הישרדות אפריקה: מה למדנו מפרשת לבייב?

נתחיל בהתנצלות: קשה לכתוב משהו על סאגת אפריקה שעדיין לא נכתב. כבר דובר על הבעייתיות בכך שבעל הון כמו לבייב לוקח מיליארדי שקלים כהלוואות מהציבור כשבעצם אין לו יכולת להחזיר אותן. כבר דובר על זה שיש משהו לא סביר בשיטה בה בה בעל ההון נשאר עם ההון (אחוזות מפוארות בלונדון ובישראל, שליטה מלאה בחברת אפריקה ישראל וכו') ואילו הציבור נאלץ להסכים להסדר חובות.

אפילו נכתב על כך שהסדר החוב שאפריקה ישראל סגרה עם הגופים המוסדיים הוא טוב (בהתחשב בעובדה שהחברה עצמה תמשיך לפעול, בתקווה לעמוד על רגליה מחדש עם יכולת החזר חוב סבירה), אבל רע (המוסדיים לא העיזו לעשות את הדבר הבסיסי והאמיץ ביותר והוא להדיח את מי שאשם בכישלון החברה).

לקח 1: אפריקה היא רק ההתחלה

אולם, יומיים אחרי השגת הסכם ההצלה של אפריקה, ומבלי להגרר לסיכום הפרשייה העגומה, הנה כמה לקחים שלמרות הזיכרון הישראלי הקצר, שווה שנזכור כולנו, זאת כמובן בהנחה שלא תיכפה עלינו מציאות דומה (עם חברה אחרת), שתחייב אותנו להזכר בלבייב מוקדם מהצפוי. וזה אגב, הלקח הראשון: אפריקה היא רק ההתחלה - יש עוד כמה חברות ענק שהלוו מהציבור כספים וגם הן היום נסחרות בריביות ההופכות אותן לאג"ח זבל.

רשימה חלקית שלהן תגלה את דלק נדל"ן של תשובה, כלכלית ירושלים של פישמן ועוד אחרות. אלפרד אקירוב, יזם הנדל"ן, אמר כבר לפני יותר מחצי שנה כי הכסף פשוט לא יוחזר ללא הסדרי חוב. במילים אחרות: אם אתם מתכוונים להלוות כספים לכל מיני חברות שכאלו, אז דעו לכם שהסדרי החוב של אפריקה ישראל הם כנראה רק הפתיח לעונת ההסדרים העומדת בפתח.

לקח 2: זכרו את הברווז

"מה שהולך כמו ברווז, מגעגע כמו ברווז ונראה כמו ברווז, הוא כנראה ברווז".

אגרות החוב של אפריקה ישראל נסחרות מזה זמן רב בתשואה של עשרות אחוזים. במילים פשוטות- אם הלווית כסף לאפריקה ישראל, אתה אמור לקבל ריבית של עשרות אחוזים עד מאות אחוזים אפילו. שוק אפור ממש (רק שבשוק האפור יש מנגנון גבייה מוסדר וברור הכולל בדרך כלל לום ברזל או אגרופן, בעוד שבשוק האג"ח הקונצרני מנגנוני הגבייה כוללים עורכי דין ואווירה תרבותית).

לאגרות חוב נוסח אפריקה ישראל יש שם, קוראים להן אג"ח זבל, או בשפה פחות בורסאית, הלקח השני הוא שתשואה של עשרות אחוזים היא באמת מעולה אבל הסיכוי לקבלה בפועל לא גבוה. ואכן, מחזיקי האג"ח של אפריקה לא באמת יראו את כספם בחזרה בקרוב. הם יקבלו אותו בפריסה על פני שנים וחלקו יגיע במניות של אפריקה ישראל ולא בהחזרי כספי ההלוואה. ולסיכום - אל תתרשמו משמות נוצצים ומחליפות יוקרה. כל מי שמציע לכם תשואה על הכסף שלכם של מעל ל-10 אחוזים, כנראה יודע משהו על החברה שלו שאתם לא.

