אל תתעסקו עם לב של גבר
עלייתו המטאורית של עולה חדש שהפך משוליית מלטש יהלומים לאיש עם עסקים חובקי עולם, וההמשך ההוליוודי - המתבקש - הקריסה הגדולה, הם אולי סיפור מרגש. הבעיה היחידה בו היא המציאות: אפריקה ולבייב לא הולכים לשום מקום. אלעד לב מציע לחכות לקאמבק
הסיפור של לב לבייב הוא מעשייה מוכרת עד זרא, שעדיין מצליחה לרגש: הסיפור על עלייתו המטאורית של עולה חדש שהפך משוליית מלטש יהלומים לאיש עם עסקים חובקי עולם, והחלק השני - שבלעדיו הרי אי אפשר - הקריסה הגדולה, זו שאמורה לתת את הפאנץ ליין, ולספק לנו את מנת השמחה לאיד. הבעיה היחידה בסיפור הזה היא שהחלק השני לא יגיע. אפריקה, ולבייב, לא הולכים לשום מקום.
מכירים את האימרה הידועה לפיה אם אתה חייב לבנק 100,000 שקל אתה בבעיה, אך אם אתה חייב לבנק 10 מיליון דולר הבנק הבעיה הופכת להיות שלו? הסיפור של "אפריקה ישראל" לא כל כך שונה. במילים אחרות: אם מישהו מהנושים (בנקים, מוסדיים- כולנו בעצם, דרך הפנסיה) רוצה לראות משהו מהחוב, הם יצטרך להגיע עם אפריקה לפשרה כספית.
אל תמכור, אל תמכור
וביתר הרחבה: הטקטיקה של לבייב היתה פשוטה, אולי פשוטה מדי. הטייקון למעשה הודיע לשוק ההון שנמאס לו לממש נכסים במחירי הפסד כדי לשרת את החוב. מהלך בעל היגיון עסקי רב. אחרי שמכר את נכסיו האיכותיים - קניון רמת אביב וקניון סביונים - במחירים סבירים, ושיפר את רמת הנזילות של חברה, לבייב הסתכל ימינה (לרוסיה ומזרח אירופה) ושמאלה (לארה"ב) והבין שכל נסיון מימוש עכשווי, כאשר כולם יודעים שהוא על הרצפה , יוביל אותו למכירת נכסים איכותיים במחירי סוף עונה.
ההחלטה של לבייב נתמכת בהגיון כלכלי קר. חברות דירוג האשראי, מידרוג ומעלות, העריכו השבוע כי אם אפריקה תממש את כל נכסיה באופן מיידי, היא תקבל תמורה של 3.5 מיליארד שקל - בערך חצי מהחוב. לבייב מבין שמהלך כזה - כאשר שווקי הנדל"ן בארה"ב רוסיה ומזרח אירופה עדיין לא מתרוממים - משולה להתאבדות ולכן הוא מבקש ארכת זמן, מתוך תקווה לסביבה עסקית נוחה יותר שתעריך את נכסיו באופן הוגן.
"שקיעת הטיטאניק"?
האפשרויות הסבירות ביותר ביחס לפשרה עתידית הם דחיית תשלומי החוב - הקרן והריבית, או הסתפקות בחלק מהחוב - מה שקרוי בעגה העסקית "תספורת", בה יקבלו מחזיקי האג"ח סכום חלקי מהחוב ומתשלומי הריבית. מה שמסבך את העניינים הוא פיזור החוב - אצל הבנקים, המוסדיים ובעלי איגרות חוב פרטיים, כאשר לכל גוף מארג אינטרסים שונה. עם זאת, למרות השוני בהעדפות, לכולם ברור דבר אחד - אם אפריקה הולכת לפירוק כולם יראו פחות כסף, ולכן האינטרס הכללי הוא להשאיר את החברה בחיים, ואם כבר - אז עדיף שבעל השליטה ישאר במקומו.
הסדר החוב של אפריקה הולך לפרנס לא מעט עיתונים ומוספים כלכליים. האתרים הכלכליים יבשרו על המוסדיים שעושים שרירים, על הבנקים שדורשים ביטחונות ועל האזרחים הקטנים שחוששים לאיגרות החוב שלהם ולפגיעה בפנסיה. כותרות מפוצצות (שכבר עכשיו מציפות את דוכני העיתונים) בסגנון "נפילתו של הטייקון", או "שקיעת הטיטאניק", לא יתנו לכם מנוח, אבל הסוף כמעט ידוע מראש - לא משנה מה יהיו פרטי ההסכם , דחייה או תספורת, אף אחד לא הולך לפרק את אפריקה, ובעזרת השם (וקצת התאוששות בנדל"ן בארה"ב) לבייב ואפריקה פה כדי להישאר. חכו לקאמבק.
מה שמסבך את העניינים הוא פיזור החוב - אצל הבנקים, המוסדיים ובעלי איגרות חוב פרטיים, כאשר לכל גוף מארג אינטרסים שונה. עם זאת, לכולם ברור דבר אחד - אם אפריקה הולכת לפירוק כולם יראו פחות כסף, ולכן הם יעדיפו לראות אותה בחיים
ההחלטה של לבייב נתמכת בהגיון כלכלי קר. הוא מבין שמהלך של מימוש נכסים - כאשר שווקי הנדל"ן בארה"ב רוסיה ומזרח אירופה עדיין לא מתרוממים - משולה להתאבדות, ולכן הוא מבקש ארכת זמן, מתוך תקווה לסביבה עסקית נוחה יותר