שני הכיסים של לבייב

כיס אחד ריק, כיס אחד מלא: הגביר השביר, לב לבייב, הסתובב בעיר לאחרונה כשהוא מעמיד פני מסכן ושורק ללא הרף את "לו הייתי רוטשילד". עוכרי דינו טענו באוזני השופטת ורדה אלשייך שהוא לא יכול לשלם את הכסף לבעלי אג"ח ט', כי אין לו, פשוט אין לו. אלשייך הביעה תמיהה, ודרשה מהצדדים להגיע לפשרה.

בינתיים, בתחילת השבוע, התברר לבעלי אג"ח ט' שחברה אחרת של לבייב, חברת הגג של אפריקה-ישראל, עומדת להעביר לנושיו של לבייב 670 מיליוני דולרים. הם אצו לבית המשפט, ולבייב אץ להעביר את הכסף יום לפני הזמן.

פתאום התברר שלכיס אחד של לבייב אין מספיק כסף כדי לשלם לנושיו, אבל בכיס שני יש די ממון כדי לרצות את הבנקים. למה דווקא את הבנקים? כי את הבנקים הוא עוד יצטרך. מישהו עוד יצטרך לממן את ההרפתקה הפיננסית ההרסנית הבאה שלו, ואלה יהיו הבנקים. אז להם משלמים. והאחרים – הם אנשים קטנים. שיטבעו.

אלשייך, ייאמר לזכותה, לא קיבלה את זה בשקט. היא בעטה את נציגי אפריקה מבית המשפט שלה, ורמזה בגסות שכאשר כל ההליך יסתיים, בכלל לא ברור שלב לבייב יישאר בעל השליטה באפריקה -ישראל. נקווה שיהיה לה האומץ לסיים כך את הפארסה הזו, ועם קצת מזל – גם לזרוק את לבייב לכמה חודשים בכלא, על בזיון בית המשפט.

צה"ל משקר, כהרגלו

פרשת הפנסיה של נחמן שי שקעה מהר מדי לתהומות הנשיה, ויפה עשה מתי גולן כשדג אותה שוב. קיצור העלילה: נחמן שי נהנה מפנסיה של שמונה שנים כדובר צה"ל. בפועל, אללי, שימש שי בתפקיד רק שלוש שנים. אז מאיפה הגיעו חמש השנים הנוספות? או. פה הטריק. צה"ל התחייב להעסיק את שי שמונה שנים, שחרר אותו אחרי שלוש, ובמשך חמש שנים טען רשמית שהוא לא מצליח למצוא לו ג'וב, וששי נמצא בחופשה ללא תשלום. מבריק, אה? הלוואי שקצינינו החרוצים היו מבריקים באותה מידה בשדה הקרב.

זה ששי עשה סיבוב על קופת המדינה, ניחא. נתנו לו, כפי שאומר גולן, והוא לקח. הבעיה היא בקצינים שאישרו את התרגיל המסריח הזה. מי הם? בצה"ל טענו כשפרצה הפרשה שהפנסיה של שי אושרה על ידי "הגורמים המוסמכים". כשמתי גולן התעלק עליהם ודרש תשובות לשאלה מי, בעצם, היו הגורמים המוסמכים הללו, ענו לו מצה"ל שהם מוכנים לתת לו תשובה אוף דה רקורד. כלומר, לומר לו את האמת בתנאי שלא יפרםם אותה. גולן, עיתונאי – להבדיל מכתב צבאי, שזה סוג של עובד דובר צה"ל – סירב, ובתגובה מסר צה"ל שמדובר בהחלטה שהתקבלה ב-1996, ואין לו את הרישומים המדויקים מאותה תקופה, כלומר אין לו מושג.

נניח לעובדה שצה"ל צריך להחליט עכשיו אם הוא שלומיאל טוטאלי – צבא בריטניה, לשם השוואה, מעלה עכשיו לרשת את התיקים האישיים של החיילים ששירתו במלחמת העולם הראשונה, כלומר לפני 90 שנים – או סתם שקרן גרוע; נניח לעובדה שמקפיד גולן לציין, שהתשובה הסופית של דובר צה"ל מוכיחה שהתשובה הראשונה – "גורמים מוסמכים אישרו" – היא שקרית, כי אין לו מושג מי אישר; ונתמקד בעובדה שהפנסיה של נחמן שי היא פרט אחד שנחשף. כמה טריקים ושטיקים מסריחים כאלה לאנ"ש מתחוללים בחבית השומן שהיא משרד הבטחון, איש אינו יודע וכנראה גם לא נדע. בפעם הבאה שבצה"ל יודיעו לכם שהם צריכים עוד כסף, בדחיפות, ל"צרכי בטחון", תשאלו אותם אם זה אושר על ידי גורמים מוסמכים.

