קשור אותי, אהוב אותי

האוצר דוחף את מיסוי האלכוהול תחת שם שונה • סלקום מסתבכת עם תביעה ייצוגית • "חוק המטפלות" מגיע (שוב) לבג"צ • וכמובן – נבלי וצדיקי השבוע • סיכום השבוע בכלכלה

האוצר רצה לעשות תרגיל מסריח במיוחד עם מחירי האלכוהול בעת דיוני התקציב: להעלות את המס על האלכוהול הזול, זה שמשמש אזרחים מן השורה, ולהשתמש בהכנסות הללו כדי לסבסד את הורדת המס על אלכוהול יקר – שיבאס וכו' – שמשמש בעיקר את העשירון העליון.

הכנסת בעטה את ההצעה של האוצר מכל המדרגות, אבל שם הרי תמיד יודעים מה יותר טוב לעם מאשר נציגיו הנבחרים, אז השבוע הועלתה ההצעה שוב. הנימוק הפעם היה פופוליסטי לעילא: גל האלימות המיתולוגי – והוא מיתולוגי, היינו חסר ביסוס במציאות - שפוקד את ישראל, טוענים באוצר, הוא הסיבה שצריך להוריד את מכירות הוודקה ולהעלות את מכירות השיבאס.

שטיק כזה, תקופת יובש דה לה שמאטה, פשוט תוביל להברחה של אלכוהול זול, בתוספת בונוס – בלי פיקוח, אף אחד לא יידע מה באמת מוכרים פה. העלאת המס – משום מה, כל תרגיל כזה מכונה "רפורמה" – הזו תפגע קשות בתעשיית המשקאות המקומית, לטובתם של יצרנים זרים.

אם האוצר באמת רוצה להלחם בפשיעה, הנה הצעה: הגדילו את תקציב המשטרה ב-20%. לא, אה? חשבתי ככה.

לא מסתגלת למצב

תביעה ייצוגית אושרה השבוע כנגד חברת סלקום החברה הסגולה נקטה בשיטת מצליח: אחרי תקופה שבה לא חייבה את לקוחותיה בתשלום עבור פירוט השיחות, היא דחפה בשקט את החיוב הזה חזרה.

התובעים רוצים 440 מיליוני שקלים, בציינם – טענה שקיבל בית המשפט – שסלקום עברה בכך על תנאי הרשיון שלה, שאוסרים עליה להטיל חיובים חדשים על הלקוחות ללא אישור, ויש לראות בכך עשיית עושר ולא במשפט.

בתקרית אחרת של סלקום, היא אולצה לאחרונה על ידי משרד התקשורת להפסיק את הנוהג הפסול שלה, שבו מנעה מלקוחותיה להשתמש בשירותי טלפוניה דרך הרשת (VOIP), שהפופולרי והמוכר שבהם הוא סקייפ. אחרי הנזיפה ממשרד התקשורת, הפסיקה סלקום לחסום את סקייפ – אבל ממשיכה להכיל בחוזה השימוש שלה סעיף שמאפשר לה לחסום את סקייפ בכל עת שיעלה על דעתה.

חוק המטפלות: פרק 5289

הסאגה הבלתי נגמרת של חוק המטפלות ממשיכה: לאחר פסיקה של שני בתי משפט, שקבעו כי יש לראות בהוצאה על מטפלות הוצאה לצרכי מס, העבירה הכנסת חוק שביטל זאת. לשם שינוי, זה היה צעד נכון של האוצר, כי החלטת המטפלות היתה רגרסיבית לעילא.

משמעותה היתה שנשים שזוכות גם כך לשכר גבוה במיוחד תקבלנה כסף מהמדינה, בעוד רוב הנשים העובדות – שכלל אינן מגיעות לסף מס ההכנסה – לא יראו מכך ולו שקל, אבל יצטרפו למימון ההוצאות של ילדי הנשים המצליחות באמצעות המיסים האחרים שהן משלמות.

הטענה שהועלתה על ידי שדולת הנשים בבג"צ כנגד החוק מגוחכת משהו. נטען שם שמדובר באפליה לרעה של הורים לעומת כלל אוכלוסיית המדינה, משום ש – שימו לב – החוק אוסר על הורים להזניח את ילדיהם, ועל כן הם צריכים להוציא עליהם הוצאות.

אוקיי, מבזק: אף אחד לא הכריח אף הורה להביא ילדים לעולם. הורים שלא ידעו שהדבר יהיה כרוך בהוצאות, צריכים לאבד את רשיון ההורות שלהם (ואולי כדאי שיהיה כזה) משום שהם מטומטמים מדי. הורים שלא קלטו שיש להם חובה מוסרית להשגיח על ילדיהם, גם בלי חוק של המדינה, צריכים להעביר את הילדים מיד למשמורת של אנשים שפויים יותר, ועורכי הדין שהחליטו שזה הסעיף שדרכו צריך לתקוף החלטה של הכנסת, צריכים לחפש ג'וב אחר.

נבל השבוע: בנק לאומי

השבוע התבשרנו שהבנק המתקרא לאומי, זה שהוקם במקורו על ידי ההסתדרות הציונית כדי להקים את המדינה הזו, הואיל בטובו להכנס להליך בוררות מול החברה להחזרת רכוש נספי השואה.

בנק לאומי מחזיק ברוב הרכוש של נספי השואה שלא הועבר ליורשיהם, רכוש שנאמד במיליארדים. כך מצאה ועדה של הכנסת כבר ב-2004. מאז, עושה הבנק כל מאמץ אפשרי כדי לא לשלם שקל, ומשחק בציניות על העובדה שמדי יום יש פחות יורשים והוא יצטרך להחזיר פחות כסף. ועדה של הכנסת, כאמור, דנה בנושא כבר לפני חמש שנים, אבל הבנקים לא סופרים את הכנסת.

אם היה למישהו בכנסת ביצים, הוא היה מעביר חוק שעל פיו ייקנס בנק ישראל בסכום לא בריא – נאמר, עשרה מיליונים – עבור כל יום שבו איננו משחרר את טרפו. זה כנראה לא יקרה. נזכיר שוב שיעקב נאמן, שר המשפטים ולשעבר שר האוצר, היה עורך הדין של בנק המזרחי כשהלז טען שהוא לא יכול לשלם ליורשי הנספים עקב "התיישנות".

צדיקי השבוע: תאגידי המים

הגופים השקטים והמשמימים, האסופים תחת השם "תאגידי המים", עתרו השבוע לבג"צ כנגד משרד האוצר. הם דורשים את ביטול "היטל הבצורת", אולי אחת הגזירות היותר מקוממות שנראו כאן לאחרונה. משרד האוצר אפילו לא מנסה להעמיד פנים שההכנסות ממנה ישמשו לשיפור מצב משק המים – וכפי שציינה השבוע חברת הכנסת הפעלתנית מאד מירי רגב (ליכוד), הגזירה הזו פוגעת משמעותית יותר בפריפריה מאשר באזור המרכז. טוב שמישהו יוצא נגדה.

הנימוק הפעם היה פופוליסטי לעילא: גל האלימות המיתולוגי – והוא מיתולוגי, היינו חסר ביסוס במציאות - שפוקד את ישראל, טוענים באוצר, הוא הסיבה שצריך להוריד את מכירות הוודקה ולהעלות את מכירות השיבאס