כמה שנים צריך לעבוד בשביל פנסיה חודשית של 15-20 אלף שקל? לפעמים 3 מספיקות

יש בישראל מעט מאוד אנשים שיכולים לדווח כי בזכות שלוש שנות עבודה הם מקבלים פנסיה חודשית המוערכת ב-15-20 אלף שקל. ח"כ נחמן שי (קדימה) הוא אחד מהם. השבוע נחשף כי במהלך 13 השנים האחרונות מקבל שי מהמדינה פנסיה ששוויה הכולל הוא כ-2.3-3.1 מיליון שקל, בשל כהונתו כדובר צה"ל בשנים 1989-1991.

מקורות בצה"ל לא זוכרים הסדר נדיב כזה עם אזרח ששירת בצבא שלוש שנים בלבד. אפילו עודד בן עמי, שכיהן כדובר צה"ל בשנות ה-90, לא זכה להסדר כזה. שי טוען כי האמדנים בתקשורת על פנסיה בשווי מצטבר של מיליוני שקלים גבוהים מגובה הפנסיה בפועל. אך לפי שעה הוא מסרב לחשוף את נתוני הפנסיה.

הוא כנראה עושה בשכל. אם ייתן לאבק לשקוע, אף אחד כנראה כבר לא יזכור כי הוא מקבל פנסיה גבוהה במיוחד בגין תקופת עבודה קצרה כל כך. וכך, הוא יוכל להצטרף למועדון המכובד של בכירים נוספים בשירות הציבורי שזכו לצ'ופרים שהקפיצו את גמלתם על חשבון הקופה הציבורית - והכל בחסות החוק.

1. נחמן שי - הפנסיה הוכפלה בשלוש שנים

אמנם שי שימש בתפקידים במגזר הציבורי במשך 28 שנים (בין היתר ברשות השידור, במשרד החוץ ובגלי צה"ל) אבל התגייסותו לצה"ל ב-1989 היא שעשתה את כל ההבדל: שכרו הקובע לפנסיה הוגדל מאוד לעומת שכרו ברשות השידור. שכר תת אלוף הוא 25-40 אלף שקל בחודש והוא נקבע בהתאם לתוספות שונות כמו תוספת מבצעית או ותק. ככל הידוע, שי לא זכה לתוספת מבצעית.

זאת ועוד: שי החל לקבל פנסיה כבר בהיותו בן 50. אם לא היה מתגייס לצה"ל לשירות של שלוש שנים, היה נאלץ להמתין, כמו כולנו, עד לגיל 65 כדי לקבל פנסיה - שהיתה מחושבת על פי שכר נמוך במחצית.

וזה לא הכל. כדי לקבל את הגמלה היה עליו לצבו ר שמונה שנות שירות בצה"ל. בפועל הוא שירת בתפקיד רק שלוש שנים. איך בכל זאת זכה בפנסיה? שי יצא בתום השירות לחופשה בת כחמש שנים שבמהלכה המשיך להפריש כספים לגמלה - ורק בסיומה קיבל את הפנסיה הנחשקת. במלים אחרות: הוא שהה בחופשה זמן ארוך מזה שכיהן בתפקיד שזיכה אותו בגמלה המכובדת הזאת.

2. שמעון שבס: כיהן שנתיים, הרוויח לכל החיים

שמעון שבס יצא לפנסיה לכל החיים בגיל 43 בדרגת מנכ"ל משרד ראש הממשלה. זאת למרות שכיהן כמנכ"ל רק שנתיים ועשרה חודשים, בתקופת כהונתו של יצחק רבין כראש הממשלה.

ימים אחדים לפני פרישתו זכה להטבה חריגה מהממשלה, שאיפשרה לו לרכוש זכויות פנסיוניות עבור התקופה שבה היה סגן ראש מועצה מקומית בקעת הירדן (1979-1984). כמו כן, על פי בקשתו, נוספו לגמלתו חמש שנות שירותו כסגן ראש מועצה מקומית גולן וכן חופשה ללא תשלום של כשנתיים ממשרד הביטחון. כל אלה הגדילו את הפנסיה שלו ב-17%-20%.

