ראש של דג רקק

המשבר הכלכלי, שבימים אלה חוגג שנתיים – הוא התחיל שנה לפני קריסת להמן ברדרז – עוד לא הולך לשום מקום. עיתונים כלכליים כבר ישבו עליו שבעה, אבל – כפי שמעידה קריסת צים לפני כשבוע וחצי – הבר מינן הזה חי ובועט.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה העריכה השבוע ש-2009 תסתיים, מבחינת ישראל, בצמיחה חיובית של 0.1%. זה נשמע חיובי, ודאי ביחס לממוצע – 4% של צמיחה שלילית – במדינות המתועשות. אבל אם המשק הישראלי צמח ב-0.1% בשנה האחרונה, המשמעות היא שהוא התכווץ: האוכלוסיה גדלה ב-1.8%.

ואכן, הלמ"ס גם מעריכה שהצריכה האישית תרד ב-1.2%, שהתוצר העסקי יירד ב-0.7% ושהייצוא יצנח ב-10.5%. בקיצור, הצמיחה הזו – שמשרד האוצר ובנק ישראל מכחישים – היא יותר פאטה מורגנה מאשר מציאות.

יושר בשבע שגיאות

נקל לגמל לעבור בקוף המחט... מלעשיר להיות אדם הגון. זו המסקנה של חלק ניכר מתושבי ישראל, על פי סקר שנערך במעריב, ונראה כבעל תוקף מדעי. 36% מהנשאלים סברו שרוב העשירים שהגיעו לאן שהגיעו לא יודעים לאיית את המילה "יושר", שלא לדבר על משמעותה. שני אחוזים סברו שאף אדם עשיר לא יכול להיות ישר.

דוגמאות לא חסרות. האחים עופר, למשל, משכו תביעת דיבה כנגד מיקי רוזנטל בשל סרטו החשוב "שיטת השקשוקה". זה היה אחרי שהם טרטרו אותו ואיימו עליו במשך שנים. הם מגישים תביעה חדשה, אבל את זו הם מחקו. עורך דינו של רוזנטל אמר ש"זו לא הפעם הראשונה שעידן עופר נאלץ לשלם הוצאות למיקי רוזנטל בגין תביעות סרק, וכנראה לא הפעם האחרונה". לפחות הוא אולץ לשלם הוצאות – 40 אלף שקלים, לא משהו שיגרום לו ליותר מחמש דקות של דאגה.

הערכה נמוכה לעשירים נפוצה בעיקר בקרב השכבות הנמוכות: 44% מהם אומרים שאי אפשר להיות עשיר וישר. 71% מהציבור הישראלי סבורים שהעשירים מקבלים הטבות יתר מהשלטון. רק 15% מהציבור מאמינים שהחלום האמריקני על התעשרות באמצעות עבודה קשה רלוונטי לצעיר הישראלי; 38% אינם מאמינים שלצעיר ישראלי שלא נולד למשפחה הנכונה יש סיכוי כלשהו להתעשר. 62% מהציבור סבורים שהעשירים לוקחים מהציבור יותר משהם נותנים לו – תובנה כלכלית בסיסית, כשחושבים על זה. הרי אילו היו נותנים יותר משלקחו, עשירים הם לא היו.

נקודת האור מבחינת מבטה של האוליגרכיה השלטת בת 18 הראשים היא שהדעות הללו נפוצות הרבה יותר בקרב מבוגרים מאשר בקרב צעירים. למעשה, אם יש הערכה כלשהי כלפי עשירים, היא קיימת בקרב הצעירים בני פחות מ-30. היינו, אלו שנולדו עם התחלת המכירה הגדולה של נכסי הציבור ומיטוט רשת ההגנה החברתית, שלוותה במתקפה תקשורתית עזה על כל מה שריח "סוציאליסטי" נודף ממנו. מי שגדל כל חייו כשהטפה נוסח מילטון פרידמן היא התורה הכלכלית היחידה שהוא מכיר, ודאי יעדיף – כמו העיתונאים הכלכליים עצמם – לאמץ את הערכים של המעמד אליו הוא שואף להשתייך מאשר את אלה של המעמד שאליו הוא שייך בפועל.

שנת האוליגרך הנגזל

ב-2009 שמענו את קולות הקינה של עשירי הארץ. לא, לא בגלל ששונאים אותם. לא באמת אכפת להם מה אתם חושבים עליהם. בגלל מה שקרה להם.