השיניים של ליצמן

יו"ר ועדת הכספים, יעקב ליצמן, ידוע בכך שבכל פעם שהממשלה לא רוקדת לפי החליל של רבניו – והמרושעים יאמרו, החליל שלו, ששכנע את הרבנים שהוא שלהם – תוקע איזו קטנה לפעולתה הסדירה של הממשלה. זה לא בהכרח רע. הלוואי עלינו ח"כים חילונים שהיו נלחמים כמוהו עבור הציבור שלהם.

השבוע הוא העלה את הממשלה על מוקש. הוא הפנה חלק מתקציב סל התרופות לטיפולי שיניים, והעלה את הנושא הכאוב הזה, תרתי משמע, לדיון. מדוע, בעצם, לא משתתפת הממשלה בטיפולי שיניים? מדובר בסוג יקר מאד של רפואה, יקר כל כך שבסקר אחרי סקר אומרים ישראלים מהמעמד הנמוך שהם ויתרו עליהם. מדובר בסוג אישי במיוחד של רפואה, שאי טיפול נכון בה גורם סבל ניכר לנפגע.

אז במקום ליילל על ליצמן והמיליונים שהסיט, התשובה הנכונה צריכה להיות הרחבת סל התרופות, והכנסת טיפולי השיניים פנימה. ומאיפה נשיג את הכסף? אפשר להתחיל מהפנסיות של צה"ל.

נבל השבוע: בני הזוג ברק

הנהנתן הידוע ממגדלי אקירוב, שעוד לא הסביר לציבור איך בדיוק הוא עשה את המיליונים שלו זמן קצר כל כך אחרי שהפסיק לחיות ממשכורת ציבורית, לא מפסיק להסתבך. הפעם הסתבר שהנפוליאונצ'יק ואשתו – שגם היא הספיקה להסתבך, פרשת טאורוס, למי ששכח – העסיקו שלא כחוק עובדת זרה. מה היתה תגובתו של מפרק השעונים? שהעובדת הועסקה זמן קצר בלבד, שהעסקתה הופסקה, ושהוא לא ידע מזה. בלשון משפטית קוראים לזה "הודאה באשמה".

אבל אין צורך לחשוש: ברק לא יועמד לדין וכנראה גם לא ייקנס. בינתיים מתברר שקודם לעובדת הלא חוקית ההיא הועסקה עובדת לא חוקית אחרת, אבל החוקים שחלים על ישראלים מן השורה לא חלים על שרים. במדינות אחרות, מועמדים לתפקידי שר התפטרו משנחשפה העובדה שהם העסיקו עובדים זרים. בישראל אף אחד לא חולם לדרוש משהו כזה. למה מה קרה? כולה חוק.

ומיהם צדיקי השבוע?

שלושה ישראלים שנמאס להם ושהחליטו שהבנקים צריכים גם הם לשלם עבור טעויות. כשעורך דין עושה טעות גסה, אפשר לתבוע אותו על רשלנות. כנ"ל גם לגבי רופאים ששגו וגרמו נזק. עכשיו, סוף סוף, הגיע תורם של הבנקאים.

יו"ר תעש, אבנר רז, היזם יואב לורך וד"ר ולנטין ז'טלני הגישו לפני שבוע תביעה ייצוגית כנגד בנק הפועלים. לדבריהם, הבנק שיווק להם באגרסיביות קרנות שנוהלו על ידי אחד, ברנרד מיידוף – אולי השם אומר לכם משהו – והבטיח להם נאמנה שהקרנות הללו נבדקו על ידי מיטב אנשיו ושהכל תקין.

יתר על כן, גם כאשר הקרנות החלו לקרוס כמו אמינותו של פקיד אוצר, המשיך הבנק לטעון שהכל בסדר, ואף הסתיר מהתובעים את העובדה שמיידוף, ששמו הרע כבר הלך לפניו, היה אחראי על ניהול הקרנות.

אז עכשיו רוצים השלושה פיצויים של 200 מיליונים. יש לקוות שהם יקבלו אותם.