שטייניץ: "אני לא מאמין בהשקעה בתשתיות כמו ביבי. היי-טק חשוב יותר מתשתיות"

כמה שעות לאחר שנחת באיסטנבול פגש שר האוצר יובל שטייניץ את שרת האוצר הספרדייה אלנה סלגאדו. לשטייניץ ולשרה הספרדייה רקע משותף - שניהם נכנסו לתפקידם באפריל השנה. אלא שכאן מסתיים הדמיון. מאז אפריל נמצאת הכלכלה הישראלית בתהליך התאוששות מרשים, ואילו הכלכלה הספרדית עדיין תקועה עמוק בתוך המשבר עם שיעור אבטלה מבהיל של 17% ויותר. "אתם התקדמתם מאז אפריל", אמרה סלגאדו לשטייניץ.

המחמאה הזאת נוחתת על שטייניץ בהמשך למלים חמות שזכה להן בביקורו האחרון בארה"ב, שם פגש את נגיד הבנק הפדרלי בן ברננקי ואת יועצו הכלכלי הבכיר של ברק אובמה, לארי סאמרס, ועל רקע תחזיות כלכליות ורודות למדי שמופצות ברחבי העולם. למשל, זו של בנק ברקליס, שקבע כי ישראל הציגה את ההתאוששות הכי מרשימה מבין הכלכלות בעולם. ישראל נהנית אמנם מפעולותיה שנתפשות כחיוביות, אבל לא מעט מהמחמאות להן היא זוכה הן יחסיות. כשרואים באיסטנבול את ראשי הכלכלות של מעצמות כמו ארה"ב ובריטניה וגם של משקים מתעוררים כמו ברזיל או מקסיקו, שספגו כולם מכות קשות בעקבות המשבר וחלקם אף נזקקו לסיוע של קרן המטבע העולמית כדי לשרוד - הסיפור הישראלי אכן נראה כמו קרן אור.

הוועידה השנתית של הבנק העולמי וקרן המטבע נחשבה בעבר לאירוע מעונב של כלכלנים שמדברים על סוגיות כמו העוני במדינות העולם השלישי ואיכות הסביבה. ואולם לפני שנה הכל השתנה. הוועידה נערכה שלושה שבועות לאחר התמוטטות בנק ההשקעות ליהמן ברדרס ודנו בה בעיקר באיך להציל את העולם. השנה הדיונים עוסקים כבר בלקחים. מרבית המדינות עדיין שקועות בבעיות חמורות, אבל התחושה היא שהגרוע מכל מאחורינו, ואחרי ששריפת הענק כובתה - זה הזמן להתמודד עם נזקיה ולמנוע את השריפות הבאות.

הביטחון, שוב, מעל הכל

שטייניץ אמנם נהנה מהמחמאות, אבל הצד הפילוסופי שלו לא נותן לו לגמרי ליהנות מהן, והוא מתקשה להסביר את הזינוק ביצוא הישראלי ואת הבלימה בעליית האבטלה.

"הטפיחה על השכם שלנו יוצרת ציפיות גבוהות ואני מרגיש צורך לצנן קצת את ההתלהבות", אומר שטייניץ. "מנבאים לנו שיעורי צמיחה גבוהים וזה מחייב. אמנם עשינו כמה צעדים כדי לסייע ליצוא הישראלי, אבל אני לא מבין את הגידול המהיר של 26% ביצוא ברבעון השלישי. זו התאוששות מדהימה, בעיקר אם מביאים בחשבון שהדולר הנמוך פועל לרעתנו והסחר העולמי עדיין לא התאושש. גם הבלימה בעליית האבטלה אצלנו מנוגדת לכל התיאוריות הכלכליות".

מה שמטריד את שטייניץ היא התחושה שישראל לא הספיקה לתקן את כל הקלקולים שהתגלו במשבר - רמז לכך שקל יותר לפעול ולהזיז דברים כשהמשק עדיין במצב משברי. האם המשמעות היא שאין לצפות לרפורמות או מהלכים גדולים מצדו של שטייניץ? עושה רושם שהוא רואה את העברת התקציב הדו-שנתי כהישגו העיקרי. הוא מרבה להשתבח בו ולתאר אותו כמהלך אמיץ ונועז.

