"הנשים עשו מהפכה, אבל חזרו לאותו מטבח עם הכלים בכיור"

"בין תוצאות המהפכה הפמיניסטית לבין המבנה של חיי היומיום קיים עדיין פער עצום", קובע ד"ר אייל דורון, יוצר וחוקר המתמחה בפילוסופיה ובפסיכולוגיה של התקשורת.

לדברי דורון, "נשים עשו מהפכה גדולה ושינו דפוסי חשיבה מהותיים, גל המחאה הביא לשינויים עמוקים במעמד האשה אבל המהפכה לא הושלמה. הנשים יצאו לרחובות וצעדו לארמון השליט, אבל לא תפסו את השלטון במקומו. כנראה שהן עדיין מתייעצות איך לעצב את המבנה החדש שיקימו. בפועל, הן חזרו לאותו מטבח עם אותם כלים בכיור, ולאותו בעל שזרוק על הספה.

"אנחנו בשלב מעבר", ממשיך דורון, מי שאחראי על סדרת הטלוויזיה "איך להיות מאושר בשישה שיעורים" (קשת, ערוץ 2). "האשה רוצה להגשים את עצמה ולעשות שינוי בעולם אבל נדרשת לתפקד בכמה חזיתות במקביל, במבנה חברתי שלא תומך בה. המסר הכללי אומר לאשה 'זה בסדר שאת רוצה להגשים את עצמך דרך הקריירה אבל אם לאחר הלידה לא תהיי שנתיים בבית, ותבלי נטו עם הילד שלך, את פוגעת בו ובגידול הבריא שלו'. הפסיכולוגיה נהפכת נחרצת יותר ויותר לגבי הקריטיות של הליווי האימהי בשנים הראשונות של הילד, והנה המקור לרגשי האשם וייסורי המצפון".

התא המשפחתי, מוסיף דורון, פועל בעיקר לנוחיות הגבר. מחקרים קובעים כי הוא חי יותר שנים אם הוא נשוי (האשה תחייה יותר ממנו, אתו או בלעדיו), וכל עוד האשה תרוויח גם שקל אחד פחות ממנו היא זו שתישא בכל מטלות הבית (בוודאי בישראל). עוד קובעים המחקרים כי אסור לאשה לעבוד יותר מ-40 שעות בשבוע, אחרת היא מגדילה מאוד את הסיכוי של בעלה ללקות בלבו, וכי אם החבילה מתפרקת, הסיכוי של גבר להתחתן שוב באושר גדול כמעט פי שלושה מזה של האשה.

- האם הדברים האלה עומדים להשתנות?

- "אנחנו בדור המדבר, דור המעבר. יחלפו שנים לא מעטות עד שנשים יראו את הארץ המובטחת. השאלה היא מתי גבר ממוצע באמת יאפשר לאשה להרוויח יותר ממנו. בהקשר הזה, מחקרים שנערכו באחרונה במדינות סקנדינביה מעניינים במיוחד: מדובר במדינות מתקדמות ונאורות, במיוחד מבחינת מעמד האשה. ואולם הממצאים מראים כי גם שם גברים לא יכולים לשאת את העובדה שבת הזוג שלהם תרוויח יותר מהם. היית מצפה לראות שינוי עמוק יותר ביכולת של הגבר לקבל את הרעיון שאשה תפרנס, וזה לא קורה. לנשים מעולם לא הפריע אם הגבר מרוויח יותר מהן".

שביעות רצון גברית - כגובה ההכנסה היחסי במשפחה

- דור ה-Y שונה במעט מאלה שקדמו לו.

- "מדברים הרבה על בני דור ה-Y שששים לטפל בילדים ולחלוק בנטל עם האשה. אנחנו יודעים ממחקרים שגבר מושפע מאוד מההשוואה של שכרו לזה של גברים אחרים בסביבתו. ככל שבני דור ה-Y יתבגרו, כך תלך ותחלחל אצל רובם התחושה שהם צריכים להגשים את עצמם גם דרך גובה המשכורת.

- "מחקרים בכל מדינות העולם המערבי מוכיחים כי שביעות רצון של גברים עולה ככל שהחלק היחסי של ההכנסה שלהם במשפחה עולה. יש כאן עניין ביולוגי עמוק, שבמושגים של תודעה ואבולוציה דרוש לו להרבה מאוד זמן כדי להשתנות".

