קולה של נפילה

ורדה אלשייך שלחה השבוע את אפריקה ישראל ואת נציגי המוסדיים והבנקים, ואמרה להם לחזור תוך שלושה שבועות עם הסכם שלא יעשוק את בעלי סדרת אג"ח ט'.

נזכיר שוב: אג"ח הוא ראשי תיבות של "אגרת חוב", והיא – כשמה כן היא. החברה מתחייבת להעמיד לרכוש האדם הרוכש אותה את עלות האגרה ועוד אחוז מסוים של ריבית, עד תאריך מסוים. המטרה של החברה, כאשר היא עושה זאת, היא לארגן לעצמה מימון ראשוני שיאפשר לה להקים פרויקטים שבתורם יאפשרו את החזרת אגרות החוב הללו.

מועד הפקיעה של אג"ח ט' של אפריקה ישראל היה נובמבר 2009. כפי שיעיד מבט חטוף לעבר לוח השנה, תאריך הפירעון הזה חלף, ולב לבייב לא שילם את חובו לבעלי החוב שלו. ללבייב יש שלל נכסים אישיים, כולל הבית היקר ביותר בלונדון, אבל הוא לא טרח למכור אותם כדי להחזיר את חובו. עכשיו רוצים לבייב, המוסדיים והבנקים שנאשר להם הסדר דחיית חובות ל-16 שנים, תוך מה שלבייב מכנה "תספורת" – קיצוץ החוב שלו.

וכולם רוצים לעשות את זה על גב בעלי אג"ח ט'. אפריקה ישראל עושה כל תרגיל בספר כדי להוכיח שהיא לא יכולה לשלם; השבוע היא טרחה להצמיד לדו"חות שלה הערת "עסק חי", שמשמעותה המילולית היא "עסק מת", כזה שלא יכול להחזיר את חובותיו. נזכיר שוב שעד מאי האחרון – אז, אליבא דאפריקה ישראל, הכל היה דבש – אגרות אג"ח ט' כלל לא היו ניתנים לסחירה בציבור; רק גופים מוסדיים יכלו לסחור בהם. לבייב והמוסדיים פתחו את הסדרה לכלל הציבור, כשלבייב יודע (והמוסדיים חושדים, או צריכים לחשוד) שלסדרה הזו אין כיסוי.

אם לא היינו מדברים על גביר ושורת מוסדות כל כך מכובדים שהכינוי שלהם הוא "המוסדיים", אם השטיק הזה מתבצע באיזו מאורה אפלה ברחוב אלנבי, היינו קוראים לזה בשם המכוער "מזימת עוקץ". בעלי האג"ח דורשים את שלהם – את החוב המגיע להם – והעוקצים נגדם. צריך לומר, כרגיל, כמה מילים רעות על הבנקים: הם דורשים עכשיו לקבל את שלהם לפני כל השאר. עם כל הכבוד, ואין, אתם חלק עצום מהבעיה. אתם אלה שהלוו כספים בלי שום סיבה סבירה. ראוי, אם כן, שפעם אחת לפחות תשלמו אתם, ולא אחרים, את מחיר הבעיה שיצרתם. אתם תקבלו את שלכם אחרונים, ואת בעלת החוב אפריקה ישראל, אם אינה יכולה לשלם מיד את חובה פלוס ריבית, יש לפרק.

כפי שאמרה יפה אלשיך, "בישראל יש או חדלת פרעון או סולבנטית". יבחר נא הגביר השביר: או שישלם את חובו, כמו כל אדם, או שיאבד את החברה – כמו כל אדם שהגיע לפשיטת רגל. אחרי הכל, אם אחד האנשים שקנו מלבייב דירה היה אומר לו שאין לו כסף, ושהוא ישלם תוך 16 שנה, לא מסובך לשער את תגובתו של לבייב.

כרוניקה של גזים

לבקבוקים של קוקה קולה חדרה, על פי הדיווחים בשל רשלנות אחת הספקיות שלה, תרכובת לא סימפטית של בנזין וגופרית. התוצאה, במקרה הטוב, היא ריח רע וטעם לוואי בבקבוקים. תוצאות המקרה הרע יופיעו, כנראה, עוד כמה שבועות בכל מיני מרפאות.

