עסקים כרגיל

לגלוגים רבים נשמעו בשבוע שעבר על הביטוי "קודש הקודשים", שהושת בפי התקשורת על בית המשפט העליון. אפשר להתווכח על בית המשפט, אבל משהו שבכל מדינה נורמלית צריך להיות מעבר לכל ויכוח הוא מכון התקנים. המכון, אחרי הכל, הוא קיר המגן שעומד בין היצרנים ובין הציבור. הוא זה שאמור למנוע את מכירתם של מוצרים פגומים ואף מסוכנים.

השבוע חשף כלכליסט ששורה של פקידים במכון חשודים בקבלת שוחד. לא ידוע אם הם גם סיפקו את התמורה – כלומר, מעלו בתפקידם ואישרו את מכירתם של מוצרים פגומים – אבל המדאיג באמת הוא התגובה. מכון התקנים עצמו הודיע שאין בכוונתו לפנות לחקירת משטרה, אלא לפנות למבקר המדינה, כדי שיבדוק. החשודים טרם הושעו מתפקידם, כמובן – שהרי אם אין חקירת משטרה, אין סיבה טובה דיה להשעייתם.

גרוע מכך: הפרשה הזו, שהיתה צריכה לזעזע את אמות הסיפים, שקעה כאבן במים אדירים. כלכליסט, שחשף את הפרשה, המשיך לעקוב אחריה. שאר העיתונים – יש לקוות שלא מתוך קנאה בו ומתוך המלחמה ביריביהם – נמנעו מכך. ואולי המחשבה המפחידה באמת היא שבמדינה שבה פושה התפיסה ש"כולם מושחתים", גם שחיתות במכון התקנים מתקבלת בעוד משיכת כתף.

די לפופוליזם הזול

יושב ראש הכנסת, רובי ריבלין, עשה טעות קשה השבוע וניסה לשדרג את תנאי הטיסה של חברי הכנסת ממחלקת תיירים למחלקת עסקים. קמה צרחה וצווחה, חברי כנסת ראו לאיפה נושבת הרוח ומיהרו באותו כיוון, וריבלין, מצולק, נסוג מהתכנית לפני שהבלגאן יהיה גדול יותר.

כן, זה באמת היה מיותר. חבר כנסת שרוצה שדרוג, יואיל וישלם עליו. הוא מקבל משכורת ראויה. אבל ההסתערות לוותה בהיסטריה הכללית על כמה שחברי הכנסת הם דבר יקר ומיותר. הם לא.

דמוקרטיה עולה כסף. חברי כנסת צריכים לקבל משכורת ראויה בדיוק כדי שיוכלו לעמוד בפיתוייהם, הסמויים והישירים, של בעלי אינטרסים. הם צריכים לקבל, למעשה, יותר ממשכורת ראויה – הם זכאים למשכורת טובה. זה האינטרס שלנו לא פחות משהוא שלהם.

נוהגים לומר שחברי הכנסת מושחתים. זה לא נכון, ודאי לא נכון כהכללה. אין ויכוח שישנם כמה חברי כנסת מושחתים – תמצאו אותם בעיקר בקדימה ובש"ס – אבל רוב חברי הכנסת מעולם לא נחשדו, מעולם לא נחקרו, וודאי מעולם לא הועמדו לדין.

המיאוס ממחירו של הפרלמנט, מעצם קיומו, הוא טיעון דיקטטורי קלאסי. בסוריה, אף אחד לא מתלונן על עלותו של הפרלמנט. ומשום מה, המשטר שם לא מושחת פחות.

ולראיה...

באנרגיות חיוביות?

ספקי הגז בישראל רוצים כעת גם לייצר חשמל בעצמם. אם הדבר יותר להם, המשמעות תהיה שמי שמספק את חומרי הגלם הוא גם זה שמייצר חלק ניכר מהחשמל בישראל. אם שאפתם יותר מדי אדי מילטון פרידמן ואתם חושבים שהמשמעות תהיה שירות טוב או זול יותר לצרכן, יש לי גשר בברוקלין למכור לכם.

