הכי טוב בבית

מנכ"ל אל על היוצא, חיים רומנו, הצליח לארגן לעצמו יופי של מצנח זהב – אותו כינוי לחבילת ההטבות שמקבל בכיר בחברה עם פרישתו. לא ברור עם כמה מרשרשים מרחף לו רומנו אל החיים הטובים – שלי יחימוביץ' מדברת על 18 מיליוני שקלים – אבל די ברור שהוא משאיר אחריו חברת תעופה על סף התרסקות ונוסעים שלא נשארו להם מצנחים, אפילו רגילים.

התרגילים החריגים שעשתה הנהלת אל על – בין השאר, היא האריכה את תקופת האי-תחרות של רומנו משישה ל-18 חודש, ושילמה לו עבור כך 750,000 - גרמו אפילו לרשות לניירות ערך להרים גבה, והיא דרשה הסברים. בספק אם תקבל אותם.

שר האוצר, יובל שטייניץ, הופתע אף הוא לרעה. במשך שנים מספרים לנו על כת המנכ"ל, הגירסה החדשה והתקינה פוליטית של כת המנהיג, שאומרת שמה שחברה מצליחה באמת צריכה הוא לא מוצר טוב, שירות ראוי לשבח או לקוחות נאמנים, אלא גורו שישמש כמנכ"ל. (שרי אריסון לקחה את זה צעד אחד יותר מדי והפכה לגורו, אבל זה באמת נושא אחר). התוצאה היא תשלומי עתק לאנשים שהשפעתם על החברה היא בדרך כלל שולית, ויצירת פירמידה הפוכה של תשלומים – בלי שום קשר להצלחתם של המנכ"לים. רומנו, למשל, הוא מנכ"ל שנוי מאד במחלוקת. הוא עדיין הולך הביתה, אחרי חמש שנים, עם יותר כסף משיעשה מי שיעבוד בחברה כל ימיו.

חבר הסנאט האמריקני, ג'ים ווב, נשא נאום מוצלח עם בחירתו. הוא אמר שבצעירותו, פער המשכורות בין עובד מן השורה ובין המנכ"ל היה 1:20. כיום הוא עומד על 1:400. כלומר, על כל דולר שמרוויח העובד, גורף המנכ"ל 400. זה לא סביר, זה לא יכול לעבוד – ואפילו שטייניץ, קפיטליסט שבקפיטליסטים, נאלץ השבוע לומר שאם שערוריית המשכורות ומצנחי הזהב תמשך, הממשלה תצטרך להתערב. כשזה יקרה, אם זה יקרה, יהיה מי שיצווח על כך שמכופפים את היד הנעלמה, אבל אלה בדיוק האנשים ששתקו כשידו הנעלמה של המנכ"ל, באישור חבר מנהלים נאמן, בזזה את הקופה. די כבר.

ממשלה עם דמעות תנין

מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, השמיע השבוע הצהרה חריגה. המדינה, הוא אמר, נכשלה במאבק בעוני. הוא האשים אותה בהתעלמות מהעניים, והממשלה לא עמדה ביעדיה לצמצום העוני. הוא הביע דאגה מהעליה באבטלה.

דו"ח העוני שפורסם השבוע על ידי הלמ"ס מצא שהפערים בחברה ממשיכים להתרחב: הכנסת המשפחות בעשירון העליון עמדה בשנה האחרונה על 24.3% מכלל ההכנסה בחברה הישראלית, בעוד שהכנסתו של העשירון התחתון עמדה על 2.5% מכלל ההכנסות. הסקר של הלמ"ס כלל כ-14,000 משקי בית, ביניהם 9,226 משקי בית שהעומד בראשם הוא שכיר, 1,314 משקי בית המונהגים על ידי עצמאי – ולא פחות מ-3,627 משקי בית שהמפרנס שלהם מובטל.