- אם כך, לנשות קריירה יש סיבה טובה להיות מתוסכלות.

- "רוחות השינוי שהחלו לא יכולות להבשיל כי מבנה החברה נשאר כשהיה. התא המשפחתי עדיין בנוי על זה שאשה תגדל את הילדים".

ובכל זאת, מספר הנשים המתברגות בתפקידים בכירים גדל והולך.

"כך צריך להיות. אבל מאחורי כל אשה מצליחה עומד צבא של נשים שנזעקות לטפל בילדים שלה - בין אם אלה הדודות והסבתות, ובין אם נשות העולם השלישי שנוטשות את הילדים שלהן כדי לשמור על הילדים של נשות הקריירה של העולם המערבי. והנה לך מהפכה פמיניסטית שהתוצאות שלה פוגעות בנשים מכל כיוון אפשרי.

"בשנים האחרונות מחלחלת ההבנה שצבא העוזרות יכול בהחלט להיות צבא של עוזרים. עם זאת, מה שמרתק הוא לראות שאין כל רמז לחתירה נגד המבנה הקיים.

"להבדיל מהסברה המקובלת כי התא המשפחתי הקלאסי מתפרק והולך, ההפך הוא הנכון. מחקרים בארה"ב מצביעים על כך שמאז שנות ה-80 שיעור הגירושים יורד בהתמדה, בממוצע של 1.4% בשנה.

"אם המגמה תימשך - בעוד 45 שנה יירד שיעור הזוגות המתגרשים בארה"ב בשיעור של 50%. יש הסברים ציניים שמדברים על נוחות כלכלית כסיבה לכך, אבל העובדה היא שהערך של המשפחה רק מתחזק.

"הדור של בני ה-20 כיום מאמין בערכים של משפחה, ומבחינה זו שום דבר לא השתנה. הנשים אמנם רוצות לממש את עצמן, אבל נותנות יד למבנה חברתי שלא יאפשר את זה מבלי שנשים כלשהן, איפה שהוא, ישלמו את המחיר. אפילו בשווייץ, רק כ-4% מהגברים נשארים בבית לטפל בילדים".

"רוב הנשים לא חושבות במושגים של 'משמעות'"

מושג האושר העסיק את דורון רבות במהלך הכנת הסדרה האחרונה שיצר, והוא מדגיש שוב ושוב את ההבחנה הבסיסית בין הנאה לבין אושר. "אושר אינו שווה רק להנאה רגעית אלא משלב יציקת משמעות ותוכן לחיי האדם, ובניגוד לדעה הרווחת, אינו מחולק לרגעים, אלא למסלול של אושר מצטבר. אם תבין את זה, תצא ממעגל הסבל והציפיות שכולל איסוף רגעים של אושר", הוא אומר, ומוסיף כי "אדם חייב להתוות מסלול של משמעות כדי לצבור רגעי אושר".

לדברי דורון, בנוסחה הבסיסית של האושר אין הבדלים מגדריים - השוני מתחיל בדברים שיוצקים משמעות עבור גברים ונשים. "השיח חייב להיות על אדם באשר הוא אדם. ברור שלאשה ולגבר יש צרכים אחרים, אבל שיח המגדריות לא יושיע את דור המדבר. יש נקודות השקה עקרוניות ובהן צריך להתמקד: שניהם יצורים שחיים רק פעם אחת, יצורים סופיים עם חרדת מוות".

מה מעניק יותר משמעות לאורך זמן, משפחה או קריירה?

"כמובן שאין תשובה אחת. כל אשה צריכה לשאול את עצמה: 'מה זו משמעות בשבילי?'. כשאשה מתחתנת עם גבר יש בבחירה משהו אינסטינקטיבי ואבולוציוני. כדאי לאשה גם לשאול לפני ההחלטה: האם זה הגבר שיכול להתאים למשמעות שאני רוצה לתת לחיים שלי? מה מעניק לי יותר משמעות בכל תקופה בחיי - גידול ילדים ומשפחה, או קריירה? רוב הנשים לא חושבות במושגים כאלה כשהן מתחתנות, וגוררות אתן תסכול גדול.