ואולם בשבוע שעבר התברר שתקציב המדינה אמנם סגור עד סוף 2010, אבל הוא לא סגור הרמטית. שטייניץ וראש הממשלה בנימין נתניהו רקחו יחד עם שר הביטחון אהוד ברק מהלך בזק של קיצוץ רוחבי של 1.8 מיליארד שקל בתקציב המדינה, והצליחו להעביר אותו תוך 48 שעות בממשלה תוך התנגדות רפה יחסית של סיעות הקואליציה. הקיצוץ לא נועד לסייע לחידוש הצמיחה, אלא לממן סעיפים ביטחוניים עלומים בסכום של 1.4 מיליארד שקל ולגייס סכום של כ-450 מיליון שקל למימון היערכות מערכת הבריאות לשפעת החזירים.

שטייניץ לא מוכן לנדב אף פרט על סעיפי הביטחון. למעשה זהו אחד הסודות הכי שמורים במדינה, על אף ששותפים לו חצי תריסר שרים ועוד כמה פקידים בכירים. תחילה ניסו לטעון באוצר כי מדובר בכסף שהולך ל"צרכים מודיעיניים, השלמת מלאים והיערכות העורף", אבל ההגדרות האלה נראות יותר כמו סיסמאות.

מה שברור הוא כי מרגע שמערכת הביטחון הציבה את הדרישה הזאת על השולחן ופירטה בפני ראש הממשלה את צרכיה, מיד נוצרה הסכמה של נתניהו ושטייניץ בנחיצותה. הרמטכ"ל גבי אשכנזי ומנכ"ל משרד הביטחון פנחס בוכריס, שניהלו את המשא ומתן עם ראש אגף התקציבים אודי ניסן, דרשו תחילה 5-6 מיליארד שקל, אבל שטייניץ עשה שרירים והבהיר כי דרישה כזו תחסל את כל המתווה של דו"ח ברודט, שהמליץ על העלאה הדרגתית של תקציב הביטחון בשנים הקרובות. בסופו של דבר נותרה מערכת הביטחון עם תוספת של רבע ממה שהיא דרשה, מה שמעלה תהיות לגבי אותו סעיף ביטחוני חשאי. אם אפשר לקנות את אותו צורך ביטחוני ב-1.4 מיליארד שקל, מדוע תבעו 5 מיליארד?

הכסף הגיע כמובן מקיצוץ בשורה של סעיפים חברתיים, עד כדי כך שאפילו שר הביטחון התעורר לפתע וטען כי הוא לא ידע שהכסף יגיע מסעיפים אלה. ואולם שוב הוכח שמערכת הביטחון חזקה יותר מכל מערכת אחרת בישראל בכל הקשור להשגת תקציבים.

האם שטייניץ הלך שבי אחר הסכנות הביטחוניות שמהוות אמצעי שיווק וקידום אינטרסים תקציביים של מערכת הביטחון? "מדובר בנושא רציונלי ומבוסס. בדברים הביטחוניים אני יקה פוץ ולא תוציא ממני מלה לאן הלך הכסף. לשמחתי הסודיות נשמרת עד כה", הוא אומר.

הקיצוץ הבהול שגם עבר בזריזות בממשלה קומם כמובן את השרים שלא שותפו בהחלטה הראשונית לבצעו. שטייניץ אמנם מתגאה שהצליח להעביר תקציב דו-שנתי, אבל גם לו ברור שהדרך לשם יכולה להיות זרועה בתיקונים ושינויים. במסע כזה צריך שיתוף פעולה עם השרים.

האם שטייניץ לא חושש שהוא יאבד את אמונם? "מה שהכתיב את הדיסקרטיות זה רק החשאיות של הסעיף הביטחוני שבגינו עשינו את הקיצוץ", הוא אומר.

לא מתלהב מהחזון של נתניהו

מכניסתו לתפקיד ועד היום סובל שטייניץ מחשדנות מסוימת לגבי התאמתו לתפקיד. הרקע לכך הוא חוסר ניסיונו והיעדר עניין מיוחד בכלכלה טרם כניסתו לתפקיד, אבל גם צלו הגדול של נתניהו כשר-על לענייני כלכלה וכרפורמטור שבלט במיוחד בתחום הכלכלי בעת שכיהן כשר האוצר. לכך נוספת דמותו הדומיננטית של נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, שנהנה מיוקרה בינלאומית גדולה, כאשר המשבר הכלכלי זימן לו הזדמנות להפגין את ניסיונו ואת כושר קבלת ההחלטות שלו.

לצד שני אלה אמור שטייניץ לבנות לעצמו מעמד עצמאי ומבוסס של שר שאמנם אינו בעל רקע כלכלי, אבל שולט במצב ומוביל דרך משלו. מתברר שזה לא כל כך קל, אף שלשטייניץ יש רעיונות שונים מאלה של נתניהו בנוגע לכיוונים שאליהם המשק צריך ללכת.