אמנם בעת הפרישה קיבל פיצויי פיטורים בגובה של 114 אלף שקל, אבל לצורך רכישת הזכויות הפנסיוניות בגין אותה תקופה הוא החזיר את פיצויי הפיטורין. איך הוא החזיר את הסכום? הוא קיבל הלוואה מהמדינה בגובה 114 אלף שקל - שלא היתה צמודה למדד.

מבקרת המדינה דאז מרים בן פורת העריכה את שווי הזכויות הפנסיוניות שרכש ב-900 אלף שקל. שבס הסביר אז כי הפנסיה אושרה לו בהתאם לכללים הנהוגים לגבי מנכ"לים בשירות המדינה. ואולם, בן פורת מצאה מכתב ששלח נציב שירות המדינה לשר האוצר ובו כתוב שהפנסיה של שבס היא "בעייתית ותפורה למקרה מסוים".

בפועל, גמלת הפנסיה שקיבל שבס בעת פרישתו ב-1995 היתה 15 אלף שקל במונחי 2009, כלומר הקצבה המצטברת עד כה נאמדת ב-2.5 מיליון שקל. שבס כיום עדיין לא בן 60, כך שיש לו עוד שנים רבות לקבל את הפנסיה הזו.

3. מרים בן פורת: 58 אלף ש"ח לחודש

גם מרים בן פורת עצמה נכנסת לרשימה שלנו. גמלתה החודשית של מבקרת המדינה לשעבר קפצה לאחר שהחישוב הכולל של הפנסיה שלה נעשה לפי שכר של משנה לנשיא בית המשפט העליון - גם לגבי עשרות שנות כהונתה במערכת המשפט וגם עבור תקופה שבה כיהנה כמבקרת המדינה. תקופה שבה קיבלה שכר של שר בממשלה - שהוא נמוך יותר.

במונחים של אז קיבלה בן פורת פנסיה המחושבת כולה על פי שכר המשנה לנשיא בית המשפט העליון, שהגיע אז ל-47 אלף שקל בחודש. אילו גמלתה היתה מחולקת לשניים - 70% לפי שכר המשנה לנשיא העליון (כ-33 אלף שקל) ו-30% לפי שכר שר - היא היתה מקבלת פנסיה של כ-40 אלף שקל בלבד.

החשב הכללי דאז שי טלמון חשב דווקא שיש לפצל את חישוב הפנסיה של בן פורת לפי שתי המשרות השונות. אלא שבן פורת, שהיתה כשפרשה כבת 80, עירערה על כך בבית המשפט העליון - וזכתה. בן פורת טענה שיש לחשב את הפנסיה הכוללת שלה (עבור כהונתה במערכת המשפט ועבור כהונתה כמבקרת המדינה) על ידי חיבור שתי הקצבאות, של שופט ושל מבקר המדינה, כך שהסכום הכולל לא יהיה גבוה ממשכורת של משנה לנשיא בית המשפט העליון שהיתה אז כ-47 אלף שקל בחודש. במונחים של היום, גמלתה החודשית היא כ-58 אלף שקל.

אגב, במשך כהונתה כמבקרת המדינה קיבלה בן פורת, בנוסף למשכורתה, פנסיה של 70% מהמשכורת הקובעת של משנה לנשיא בית המשפט העליון עבור תפקידה הקודם. במונחים של 1999 היה מדובר בגמלה של כ-33 אלף שקל. עם מינויה כמבקרת המדינה החלה לקבל נוסף לגמלה זו גם משכורת של שר - אז 26 אלף שקל.

מעניין מה היתה קובעת המבקרת בן פורת אילו בדקה קבלת החלטה כזו בשירות הציבורי לגבי פקיד ציבורי אחר.

4. עדנה ארבל: לפנים משורת ההסדר

בפברואר 1993 אישר נציב שירות המדינה דאז מאיר גבאי, פיצויי פיטורים לשופטת בית המשפט המחוזי דאז עדנה ארבל, עבור 16 שנות עבודתה כפרקליטה בשירות המדינה, לפני שמונתה לשופטת. ארבל מכהנת כיום כשופטת בית המשפט העליון ושכרה החודשי נע בין 40-60 אלף שקל, תלוי במספר שנות הוותק שלה.