לקח 3: "TOO BIG TO FALL"? אז"ש (אז זהו, שלא)

השלטון בארצות הברית הציל לא מעט חברות ענק (רשימה חלקית מונה את AIG, סיטי בנק וכו') אשר טבעו את המונח: "TOO BIG TO FALL". מצד שני, יש האומרים כי דמדומי כהונתו של בוש דווקא ייזכרו בשל הפקרת בנק ההשקעות ליהמן בראדרס לפשיטת רגל. כך או כך, ראוי לזכור שהסדר חובות הוא פשרה. בעל ההון מתנצל שאינו יכול להחזיר את הכסף שלקח מהלווים, אך אם רק יתנו לו תנאי חוב טובים יותר הוא ישתדל לעמוד בציפיות ממנו. האיום של בעלי החוב כנגדו הוא שאם הוא לא יציע עסקה מספיק טובה הם יקחו לו את החברה פשוט ויפרקו אותה. בכך הם יצליחו למכור את הנכסים שלה ולהחזיר יותר כסף ממה שהוא יצליח להחזיר בעתיד.

האמת היא שבמקרה אפריקה ישראל, היה ברור לכל הצדדים (וגם לחלק מהפרשנים שלא חפשו בכוח רק עוד כותרות) כבר מההתחלה שלאף אחד אין באמת רצון לפרק את החברה. זה פשוט נראה כאב ראש גדול מדי. רק בעוד כמה שנים, כאשר יתברר סופית האם הסדר החובות הציל את אפריקה ישראל או שסתם הזרים חמצן מלאכותי לחברה, נוכל לדעת האם אכן המגמה של להשאיר את החברה על כנה היתה נכונה או לא. עם זאת, כבר כיום אפשר לקבוע די בנחרצות כי מראש ההחלטה להגעה להסדר חובות היתה ההחלטה שנבחרה עוד בטרם החלו השיחות והבדיקות.

לקח 4: זכרו גם את הסוס

"סוס חכם לא נכנס לבורות שסוס פיקח יודע לצאת מהם", או - כל הכבוד למוסדיים? העיתונות הכלכלית לא יכלה לעצור בסוף השבוע את התפעלותה מהסדר החוב של אפריקה ישראל. מרביתה שיבחה את רועי ורמוס (מנכ"ל פסגות) וכו' על איכות ההסדר שהשיג.

אולם גם כאן שווה לשאול מספר שאלות טרם שולחים זרי פרחים למוסדיים. על הנייר, אותם גופים שאמורים לייצג את האינטרס הציבורי, אכן לא ויתרו על החזר מלוא הכסף, אולם על השאלה למה מראש נקלעה פסגות להיות המלווה המוסדי העיקרי לאפריקה ישראל, עדיין לא ניתנה תשובה ציבורית הולמת. די ברור כי ההלוואות החוץ בנקאיות לחברה, שניתנו ללא כל ביטחונות אמיתיים, היו תקלה. אמנם זו חכמה בדיעבד לומר זאת כיום, כאשר בשנת 2007 הכריז לבייב כי אפריקה ישראל נסחרת במחצית משוויה, אולם אנו מצפים כי גוף מוסדי גדול כגון חברת פסגות יערוך בדיקות נאותות לחברה לפני מתן הלוואות בהיקף כה גדול. מעניין אם בעתיד גופים מוסדיים יתחילו לדרוש בטחונות רציניים כנגד השקעה בחברות.

לקח 5: חשדו באופטימיסטים, התחילו להתפלל

יותר משאפריקה קיבלה הנחה, היא קיבלה מתנה - שנתיים שלוש של חסד להתפלל שמשבר הנדל"ן במזרח אירופה ובארה"ב יסתיים. ובעצם - כדאי לכולנו כנראה להתפלל לזה. מצד שני, דווקא פה גלום היתרון היחסי של לבייב על פני השוק, שהרי מי מקורב ממנו ל"מקבל ההחלטות" שם למעלה.

על הנייר, אותם גופים שאמורים לייצג את האינטרס הציבורי, אכן לא ויתרו על החזר מלוא הכסף, אולם על השאלה למה מראש נקלעה פסגות להיות המלווה המוסדי העיקרי לאפריקה ישראל, עדיין לא ניתנה תשובה ציבורית הולמת. די ברור כי ההלוואות החוץ בנקאיות לחברה, שניתנו ללא כל ביטחונות אמיתיים, היו תקלה

רק בעוד כמה שנים, כאשר יתברר סופית האם הסדר החובות הציל את אפריקה ישראל או שסתם הזרים חמצן מלאכותי לחברה, נוכל לדעת האם אכן המגמה של להשאיר את החברה על כנה היתה נכונה או לא. עם זאת, כבר כיום אפשר לקבוע די בנחרצות כי ההחלטה להגעה להסדר חובות, למרות הדרמה לכאורה, נבחרה מראש