נתניהו שם את מלוא כובד משקלו על תחום הנדל"ן והתחבורה. הוא משרטט חזון של הגדלה ניכרת של היצע הקרקעות, הסרת חסמים ביורוקרטיים לבנייה ופיתוח של מערכות תחבורה - כבישים ורכבות מהירות - שיקצרו את הדרך בין הפריפריה למרכז. שטייניץ פחות מתלהב מהחזון הזה. תשתיות פחות עושות לו את זה.

"מצב התשתיות בישראל אינו טוב, הוא ברמה בינונית. במשבר כמו שעברנו חשוב לשמור על הקיים ולהציל את מה שיש", אומר שטייניץ. "אני לא מאמין כמו ביבי בהשקעה בתשתיות, ולא מקבל את זה שהמדיניות הקיינסיאנית של שנות ה-30 נכונה גם כיום. מה שמטריד אותי זה איך לשמור על המובילות של ההיי-טק הישראלי. זה לא חייב להיות רק תוכנה, זה יכול להיות גם השקעה בתעשיות ביטחוניות, פיתוח מזל"טים ולוויינים. הבאתי לאוצר מנכ"ל, חיים שני, שיש לו אוריינטציה מסוימת של יזמות טכנולוגית. לא הכרתי אותו לפני כן, פשוט ביקשתי שיאתרו לי מנהלים בעלי רקורד בתעשייה המתקדמת, ובחרתי בו".

שטייניץ לא מתכוון להציג תוכנית או רפורמה כלכלית גדולה בקרוב, אבל בראש סדר העדיפויות שלו עומדים שלושה דברים: שמירת העליונות המדעית, הטכנולוגית והיזמית בתחום ההיי-טק; הגברת מעורבות החרדים בשוק העבודה והקמת קבוצות הכשרה אקדמיות לחרדים ("אולי נעשה עסקה עם החרדים. לא בכפייה, בשיתוף פעולה"); והפניה משמעותית של היצוא הישראלי לכיוון אסיה, עם דגש על הודו וסין ("לא להסתפק בחתימה על אמנה או בהקמת קרן השקעות משותפת, אלא פשוט לשנות אוריינטציה").

כמו כלכלנים רבים בעולם, מעריך שטייניץ כי תהיה הסטה של צריכה מהמערב לאסיה, ולכן המשק הישראלי צריך להיערך לכך. למעשה, זה גם מה שמשדרים ראשי הבנקים האמריקאיים בוועידת קרן המטבע. הם לא צופים התאוששות של הצריכה הפרטית בארה"ב בתקופה הקרובה, והערכתם מבוססת על הצורך של השוק האמריקאי בצמצום רמות המינוף וטיפול במגזרי המשכנתאות וכרטיסי האשראי. גם הגירעונות הכבדים הם אות מבשר רעות, והציפייה היא שהם ימומנו במוקדם או במאוחר על ידי העלאת מסים, מה שיקטין עוד יותר את כוח הקנייה של הצרכן האמריקאי.

היום אמור שטייניץ לשאת נאום בוועידה, שבו יסקור את מצבו החיובי של המשק הישראלי. אילו היה משתמש בכובעו כפילוסוף היה ודאי פורש את משנתו הפילוסופית על המשבר, המתמצה בתפישה שהעולם עדיין לא מבין מה קרה בשנתיים האחרונות בתחום הכלכלי. "הצבעה על שרשרת של אירועים לא מסבירה עדיין את מה שקרה", הוא אומר. "המשבר הזה היה בלתי ניתן לניבוי והמסקנה היא שאנחנו חיים בסביבה של אי ודאות גדולה. השנתיים-שלוש הקרובות עדיין נתונות בחוסר ודאות. ברור לי שיהיו עוד זעזועים, ואני לא יודע לצפות מה תהיה התנהגות הצרכנים והמשקיעים בעולם".

אני לא מאמין כמו ביבי בהשקעה בתשתיות, ולא מקבל את זה שהמדיניות הקיינסיאנית של שנות ה-30 נכונה גם כיום. מה שמטריד אותי זה איך לשמור על המובילות של ההיי-טק הישראלי. זה לא חייב להיות רק תוכנה, זה יכול להיות גם השקעה בתעשיות ביטחוניות

אני לא מבין את הגידול המהיר של 26% ביצוא ברבעון השלישי. זו התאוששות מדהימה, בעיקר אם מביאים בחשבון שהדולר הנמוך פועל לרעתנו והסחר העולמי עדיין לא התאושש. גם הבלימה בעליית האבטלה אצלנו מנוגדת לכל התיאוריות הכלכליות