הסינדיקט המתהווה, כמובן, לא עולה על סדר היום הציבורי, ומכמה סיבות. ראשית, הציבור – אם יש כזה – לא מתעניין בכלכלה וודאי לא בנושאים מסובכים כמו מדיניות האנרגיה. שנית, עקב הבעלויות הצולבות במשק הישראלי, בעלי הגז הם גם בעלי כלי תקשורת. אם יש משהו שאסור לכתוב עליו בתקשורת הישראלית, הרי זה האינטרסים של בעל כלי התקשורת.

אז מי שנכנס לעבי הקורה היא הכנסת. היא הורתה למפקחת הלא לגמרי יעילה על ההגבלים העסקיים, רונית קן – ההיא שהגיעה למסקנה שהבנקים מנהלים קרטל אבל לא נקטה בשום צעד מעבר להצהרה הזו – להתחיל לבדוק את הנושא, ולמפות את יחסי הכוחות בתחום הגז. נראה לאיפה זה יילך. שווה יהיה לעקוב בקפידה אחרי חוק ההסדרים השנה, ולראות איזה טריק ינסה האוצר.

ספין השבוע: חברת אפריקה ישראל

לפני כמה שבועות הצליחה החברה של המוהל החובב לב לבייב להתחמק מנושיה, למרות שלא עמדה בתשלומיה. היא עשתה זאת בהבטיחה שהכל אצלה בסדר ושהיא תוכל לשלם את חובותיה בעתיד. במקביל, היא גם פירסמה דברים הפוכים – לאמור, אם יאלצו אותה לפרוע את חובותיה היא תשב לה לבד בחושך בשקט ותתפגר.

בית המשפט השתכנע. והיום, לאחר שסר מר הפירוק מעליה, הרשתה לעצמה אפריקה להודיע בעליצות ש-38 מהפרויקטים שלה ברוסיה בבעיה, כי היא הפרה את חוזי החכירה שלה. מעבר לזה, עולה מהדו"ח שלה, אם להיות זהירים, שהדו"חות הקודמים שלה לא היו עקביים בנושא. זה לא מדאיג את לבייב: אפריקה ישראל משוכנעת שיהיה בסדר. נו, לבייב מכיר היטב את הקלפטוקרטיה הרוסית. הוא כנראה יודע מי זקוק לתחזוק, וכמה.

צדיקת השבוע: הרשות לניירות ערך

פעם, מזמן, היה ברנש רומאי שלימים יזכה לשם קאטו הצעיר. היתה לו קריירה ארוכה וצדקנית, אבל הוא גם היה מועיל מדי פעם. אחד הצעדים היותר חיוביים שלו היה אילוץ המקבילה הרומאית של משרד האוצר לכתוב בשפה של בני אדם, כדי שגם אזרחים מן השורה יבינו על מה לעזאזל הם מדברים.

ישראל עדיין לא נאורה כמו רומא של קאטו ג'וניור, ואפילו חברי כנסת לא יודעים מה בדיוק כתוב בהצעות התקציב, אבל צעד חיובי בכיוון נעשה לאחרונה: הרשות לניירות ערך הורתה לחברות בבורסה להתחיל לכתוב את הדו"חות שלהן מתוך מגמה שגם בני אדם יוכלו להבין במה מדובר. החברות נדרשות לפשט את דוחותיהן כבר ברבעון הקרוב.

הסינדיקט המתהווה, כמובן, לא עולה על סדר היום הציבורי, ומכמה סיבות. ראשית, הציבור – אם יש כזה – לא מתעניין בנושאים מסובכים כמו מדיניות האנרגיה. שנית, בעלי הגז הם גם בעלי כלי תקשורת. ועל זה כידוע, אסור לכתוב בתקשורת