העובדים הזרים בחקלאות: עובדים או עבדים? אתם תכריעו

אתמול פורסם כי שכרם של התאילנדים העובדים בערבה עומד בחוק שכר המינימום עם כל הדרישות הסוציאליות המתחייבות ותתפלאו, הם אפילו מקבלים כמה צ'ופרים קטנים כגון שקי אורז ומחשב בקרוואן. בקרב החקלאים, שהואשמו במתן שכר עבדות לפועליהם, הורגשה אנחת רווחה, חלקם אף פצחו בחגיגות ראווה.

ברגעים אלה במיוחד, ולמרות ששכרם של התאילנדים עדיין נמוך בעשרות אחוזים מהממוצע במשק, הטיעון הכלכלי של החקלאים, בעלי הבית שלהם, לכאורה צודק והגיוני.

האם באמת קיים סיכוי שתסכימו לעבוד בקטיף פלפלים? אומרים לנו כל מגדלי הגמבות והפלפלים בערבה (מה ההבדל בין גמבה לפלפל???). לעבוד בחום של 40 מעלות, עבודה פיזית מאומצת, כאבי גב, רחוק מהבית, בלי כל אפשרות לקידום מקצועי, שלא לדבר על אופק אמיתי או על מילים מפוצצות (ומערביות) כמו "קריירה".

הרי אתם, הישראלים, לא באמת תהיו מוכנים לעזוב את הפלזמה והסושי, לבוא לגור בקרוואן דחוק ולתת 12 שעות עבודה ביום. וכל זה בשביל סכום של 5,000 שקל לחודש! מי כן יבוא? תאילנדים יבואו. בטח. ועוד יגידו תודה.

בנוסף, טוענים החקלאים, התיאלנדים מרוויחים כאן בשנת עבודה מאומצת שכר של עשר שנים בתאילנד, ולאחר ניכוי העלויות זה יוצא משתלם, החו"ל משתלם. לכאורה, כולם מרוצים: החקלאים מזה שיש להם תוצרת חקלאית בעלויות זולות יחסית, התאילנדים משדרגים את מצבם הכלכלי בצורה יפה והצרכנים מרוצים כי יש להם פלפל או גמבה (אולי הצבע הוא ההבדל?) במחיר זול יחסית. הגיוני, לא?

ישראלים לא מוכנים לעבוד? מיתוס המשרת את העבדות

ובכן התמונה, מה לעשות, קצת יותר מורכבת. פלפל, אבטיח, תותים וכל ירק או פרי אחר בו עובדים זרים שימשו כידיים הקוטפות נמכרים בארץ או מיוצאים מכאן לחו"ל במחיר לא אמיתי. נמוך מדי. זאת מכיוון שעלויות הייצור של המוצרים הללו הם לפי שכר עבודה של כ-20 ₪ לשעה שהוא שכר עבודה של עובדים זרים בישראל. אם למשל היתה מחליטה המדינה לעצור את כניסתם של עובדים זרים לישראל ("מדיניות השמיים הסגורים") אז שכר העבודה בקטיף פלפלים בערבה היה קופץ כנראה לאזור ה-40 ₪ לשעה.

ועכשיו באשר לטענה השניה, הנפוצה כל כך, שאף ישראלי לא יהיה מוכן לעבוד בחקלאות. גם היא כמובן לא נכונה. המשפט המלא הוא: "אף ישראלי לא יהיה מוכן לעבוד בחקלאות בשכר מינימום". אם עובדים זרים לא יהיו בנמצא אז יקרה אחד מהשניים: או שהחקלאים ישלמו שכר לפי הביקוש וההיצע בשוק (תחשבו האם אתם בשכר של 100 ₪ לשעה לא הייתם מוכנים לעמוד בחממה ולקטוף פלפלים. וב-80 ₪? וב-50 ₪?) או שהחקלאים יחליטו כי בשכר שכזה ייצור חקלאות בישראל הוא פשוט לא כדאי ויסגרו את העסק (ישכירו את השדות לעוד סניף של איקאה). בכל מקרה, הטענה כאילו ישראלים לא מוכנים לעבוד בענף היא פשוט לא נכונה.

גם הטענה השניה, הנפוצה כל כך, שאף ישראלי לא מוכן לעבוד בחקלאות, אינה נכונה. המשפט המלא צריך להיות: "אף ישראלי לא יהיה מוכן לעבוד בחקלאות בשכר מינימום". אם עובדים זרים לא יהיו בנמצא אז יקרה אחד מהשניים: או שהחקלאים ישלמו שכר לפי הביקוש וההיצע בשוק, או שיתברר שיש כאן ענף שפשוט אינו כדאי כלכלית

חקלאות היא לא מקצוע הדורש שנות התמחות או השתלמויות בהווארד. הכלים היותר חשובים להצלחה בו הם נכונות, קצת למידה ובעיקר מוטיבציה. קרוב לוודאי שיימצאו כמה אלפי מקבלי קצבה שיעדיפו לעבוד ב-8,000 ₪ לחודש בערך (5,000 מהחקלאי ועוד 3,000 מהמדינה) על פני חלופה של לשבת בבית ולקבל קצבה

האם באמת קיים סיכוי שתסכימו לעבוד בקטיף פלפלים? אומרים לנו כל מגדלי הגמבות והפלפלים (אולי שמישהו יסביר סוף סוף מה ההבדל בניהם?) בערבה, לעבוד בחום של 40 מעלות, עבודה פיזית מאומצת, כאבי גב, רחוק מהבית, בלי כל אפשרות לקידום מקצועי, שלא לדבר על אופק אמיתי או על מילים מפוצצות (ומערביות) כמו "קריירה"?