החלטת הנציב לאשר תשלום פיצויי פיטורים התקבלה אף על פי שארבל מונתה לתפקידה השיפוטי כשנתיים לפני התאריך הקובע לתשלום הפיצויים לעובד מדינה שהתמנה לתפקיד שיפוטי.

ארבל הסבירה כי פנתה לנציב שירות המדינה לקבלת פיצויים כבר עם מינוייה כשופטת ב-1988 ונמסר לה שהעניין נמצא בבדיקה עקרונית שתחול גם עליה. מבקר המדינה שבחן את הנושא קיבל את עמדתה.

5. מיכאל בן-יאיר: עלות פנסיה המוערכת ב-7 מיליון ש"ח

היועץ המשפטי לממשלה לשעבר מיכאל בן-יאיר, שפרש ב-1997, תבע אז לקבל פנסיה בשיעור של 91% משכר של שופט בית משפט עליון. בן-יאיר הסביר במכתב ששיגר אל ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, שלפי חוזה ההעסקה אשר חתם עם נציבות שירות המדינה, הוא אמור לקבל פנסיה של 70% בגין כהונתו בעבר כשופט מחוזי ופנסיה של 21% בגין כהונתו כיועץ משפטי לממשלה, המועסק לפי שכר של שופט עליון.

נציב שירות המדינה דאז שמואל הולנדר הסביר לוועדת החוקה שדנה בסוגיה, שלבן-יאיר מגיע פנסיה בשיעור של 70% משכרו של שופט בבית המשפט העליון בלבד, כמקובל לגבי משרת היועץ המשפטי לממשלה. מדובר היה ב-70% מ-35 אלף שקל לחודש (במונחי 1997), כלומר כ-24 אלף שקל. במונחים של היום גמלתו נאמדת ב-33 אלף שקל בחודש. לפיכך הוא קיבל עד היום כ-4.7 מיליון שקל, במונחי 2009.

על פי חישובי הנציבות מאותם ימים, עלות הפנסיה של בן-יאיר הגיעה לכ-7 מיליון שקל והתוספת אותה דרש הסתכמה בכ-3 מיליון שקל נוספים. לבסוף נקבע ששיעור הפנסיה יעמוד על 70% בלבד.

זאת ועוד: בן-יאיר החל לקבל את הפנסיה מיד עם פרישתו, בטרם מלאו לו 70 שנה, בניגוד לשופט עליון הפורש בגיל 70 ומקבל את הגמלה רק מגיל זה.

6. הפיס של גדעון גדות

יו"ר מפעל הפיס לשעבר והח"כ לשעבר גדעון גדות (ליכוד) זכה ב"פיס" תרתי משמע, עת אושר לו פנסיה ופיצויים של מיליונים.

גדות מונה לתפקיד יו"ר מפעל הפיס ב-1981 ופרש ממנו ב-1996. הוא גם כיהן בחלק מתקופה זו כחבר כנסת. בעת פרישתו שילם לו מפעל הפיס פיצויים בסך 1.34 מיליון שקל. בנוסף הוא זכה לפנסיה חודשית בשיעור של 70% ממשכורת קובעת של כ-58 אלף שקל, הצמודה למדד.

שיעורי הפנסיה של גדות היו גבוהים ונאמדו ב-6% בשנה, לעומת 4% לח"כים (עד 1996) ו-2% לעובדים רגילים. בשל כך, בספטמבר 2005 אימצו שופטי בית הדין הארצי לעבודה את החלטת ביה"ד האזורי והוא הצטווה להחזיר 5.7 מיליון שקל. ואולם ב-2007 אימץ בג"ץ הסדר פשרה שגיבש השופט בדימוס יצחק זמיר והפחית את ההחזר ל-1 מיליון שקל.

לפיכך נחתם באוגוסט 2007 הסכם פשרה באישורו של היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז. בפשרה נקבע כי גדות ישיב למפעל הפיס תשלומי פנסיה בסך 2.06 מיליון שקל: 1.03 מיליון שקל מהסכום ייגבו כהחזר משלטונות המס והביטוח הלאומי ועוד 1.03 מיליון שקל ישלם גדות בעצמו לפיס - בפריסת תשלומים. גם גמלתו החודשית קוצצה מ-40 אלף שקל ל-27 אלף שקל, ונאמדת היום ב-29 אלף שקל. שווי הפנסיה והפיצויים שקיבל גדות עד היום, במונחים של 2009, הוא כ-7.3 מיליון שקל, מהם חויב להחזיר מיליון שקל.