מה היתה עושה חברה אחראית? מוציאה הודעה מסודרת לציבור, מסלקת את הבקבוקים מהחנויות, ותובעת את האמ-אמא של הספקית, כי בכל זאת קוקה קולה היא חברה בעלת מוניטין. מה עשתה קוקה קולה ישראל בפועל? ניסתה לסלק את הבקבוקים מהחנויות, עוררה חשד, וכשנתפסה – הודתה. התוצאה, כמתבקש, פאניקה המונית (לא בלתי סבירה, יש להודות) וירידה של 25% במכירות.

למרבה השמחה, הממונה על הגנת הצרכן – יש תפקיד כזה - התעורר, והודיע שהוא פותח בחקירה. במקביל, אזרחים טובים ותאבי בצע הגישו תביעה ייצוגית. כך צריך.

לא מאמין בקבלות

שרלטן כלשהו, נומרולוג בעל השם ההולם רחמים שקלים – אלוהים אדירים, למציאות יש חוש הומור וולגרי לפעמים – הורשע השבוע בהונאת מס. מסתבר שהוא הצליח לעבוד על חלק מהציבור, אבל לא על מס הכנסה.

שקלים – שמיים, בקשו עליו רחמים – בסך הכל עשה את מה שעושים מאות ואלפים במקצוע המפוקפק שלו. יש בישראל חוק כישוף, או ליתר דיוק פקודת כישוף, ירושה מהתקופה הבריטית. היא מתייחסת למכשף כאל נוכל שמונה את הציבור ומענישה אותו בהתאם. הגיע הזמן שהחוק הזה יחדל להיות אות מתה ושיופעל כלפי ידעונים, אובות, אצטגנינים ומעוננים למיניהם, גם אם הם עוד לא נתפסו בהונאת מס הכנסה. הונאת הציבור חמורה לא פחות.

נבלי השבוע: שמשון ושאול קרליץ

בעלי מפעל "די.סי.די. יצרני תקליטורים בע"מ" הורשעו השבוע וזכו לעונש קליל של שישה חודשי עבודות שירות. מה עשו שמשון ויובב? אה, זה מבריק.

הם שכנעו את המדינה לתת להם מענק לעידוד השקעות – ואז יצרו את מפעל הזיוף הגדול בישראל. במשך שלוש שנים הם הפיקו סדרת תקליטורים שהכילה להיטים משנות השמונים והתשעים, ומכרו כמעט מיליון מהם, כמובן מבלי לטרוח לשלם שקל בתמלוגים. כלומר, הם לקחו את כספי המיסים שלנו, השקיעו אותם בהונאה, דפקו אנשים אחרים, ואחר כך הוצאנו כסף כדי לשפוט אותם. מתעורר החשד שזה לא היה סכום קטן, כי המפעל הפסיק לפעול ב-1999 ופסק הדין היה השבוע. בהתחשב בהוצאות, אולי באמת היה כדאי להמנע מלספק להם את כסותם, מזונם ועונתם לכמה שנים. מדהים.

צדיק השבוע: משרד התקשורת

זה התחיל להכביד את עולו על חברות הסלולר, ולהפסיק את שיטות העושק השונות והמשונות שבהן הן נוקטות. החל ממארס 2010, קבע המשרד, שיחה למספר 1-800 תהיה חינמית גם אם היא מסלולר. מה, לא ידעתם ששיחות כאלה מסלולר מחויבות בתשלום? נחשו מי לא רצה שתדעו.

לאחרונה, מדווח כלכליסט, החל המשרד לבחון דרכים לקנוס את חברות התקשורת באופן פרופורציונלי להיקפן הכלכלי של העבירות, לאחר כמה וכמה שנים שבהן המשרד לא השתמש בזכות הסנקציה שלו כלפי חברות התקשורת. נאה. הגיע הזמן.

אם לא היינו מדברים על גביר ושורת מוסדות כל כך מכובדים שהכינוי שלהם הוא "המוסדיים", אם השטיק הזה מתבצע באיזו מאורה אפלה ברחוב אלנבי, היינו קוראים לזה בשם המכוער "מזימת עוקץ". בעלי האג"ח דורשים את שלהם – את החוב המגיע להם – והעוקצים נגדם