המדינה לא אשמה לבדה בהתרחבות העוני: אשמה גם החברה החרדית, שהפכה את אי-העבודה לאידיאל, תוך שבמקביל היא מגדילה את מספר חברי המשפחה שלה; ואשמה כלל החברה הישראלית, שהגזענות שלה מונעת פרנסה מאזרחיה הערבים. אבל נזכיר שבראש הממשלה עומד מי שהיה שר אוצר בשנות האסון הכלכלי, שהבטיח לנו שיהיה קשה – במיוחד למי שכבר קשה לו – אבל שהוא מקצץ בבשר החי כדי שאפשר יהיה להחזיר אחר כך. היו שנות צמיחה – 2005-2008 – אבל המגזרים החלשים לא נהנו ממנה; רק אלה שמצבם היה טוב מלכתחילה. שנות המשבר שבו – ועמן שבו הקיצוצים, הפוגעים בעיקר בחלשים. ככה זה, כשראש הממשלה הוא אדם שאמר שאי אפשר להתקיים מאלף דולר בחודש – אבל נלחם בכל כוחו כנגד העלאת שכר המינימום לאלף דולרים.

נו, אז קרס עוד בנק

למרות כותרות מלאות תקווה ומוספים אופטימיים, המשבר הכלכלי עדיין איתנו. למעשה, מצבו טוב יותר ממצבם של רבים. מחקר של לשכת המסחר הבינלאומית, שנגע למצבם של הבנקים, מצא שאין שום סימני התאוששות. למעשה, העלאת הריבית שנקטו מדינות רבות לאחרונה – וישראל ביניהן – עשויה להחמיר את המצב עוד יותר, משום שהיא תגביר את מחנק האשראי, מה שימנע את ההתאוששות.

אם מישהו היה זקוק להוכחה לכך, הנה היא: חמישה בנקים קרסו בסוף השבוע בארה"ב. הם זכו לכותרת קטנה ולא מודגשת. לפני שנה וחצי, קריסת בנק היתה גוררת כותרת ראשית. הם נופלים כמו זבובים, ואנחנו התרגלנו. יש להניח שבעוד שנה קריסת בנק כבר לא תעורר כתבה, אלא לכל היותר מבזק – אם בכלל.

צדיק השבוע: הציבור הישראלי

המחאות החריפות כנגד מס המים החדש – בשמו הרשמי, "היטל הבצורת"; שמו המועדף על ידי האוצר הוא "רפורמה במשק המים", כי התרגלנו שכל גזירה חדשה היא לא פחות מאשר "רפורמה" – אילצו את הממשלה להגיב. צוות פנימי של ועדת הכלכלה של הכנסת יתכנס בימים הקרובים ויבחון מחדש – ואולי אף יציע הצעות חקיקה שיתקנו את המצב. נכון, היה רצוי שהכנסת תעשה את זה לפני שהאוצר תקע לנו עז, אבל גם היה רצוי שהיא תפסיק להעביר את חוק עוקף הכנסת המכונה חוק ההסדרים, וגם את זה היא עוד לא עשתה. התחלה חיובית, שנקווה שיהיה לה המשך חיובי לא פחות.

נבלי השבוע: הנהלת חברת הביטוח מנורה

חברי הנהלת חברת הביטוח מנורה, קבלו השבוע את התואר ללא שום מאבק. ההנהלה, כך פורסם, עסקה באיזה תרגיל הזוי שבו היא מעניקה הלוואות לאנשים שלא עמדו בתנאים להלוואות, כך ש... כך שלא ברור איך, בעצם, הם יוכלו להחזיר את ההלוואות הללו. מה יש לומר, הישר מבית הספר לקלקלה ע"ש להמן ברדרז. תביעה ייצוגית כבר הוגשה, לאחר שהודלפו מיילים פנימיים של המנכ"ל והסמנכ"ל, בהם הם מתייחסים ללקוחות כאל "ארנבות" ו"איילים". למרבה המזל, החברה לא קרסה – יחד עם כל מבוטחיה – אבל טיפוסים כאלה צריך לחסל כשהם קטנים, ולפני שהם מספיקים להפוך לברני מאדוף.

אם מישהו היה זקוק להוכחה לכך, הנה היא: חמישה בנקים קרסו בסוף השבוע בארה"ב. לפני שנה וחצי, קריסת בנק היתה גוררת כותרת ראשית. הם נופלים כמו זבובים, ואנחנו התרגלנו. יש להניח שבעוד שנה קריסת בנק כבר לא תעורר כתבה, אלא לכל היותר מבזק – אם בכלל