חודשיים לאחר שהגיע עם אתו לפשרה, נאלץ הפיס לשלם לגדות סכום של 4.2 מיליון דולר כפשרה בתביעה שהגיש גדות בגין הפרת פטנט של חברה שבבעלותו בנוגע לחישגד אלקטרוני.

מפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה ב-2005 עולה כי כשנשאל גדות כיצד הגיב לנוכח תנאי השכר והפרישה שוועדת השכר במפעל הפיס קבעה הוא השיב: "הם נתנו, ואני קיבלתי באהבה. גם מה שנתנו לאחר מכן, קיבלתי באהבה. זה מה שנתנו. ואני לא חייב להיות הבוחן כליות ולב או המליץ יושר או הרב הראשי שנותן גושפנקה כזו או אחרת להחלטות הוועדה. הם (חברי ועדת השכר) רצו להיטיב".

7. בועז אוקון: פנסיה לכל החיים עבור עשר שנות שירות

מנהל בתי המשפט שעבר השופט בדימוס בועז אוקון פרש בגיל 48 מהמערכת המשפטית לאחר עשר שנות כהונה בשירות הציבורי, מתוכן שנתיים בתפקיד מנהל בתי המשפט, עם פנסיה מפתיעה של כ-27 אלף שקל לחודש (במונחי 2006).

לאוקון אושרה פנסיה בגובה של 56.33% משכר נשיא מחוזי, מאחר שמנהל בתי המשפט, כמו גם מנכ"ל משרד המשפטים, הוא בדרגה של נשיא מחוזי.

שופטים נדרשים בדרך כלל להגיע לגיל 60 כדי שיהיו זכאים לפנסיה, ואולם כמי שדרגתו המינהלית מקבילה לזו של מנכ"ל משרד המשפטים, תנאי הפרישה החלים עליו שונים והוא היה זכאי לפנסיה מרגע סיום תפקידו.

בנציבות שירות המדינה הסבירו אז שתנאי הפרישה של אוקון חושבו בהתאם לשלוש תקופות: כאשר מונה לראשונה כשופט בית משפט שלום היתה הזכאות לפנסיה על צבירה של 7% בשנה, ובשלב מסוים הופחתו הסכומים ל-4% בשנה. מאז מינויו למנהל בתי המשפט מקבילה דרגתו למנכ"ל משרד המשפטים, וככזו צבירת הפנסיה היא 2% בשנה.

עם גמלה חודשית של 29 אלף שקל, הפנסיה השנתית מגיעה לכ-350 אלף שקל. לפיכך, שווי חבילת הפנסיה לפי תוחלת החיים המקובלת לגברים היא כ-6-9 מיליון שקל, תלוי בקצב עדכון הגמלה למדד ושיעור ההיוון שלה. מתוך סכום זה אוקון כבר קיבל עד כה כמיליון שקל.

מצנחי הזהב של בכירי השירות הציבורי*

נחמן שי
פנסיה חודשית: 15-20 אלף ש'
פנסיה מצטברת: 2.3-3.1 מיליון שקל

שמעון שבס
פנסיה חודשית: 15 אלף שקל
פנסיה מצטברת: 2.5 מיליון שקל

מרים בן פורת
פנסיה חודשית: 58 אלף שקל
פנסיה מצטברת: 8 מיליון שקל

עדנה ארבל
שכר חודשי של שופט בית משפט עליון: 40-60 אלף ש'

מכאל בן יאיר
פנסיה חודשית: 33 אלף שקל
פנסיה מצטברת: 4.7 מיליון שקל

גדעון גדות
פנסיה חודשית: 29 אלף שקל
פנסיה מצטברת: 6 מיליון שקל

בועז אוקון
פנסיה חודשית: 29 אלף שקל
פנסיה מצטברת: 1 מיליון שקל

*הסכומים הם הערכות בלבד. הם מחושבים לפי עליית המדד ל-2009 וכן מעורכים לפי הגמלה האחרונה, ולא הגמלאות בפועל, הצמודות לשכר הבכירים ומשתנות מעת לעת.