שרה, מלחמה

במשך חודשים מודיעים לנו בהתרגשות על הצטרפותה הקרובה של ישראל למועדון יוקרתי מאד, ה-OECD, הארגון של הכלכלות המתקדמות בעולם. שר האוצר כבר התנבא שלאחר שנים של מאמץ, ישראל תצטרף לארגון עד הקיץ.

והשבוע אמר לנו מנכ"ל ה-OECD, אנחל גורייה, מה באמת חושבים עלינו ב-OECD. אה, הצד הכלכלי בסדר; זה הצד שאנחנו אוהבים לכנות "החברתי" – כביכול אין לו קשר לכלכלה, לתקציב ולפעולות הממשלה – שדפוק עד העצם.

אם ישראל תצטרף ל-OECD, היא תוריד את הממוצע שלו. היא תהיה המדינה עם שיעור העוני הגבוה ביותר בארגון. 20% מתושביה של ישראל מוגדרים כעניים, כ-50% מגרדים את סף ההכנסה של 4,000 ₪ מלמטה (!), ושיעור העוני של ישראל כפול מהממוצע של מדינות הארגון. אם יסכימו לקבל את ישראל – וסטנלי פישר מיהר להרגיע ולומר שהנתונים האיומים הללו לא צריכים לפגוע בסיכוייה של ישראל – היא תצנח לתחתית הרשימה שלו.

מצד שני, מקסיקו בפנים, אז כנראה שגם אנחנו יכולים. וכפי שהעיר מישהו בטוויטר, הכנסתה של ישראל לרשימה תעלה את ממוצע העוני של הארגון ותקרב אותו לזה של ישראל, כך שהאוצר יוכל לומר שההפרשים בין העוני ב-OECD ובין זה בישראל נמוכים ממה שהיו פעם.

הפרטה? ככה זה עובד

תחקיר של ערוץ 2 ששודר לאחרונה חושף מה קורה בעצם בתכנית ויסקונסין, שאמורה כזכור "להכשיר עניים לעבודה" (מתוך התפיסה המוטעית שעניים אינם עובדים): לא קורה שם כלום. המורה נכנס לכיתה, בודק נוכחות – תנאי הכרחי – ואחר כך לא עושה יותר. העובדים לא מקבלים שם שום מידע הכרחי או מועיל – או מידע בכלל – אבל הם יצאו משם עם תעודת ויסקונסין.

הכנסת בהלם. משרד התמ"ת הודיע שהוא שוקל תביעה כנגד החברה האחראית. לא ברור מה ההלם. זו הפרטה: ככה זה עובד. פעם, הממשלה היתה מנסה להכשיר עובדים. היא ויתרה על התפקיד הזה כשחברות פרטיות טענו שהן יכולות לעשות אותו טוב יותר. היא אילצה את המובטלים להגיע לשיעורים תוך איום על הקצבאות שלהם.

מה שקרה בפועל הוא שנוצר בור שומן. הממשלה הוציאה מכרז לחברות פרטיות להעברת תוכן מעורפל מדי. הרי אין באמת שיטה שמכשירה אנשים לעבודה, שמי שלא עבר אותה לא יכול לעבוד. תקציבים שפעם הלכו לאנשים נזקקים הלכו עכשיו לחברות, נוצרה הזדמנות לגלח מהממשלה הרבה מאד כסף ועוד בארשת פנים פטריוטיות, קשר השתיקה הזה הועיל מאד למובטלים – כי מי שהיה מתלונן היה מגלה עד כמה קל לחברה הקבלנית לדפוק אותו ולומר שהוא לא משתלב – והתוצאה היתה שכספי ציבור עצומים נשפכו לכיס פרטי.

הגיע הזמן להפסיק לשנן את המנטרה הזו, שחברות פרטיות יכולות לעשות דברים טוב יותר מארגונים ממשלתיים. זה פשוט לא נכון. ספק אם היה נכון אי פעם. בנק פועלים תפקד טוב יותר לפני שהופרט. הדואר תפקד טוב יותר קודם להפרטה. איכות התחבורה הציבורית צנחה מאז שכל מיני חברות חדשות החליפו את אגד במספר מקומות. אירונית, תכנית ויסקונסין הגיעה לאיפה שהגיעה משום שמשרד האוצר שונא רגולציה – ועל כן הוא לא ממנה מפקחים, שיוודאו שהעובדים מקבלים את המגיע להם. צריך להזכיר שוב ש-22 פקחים במשרד התמ"ת הם כל מה שאמור להגן על יותר ממיליון וחצי עובדים ישראלים מפני עושק. אז ככה זה נראה. מה הפליאה?

ספין השבוע: התקשורת הישראלית

התקשורת הישראלית פספסה השבוע לגמרי את סיפור ליליאן פרץ. הסיפור הוא לא על רשעותה של שרה נתניהו; זה באמת צריך לעניין רק את בעלה. הסיפור האמיתי הוא שמי ששילם את משכורתה של פרץ לא היתה שרה נתניהו, אלא חברת נתניהו ב.ש., שראש הממשלה נתניהו הוא אחד מבעליה.

בין השנים 2004-2009, שילמה חברתו של נתניהו שכר נמוך מהמותר בחוק לעובדת. נתניהו היה אז, בין השאר, שר האוצר. אתם זוכרים, ההוא שאמר שאין כזה דבר, עובדים עניים. במדינות מתוקנות, הוא היה עולה על טיל על כזה דבר. פה מתעסקים בשרה. זה מוכר יותר.

צדיק השבוע: בג"צ

בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ הורה השבוע למדינה להסדיר בתוך 60 יום את נושא האנטנות הסלולריות הקטנות, שחברות הסלולר שותלות תחת כל עץ רענן. החברות מתחמקות מהנושא בטענה שהחוק חל רק על אנטנות גדולות. מאחר ולא כולנו דרוזים ולא כולנו נוקטים בפעולה ישירה של הצתתן, חברות הסלולר מצליחות להפיץ אותם בלי יותר מדי בלגאן.

בשנתיים האחרונות יש הרבה יותר מודעות לסכנות הסרטן שהסלולר נושא איתו. חברות הסלולר משחקות ברולטה רוסית עם התושבים והממשלה נמנעה עד כה – מעניין למה – מלפעול כנגד שלוש מהחברות הגדולות במשק. אולי עכשיו זה ישתנה.

הסיפור האמיתי הוא שמי ששילם את משכורתה של פרץ לא היתה שרה נתניהו, אלא חברת נתניהו ב.ש., שראש הממשלה נתניהו הוא אחד מבעליה. בין השנים 2004-2009, שילמה חברתו של נתניהו שכר נמוך מהמותר בחוק לעובדת. נתניהו היה אז, בין השאר, שר האוצר. אתם זוכרים, ההוא שאמר שאין כזה דבר, עובדים עניים