זכרונות מאפריקה

חברת "אפריקה ישראל" הודיעה אתמול (א') שהיא לא תוכל לעמוד בהחזרי החוב העתידיים שלה ולכן היא מבקשת הסדרי חוב חדשים בתנאים טובים יותר. במילים פשוטות יותר, לבייב הצהיר: "נגמרה ההצגה חבר'ה. אין כסף".

מקרה "אפריקה ישראל", הוא מעניין משום שהוא גם משל וגם נמשל: ניקח לדוגמא אזרח ממוצע בעל הכנסה ממוצעת (6,000 שקל בחשבון נטו כל חודש), שהיה נכנס לבנק ומבקש מהפקיד הלוואה של 300,000 (פי 5 בערך מהמשכורת השנתית שלו). כשהפקיד היה מתאושש מההלם ושואל אותו מה הוא הולך לעשות עם הכסף, היה האזרח משיב שהוא בעצם הולך לקנות נכסים מניבים במזרח אירופה, ניו יורק ועוד שלל מקומות בעולם. אותו אזרח היה כמובן מבטיח ומשעבד את אותם נכסים (הפוטנציאלית) מניבים, כך שבמידה והוא לא יצליח להחזיר את ההלוואה הם יעברו לבנק במקום התשלום. מה היה משיב אותו פקיד הלום? "בכיף, לאן להעביר את הכסף?".

אולם, וכאן באה ההסתייגות, המציאות הכלכלית של לפני השנתיים האחרונות היתה כידוע קצת שונה: מי שהתחנן להלוואה היה בכלל הבנק מול מר ישראלי, ולא ההיפך. הכסף רץ אז כמו מים והאשראי שטף את כל המדינה. ואז בא משבר.

הלוואה בריבית של 40 אחוז. מי לוקח?

"אפריקה ישראל" חייבת נכון לשנת 2008 כ-27 מיליארד ₪. החובות הינם לכל מיני גופים (תיכף נשוב למי הלווה לאפריקה ישראל. כן, אתם גם כן). הרווח של החברה בשנת 2008 אגב, אם התעניינתם, היה מינוס חמישה מיליארד ₪. הפסד קוראים לזה. ואם התעניינתם איך אפשר להחזיר בשנים הבאות 27 מיליארד ₪ כשמפסידים כחמישה מיליארד, אז התשובה נמצאת בגוף השאלה כמו שאומרים (אי אפשר). ואכן, אתמול גם החברה הודיעה על כך.

זה נראה לכם טריוויאלי? לא ממש. אתם חשבתם אחרת (כן, אתם. נו, אל תהיו מופתעים עכשיו). אתם האמנתם שהחברה תוכל להחזיר את ההלוואות שלה ולכן רצתם להלוות לה כסף (מחירן של חלק מאגרות החוב של אפריקה עלו במעל ל-100 אחוזים בחודשים האחרונים. עד אתמול כמובן). כאן חשוב אולי להזכיר מושג מעניין בשוק ההון שנקרא "אג"ח זבל" (אג"ח - אגרת חוב - תעודת התחייבות לתשלום חוב). כך או כך מדובר בכל הלוואה בשוק ההון שמציעים עליה תשואה של מעל ל-10 אחוזים.

אגרות החוב הללו נקראות זבל מסיבה מרכזית אחת - לרוב הן באמת משולות לזבל. וחזרה למר ישראלי: נניח שהיה בא אליכם מישהו ומציע לכם עיסקה מדהימה. תלוו לו 100 ₪ ובתוך שנה הוא יחזיר לכם 200 ₪. הייתם לוקחים את זה? אולי. מצד שני, אם ללמוד משהו ממקרה לבייב, הרי שהתשובה ההגיונית רצוי שתהיה - חד משמעית לא.

למה? כי אין מתנות חינם. מי שנותן לכם מתנה בדמות ריבית מטורפת על ההלוואה שלכם כנראה שמאד צריך ממכם את הכסף. וכנראה שהוא לא בטוח יוכל להחזיר לכם אותה. ודווקא משום כך שווה לזכור: ההלוואות שכולנו נתנו ל"אפריקה ישראל" עומדות על תשואה של בערך 40 אחוזים. כן. בדומה לכזאת שמקבלים בשוק האפור. ואם 10 אחוז מודרים כזבל אתם יכולים להמציא שמות בעצמכם ל-40 אחוז ומעלה.