"השיח המגדרי לא יושיע את הנשים בעשור הקרוב, לכן עליהן לפלס לעצמן את הדרך ולעשות בחירות אמיצות ומודעות לחיים שאותם הן רוצות לנהל. מסביב עוטף אותן מיתוס האימהות כדרך להגשמה עצמית ורגשות אשם שאורבים בפינה".

מנהלים משימתיים - מנהלות רגישות?

השיח הניהולי אוהב לעשות קטגוריזציה ולנסות להבדיל בין סגנונות ניהול גברייםלנשיים. החלוקה המקובלת היא כי בעוד סגנון הניהול הגברי הוא משימתי, ומבקש לחתור למטרה ולהשלים משימות, סגנון הניהול הנשי מאופיין ביחסי אנוש טובים יותר, וביכולת לגבש קבוצה ולעבוד בצוות.

"אנחנו רואים במחקרים שבמציאות, הפער בין סגנונות הניהול קטן מאוד, אם בכלל", אומר דורון. "מצד אחד, אם תבדוק את 20 הנשים המובילות במדד המנהלות של פורבס 2009 - נשים שעומדות בראש מדינות או תאגידי-על - תראה שם לא פחות משימתיות מאשר אצל מנהלים גברים. מצד אחר, תראה גם אלמנטים של דאגה לביטחון העובד, ויותר רגישות בין-אישית.

"ואולם ככל שאתה עולה במעלה הפירמידה, כך המגע שלך עם הזולת מצטמצם. אם אתה מנהל ארגון של 2,000 איש, בין אם אתה אשה או גבר - הניהול נהפך משימתי יותר בגלל מבנה הארגון. אי אפשר לנהל אלפי אנשים בצורה אישית בלתי אמצעית".

איפה בכל זאת מורגש ההבדל?

"בהווה אין פערים משמעותיים בין סגנונות הניהול. יחד עם זאת, יש מגמה בעולם העסקי של סגנון קצת יותר רך, שבו בעתיד האשה תוכל לבוא לידי ביטוי. הפירמידה נעשית שטוחה יותר ורואים פחות את המנהל ממוקד המטרה שמוביל צוות קדימה בנחישות לעבר השורה התחתונה והבונוס. הוא מפנה את מקומו לתפישת המנהל כמאמן שיוצר סביבת עבודה ותרבות ארגונית שמאפשרת לאנשים להיות משתפי פעולה ויצירתיים.

"הדוגמה הבולטת לכך, שאוהבים לחזור ולצטט אותה - מבחינה מסוימת בצדק - היא גוגל שמאפשרת לעובדיה להקדיש 20% מזמנם לחשיבה עצמאית. אשה תתאים יותר לסגנון הניהול הזה. העתיד כנראה שייך לנשים, ההווה עדיין מציב בפניהן אתגרים לא פשוטים".

מתי נראה שינוי אמיתי בשטח?

"כנראה שלא בעשור הקרוב. זה יקרה בעיקר כאשר גברים ילמדו להתמודד עם חרדת הסירוס הבסיסית שלהם. נשים צריכות לאפשר לגברים להגיע לשם, והנה הוספנו עוד משימה לרשימת המטלות הארוכה של האשה".

* ד"ר אייל דורון ישתתף בכנס "נשים ועסקים" של TheMarker ועיריית תל אביב. נושא הרצאתו: "על נשים, קריירה ואושר"

הצעירות מאמינות באיזון

סקר של אקסנצ'ר, המעניקה ייעוץ ניהולי, שירותי טכנולוגיה ומיקור חוץ, מעלה כי רוב נשות הקריירה הצעירות מצפות להצליח לאזן בין הקריירה לחיים האישיים.

מהסקר, שהקיף 1,000 נשים בגילאי 22-35 המועסקות במשרה מלאה בארה"ב, עולה כי חסמי הקריירה העיקריים בעיניהן הם מדרג שכר נמוך לנשים ומדיניות ארגונית לגבי לידה. רק 12% ענו כי נישואים עלולים להוות חסם. רוב הנשים (66%) ענו כי חיי המשפחה הם הדבר החשוב ביותר בסדר העדיפויות שלהן. בהפרש קטן עומד הביטחון הפיננסי (61%) והבריאות הפיסית (52%). האיזון בין צמיחה אישית ומקצועית עומד רק במקום הרביעי ואחר כך - עבודה מספקת. ההצלחה בקריירה דורגה רק במקום השישי בסדר העדיפויות של הנשים.