר בשנה נדירה שבאה כתיקון לאחר המשבר העמוק של 2008. אין שום סיכוי שקרנות אלה יניבו תשואות דומות בשנה הקרובה.

היתרון העיקרי בקרנות האג"ח הקונצרניות הוא בכך שיש להן פוטנציאל תשואה גבוה בהרבה בהשוואה למדדי האג"ח הקונצרניות. הסיבה לכך פשוטה: מדדי האג"ח הקונצרניות כוללים רק חלק קטן מכלל האג"ח הקונצרניות שקיימות בשוק, ורק את אלה בעלות הדירוג הגבוה.

קרנות הנאמנות יכולות לבחור אג"ח רבות אחרות שאינן כלולות במדדים, וכך להניב תשואות גבוהות יותר. כמובן, המחיר שישלם המשקיע יהיה גם הוא גבוה יותר, ויתבטא בתנודתיות הפוטנציאלית של הקרן ובדמי הניהול, שיכולים להגיע עד ל-2.5% בשנה.

מנהל מקצועי ומנוסה של קרן אג"ח קונצרניות יכול להניב ללקוחותיו תשואות עודפות על פני המדדים, בסיכון שהוא אמנם גבוה יותר, אך לא במידה היסטרית. החלק הקשה הוא כמובן למצוא מנהל כזה.

אם אתם מצליחים למצוא מנהל השקעות טוב שאתם סומכים על ביצועיו לאורך זמן, קרן נאמנות של אג"ח קונצרניות יכולה לשמש אפיק טוב להשקעה, גם בתנאי האי ודאות ששוררים בשוק כיום.