אפריקה לא לבד, גם אנחנו

בעיה נוספת, שעולה בוודאי אצל מרביתנו, היא שאנו כלל איננו יודעים אם אנו מלווים כסף ל"אפריקה ישראל". ובכן, אפשר להפסיק להיות מוטרדים: קרן הפנסיה שלנו, קרן ההשתלמות שלנו והבנק שהחשבון שלנו נמצא בו (ושכעת בעקבות ההפסדים שלו באפריקה יצטרך להעלות עמלות כנראה), כולם מלווים כספים ל"אפריקה ישראל". נרגעתם? מצוין. אז יש עוד: החלק היותר מטריד הוא שאפריקה לא לבד בעסק הביש הזה של חברות בנייה שהלכו לאיבוד במשבר.

אגרות החוב של חברות רבות כמו דלק נדל"ן, כלכלית ירושלים ועוד בות אחרות, מוגדרות כיום כאג"ח זבל בעצם (אמנם לא בסדר גודל של אפריקה אבל עדיין מעל ל-10 אחוזי תשואה). למעש, לא יהיה מוגזם לומר כי התחושה המתקבלת היא שכולם רק חיכו לראות מי יהיה הראשון שיתנדנד ויכריז כי אינו יכול עוד לשאת בתשלומים והוא מבקש הפחתה. והחשש (והדילמה של הבנקים האם ואיך להגיע להסדר תשלומים) שנוצר כעת הוא שהשער נפתח, וחברות רבות יעזו ללכת בעקבות לבייב ולבקש חסדים. כי אחרת נהוג לומר "הפתרון הוא קריסה מוחלטת ואז כולם יסבלו".

לבייב יצטרך לבוא חשבון עם מעשיו

אז מה לעשות? קודם כל לא להתפתות. מי שמציע לכם תשואה מטורפת בסדר גודל כזה כנראה יודע משהו שאתם לא יודעים. אחר כך, עלינו לוודא שקרנות הפנסיה וקרנות ההשתלמות וכל הגופים שמנהלים עבורנו את כספינו יעמדו על כך שכנגד הויתור שלהן על חלק מהחוב של "אפריקה ישראל" יקרו מספר דברים. האחד, שגם בעלי המניות של החברה יסבלו (לבייב מחזיק ברוב המניות אם התעניינתם, אך הוא שיעבדן לבנקים, כך שבצורה כלשהי הבנקים הם הבעלים האמיתיים).

אם בעלי המניות רוצים שאלו שהלוו להם כסף יוותרו עליו אז עלינו לדרוש מהם כי יוותרו על מניותיהם בחברה ויעניקו לנו אותן כנגד החוב. שנית, עלינו לוודא שמי שהביא חברה למצב כה "מאתגר" פיננסית יצטרך לבוא חשבון עם מעשיו.

והדבר השלישי והחשוב מכל אולי, נוגע לא רק לפרשת "אפריקה ישראל". לא יכול להיות שכל הגופים הפיננסיים הגדולים לא עצרו וחשבו שיש בעיה כלשהי שחברה מסחרית לוקחת הלוואות בהיקפים מטורפים כשלא ממש ברור מאין יבואו החזרי הכספים הללו. יהיה צורך לחשוב איך פותרים את זה בעתיד. בינתיים אתם יכולים לבדוק כמה קרן ההשתלמות וקרן הפנסיה שלכם הלוותה לחבורה האפרו - ישראלית. יש כאלו שיקראו לזה ריפוי בעיסוק. אחרים יעדיפו - הלקאה עצמית.

עלינו לוודא שקרנות הפנסיה וקרנות ההשתלמות וכל הגופים שמנהלים עבורנו את כספינו יעמדו על כך שכנגד הויתור שלהן על חלק מהחוב של "אפריקה ישראל" יקרו מספר דברים. הראשון בהם הוא שגם בעלי המניות של החברה יסבלו

החשש (והדילמה של הבנקים האם ואיך להגיע להסדר תשלומים) שנוצר כעת הוא שהשער נפתח, וחברות רבות יעזו ללכת בעקבות לבייב ולבקש חסדים. כי אחרת נהוג לומר "הפתרון הוא קריסה מוחלטת ואז כולם יסבלו". אז זהו, שלא