חשמל באוויר?

לאחר חודשים של יחסי ציבור, דיווחים סותרים בתקשורת ורמת ציפיות ציבורית חסרת תקדים בעולם הצרכנות הישראלי (טוב, חוץ מאולי בהשקת סניף ה-H&M העברי הראשון), השבוע נחת בישראל הפלא התשיעי - האייפון.

ובמה מדובר? בכלום. האייפון הגיע לישראל באיחור ניכר. הוא צפוי לעלות הרבה, הרבה יותר משהוא עולה בחו"ל. חברות הסלולר הישראליות, שנדפקו על ידי אפל – היא עשתה להן בית ספר, ניהלה מו"מ עם שלושתן כשכל אחת חושבת שהיא בלעדית – ייגבו ממכם את המחיר. הן חייבות, על פי החוזה עם אפל, למכור כל אחת 80 אלף יחידות בשנה. זה קצת יותר ממחצית כלל המכשירים שהן מוכרות מדי שנה. כלומר, בקרוב נראה בליץ פרסומי לאייפון שלא נראה כמותו בישראל.

אז הנה כמה עובדות-נגד מול גל שטיפת המוח הצפוי. ראשית, כאמור, המכשיר יעלה יותר בישראל משהוא עולה בחו"ל. שנית, מדובר בטלפון מחורבן. כלומר, אומרים שהוא מחשב נייד בכלל לא רע, אבל כטלפון - לפחות על פי האתר הנחשב סינט (הבריטי) - מדובר במכשיר הגרוע ביותר שקיים בשוק. הוא מנתק שיחות ללא הרף, איכות השמע שלו נחותה יותר ממידות המוסר של האוליגרכים שלנו, והוא שביר מאד.

אגב, אם הוא יישבר – ו-20% מבעלי האייפונים דיווחו שהוא נשבר - התיקון יעלה לכם 250 דולרים. לא זול בכלל. יתר על כן, הוא לא מותאם לאקלים המזרח תיכוני: אפל הודיעה שהמכשיר – שגם כך סובל מהתחממות יתר – מתחיל לסבול בעיות בטמפרטורות של 35 ומעלה. היינו, אל תנסו לצאת איתו מהבית בקיץ. במילים אחרות: חם, חם, מתקרר. קונים?

כולנו נשלם יותר עבור חשמל

ישראל, ייאמר לשבחה, מקדמת במרץ את יוזמת החשמל הסולארי: המדינה ממריצה אזרחים לבנות קולטים סולאריים על הגגות שלהם, לייצר כך חשמל, ולמכור אותו לחברת החשמל. העקרון חשוב, הביצוע לוקה.

למה? כי כפי שמצא השבוע "כלכליסט", התמחור שגוי לחלוטין. הממשלה תשלם ליצרני החשמל הסולארי 1.97 ₪ עבור כל קילוואט שהם ייצרו. המחיר לייצור חשמל "רגיל" הוא 32 אגורות לקילוואט. כלומר, חשמל סולארי יהיה יקר פי שישה (!) ויותר מחשמל רגיל. יתר על כן, המדינה מסבסדת את החשמל הסולארי מכספי מדינה. המשמעות: כולנו נשלם יותר עבור חשמל. דברו איתי על מחירים סבירים, ואני אתמוך. לא במחירים כאלה.

החנקן של המדינה

קיים, כידוע, מחנק אשראי בשוק. הבנקים אוהבים להטיל את האשמה על האוצר. אין ספק שהאוצר אשם בחוליים רבים בישראל, אבל לא בזה. בדיון שנערך השבוע בכנסת, חשף נציג האוצר את העובדה שהבנקים נמנעים מלהעניק אשראי לעסקים קטנים, משום שבשנות ה-90 העניק האוצר ערבויות לעסקים, ש-200 מהם כשלו. הבנקים, לדברי האוצר, משכו את המשא ומתן – ובינתיים המיליונים תפחו, עם ריביות, למיליארדים. הלקח של הבנקים מהסיפור הזה הוא שיש לקמץ בערבויות לעסקים קטנים.

הלקח שלי הוא אחר. אם מי שהיה מתמוטט היה טייקון, הבנקים היו ממהרים להגיע איתו להסדר. אחרי הכל, כמו שאומר הפתגם הישן, חוב של חמשת אלפים הוא בעיה שלך; חוב של חמישה מיליונים הוא בעיה של הבנק. הם לא ממהרים להגיע להסדר עם המדינה, ומושכים זמן, כי כאן יש בעל חוב שלא יכול לקרוס והם יקבלו את שלהם.

ככה זה עובד. לזכור בפעם הבאה שידברו על הפרטת בנקים. ככה הם מתנהגים כשהם שלנו. איך הם יתנהגו כשהם יהיו בבעלות פרטית?

נבל השבוע: עדי לבנה

חברת תפרון עומדת על סף קריסה, ועובדיה עומדים להכיר מקרוב את מעגל הקסמים של האבטלה – ככל שעבדת יותר ואתה מבוגר יותר, יש לך פחות סיכויים למצוא עבודה חדשה. התמקצעות, במיוחד, פוגעת בסיכוייך.

היא לא פוגעת, כמסתבר, בסיכוייו של עדי לבנה. האיש, מדווח ynet, כבר מצא ג'וב חדש – הוא יהיה המנכ"ל של מולטילוק. מנכ"לים אוהבים לומר שהעסק שלהם הוא "כמו משפחה". הם רק שוכחים לציין שזו משפחת מנסון. הקלות שבה מנכ"לים יכולים לדלג מכשלון לכשלון מבלי לשלם מחיר מרתיחה, במיוחד כשמוסיפים עליה את המשכורות השמנות של "מומחי הניהול" האלה, שלעיתים קרובות מרוויחים כמו כמה עשרות עובדים. התירוץ שלהם הוא ש"הם הכרחיים לעסק". מה התירוץ של לבנה, שניצח על טביעתו של עסק (אפילו משרד האוצר מאשים את הניהול כגורם מרכזי בקריסת תפרון) תוך כדי שהוא מארגן לעצמו – רק לעצמו - סירת הצלה?

צדיקי השבוע: ובכן, עובדי חברת החשמל

נהוג לומר רק דברים שליליים על ועד עובדי חברת החשמל, בדרך כלל בצדק רב. אז צריך לתת להם את המגיע להם, כשמגיע. חברת החשמל מעסיקה את חברת הקייטרינג שפע. זו, נטען, פוגעת בזכויות הבסיסיות של עובדיה. עובדי שפע מנסים להתאגד, ושפע מצידה עושה את כל התרגילים הרגילים כדי לא להכיר בוועד.

ועד עובדי חברת החשמל גילה סולידריות מרשימה. הוא הורה על יום מחאה כנגד שפע, שבו לא ישתמשו עובדי חברת החשמל בשירותיה, לאות הזדהות עם עובדי שפע. "תאכלו סנדוויצ'ים", אמר הוועד לאנשים, והם צפויים לציית. כך צריך.