האחים עופר הצליחו להעלות את חברת הספנות צים על שרטון, והיא על סף טביעה. זו היתה חברה משגשגת עד לא מזמן, לפחות קודם להפרטתה הטוטאלית. עכשיו הם רוצים סיוע ממשלתי. לזכותו של האוצר ייאמר שהוא מסרב.

לב לבייב, המוהל המצטיין, שהסביר לא כל כך מזמן כמה דפוקה החברה הישראלית, עד כמה היא זקוקה לו, עד כמה הוא ראוי להיות ראש ממשלתה – כל זאת, יצוין, מהבית היקר ביותר בלונדון – סיים את השנה בהתרסקות טוטאלית. הוא עוד לא מעז לומר שהוא רוצה סיוע ממשלתי, רק רומז, אבל עם כל הכבוד, ואין, הגיע הזמן שמהמרים בסכומים גדולים ישלמו את מחיר הפסדיהם. בעלי אגרות החוב של אפריקה ישראל דורשים שלבייב ישלם את ההפסדים מכיסו – יש לו כיס רחב – או שיאבד את השליטה על החברה. צודקים.

לב לבייב לא היה האוליגרך היחיד עם "קשר למסורת" שרצה להיות פוליטיקאי ישראלי. קדם לו ארקדי גאידמה, שפעם – זוכרים? – דובר בו נכבדות. הוא התאדה לחלוטין מהזכרון הישראלי, וכל מה שנשאר ממנו הוא אשד של תלונות על כפיות טובתם של הנייטיבז.

המגנים על האוליגרכים נוהגים לטעון בצדקנות ש"האנשים האלה מספקים פרנסה". זה שקר. הם לא מספקים פרנסה: מעטים מהם יוצרים משהו או בונים משהו. הם עוסקים בעיקר במכירה וקניה. גם העובדים שהם מעסיקים לא "זוכים לפרנסה": הם עובדים, הם תורמים לאוליגרך – ולמעשה, כמעט בלי יוצא מן הכלל הם תורמים לאוליגרך יותר מכפי שהוא משלם להם. אם זה לא היה כך, הוא לא היה מעסיק אותם.

18 משפחות יש בישראל, והן מעבירות ביניהן את נכסי הציבור. השנה האחרונה הרעה איתם. כן ירבו.

נבלי השבוע: חברת אורנג'

חברת הסלולר הכתומה ירדה השבוע לשפל חדש. ביום שני, קיבלו חלק מלקוחות אורנג' SMS, שהמריץ אותם להקליק 1 ולצפות "בטרגדיה של משפחת רמון", באמצעות וידאו מערוץ 2. אורנג' התנצלה, הודיעה שהיא מחבקת את משפחת רמון, ואמרה ש"ההודעה היתה מנוסחת בחוסר רגישות". וואלה! הגעתם למסקנה הזו לבד, או שזה דרש ייעוץ חיצוני?

ומה חסר בהודעה של אורנג'? נכון, החזרת הכספים שקיבלה מהלקוחות עבור שידורי המציצנות, או לחילופין העברתם לאיזה גורם חיובי. נניח, כזה שחוקר במרץ את הקשרים בין שימוש בסלולרי ובין סרטן.

צדיק השבוע: יהודה נסרדישי, מנהל רשות המיסים

השותף הבכיר שלכם, מנהל רשות המיסים יהודה נסרדישי, הוא בחירה שנויה במחלוקת. ובכל זאת. השבוע הורה נסרדישי להפסיק עוול ותיק. עד כה, זוג שמתגרש היה חוטף, בנוסף לכל הצרות שעצם הסיטואציה הזו גוררת, גם קנס מהמדינה: בני הזוג היו משלמים מס רכוש על הרכוש שקיבלו כתוצאה מהגירושים, כאילו נרכש זה עתה.

מדובר, כמובן, ברכוש שכבר שולם עליו מס. זה לא הפריע עד עכשיו לרשות המיסים. טוב שנסרדישי ביטל את העוול הקטן אך מקומם הזה.

המגנים על האוליגרכים נוהגים לטעון בצדקנות ש"האנשים האלה מספקים פרנסה". זה שקר. הם לא מספקים פרנסה: מעטים מהם יוצרים משהו או בונים משהו. הם עוסקים בעיקר במכירה וקניה. גם העובדים שהם מעסיקים לא "זוכים לפרנסה": הם עובדים, הם תורמים לאוליגרך – ולמעשה, כמעט בלי יוצא מן הכלל הם תורמים לאוליגרך יותר מכפי שהוא משלם להם. אם זה לא היה כך, הוא לא היה מעסיק אותם