צדק מופרט

תובע בשקל, סניגור בזוז

משרד המשפטים הודיע השבוע בקול תרועה על מכרז להפרטת החלקים האזרחיים של הפרקליטות. במקום שעובדי מדינה יתעסקו בכל הבלגאן הזה, מעכשיו הוא יהיה נתון בידיהם של סתם עורכי דין, פרילאנסרים.

זה אמור לחסוך כסף, השאלה על חשבון מה. הזוכים במכרז הם בעיקר משרדי עורכי דין קטנים ובינוניים. המשרדים הגדולים לא בעסק, כי אין בו די כסף וכי מטבעו הוא עשוי לגרור ניגודי אינטרסים. מה יצא לנו מכך שעורך דין פרטי יהיה התובע? זה כנראה יהיה זול יותר, אבל האם עורך דין כזה ישקיע בתיק לא רק את מוחו, אלא גם את לבו? האם אכפת יהיה לו מהתיק, בסוף יום העבודה? ואם ייכשל סדרתית בייצוג הציבור בבתי המשפט, האם מישהו ישים לב? האם תהיה לכך השפעה על הקריירה שלו? לא ברור.

מה שכן ברור הוא ששר המשפטים, יעקב נאמן – עורך דין, ומהכרישים שבהם – כבר הכריז שהוא רוצה להפריט גם את התביעה הפלילית, וזו כבר בכלל סכנת נפשות. יש, בכל זאת, כמה דברים שאי אפשר להפריט. אם נאמן חושב שצריך להפריט את התפקידים של עובדיו, יש לי הצעה צנועה: נתחיל מהפרטתו של תפקיד שר המשפטים עצמו. אחרי הכל, אין טעם שמשרד המעסיק מאות עורכי דין עצמאיים לא יופעל על ידי מנהל בכיר. לתת את התפקיד לאיזה מקורב ומלחך פנכה של ראש הממשלה – זה לא מקצועי. מה, לא סביר? ולהפריט את התובעים, זה סביר יותר?

אח גדול בשנקל

הסתדרות העובדים הלאומית – מאיפה השם הזה מוכר לי? אה, כן, מפרשת הירשזון! – הודיעה השבוע לוועד העובדים של ההסתדרות שהיא שוקלת לתלות פעמון על צווארם של העובדים, כדי שתוכל לדעת איפה הם. או, ליתר דיוק, לעקוב אחרי העובדים באמצעות הטלפון הסלולרי שהם נושאים, כדי לדעת היכן הם בכל רגע נתון.

יש הרבה חברות בעולם שהיו חולמות על מהלך אורווליאני כזה. לרובן המכריע אין את החוצפה. להסתדרות העובדים הלאומית דווקא יש. לזכותו של ועד העובדים ייאמר שהוא אמר "לא" קולני וברור מאד. עם זאת, מאחר והיכולת הטכנולוגית קיימת, ומישהו כבר כתב אפליקציה או שתיים בנושא, סביר להניח שעובדים שמקבלים טלפון מהחברה ימצאו בקרוב סעיף בחוזה שלהם. צריך להזכיר שרוב העובדים בישראל אינם מוגנים על ידי ועד עובדים כלשהו, אלא נתונים לשרירותו של המעביד, ואם הם יבקשו מהמדינה להגן עליהם, סביר שהם ימצאו עורך דין אוטומטי ומופרט מגן עליהם.

משרתי הציבור, לא אדוניו

יבואני הרכב הגישו השבוע עתירה בהולה לבג"צ, כדי למנוע מאחת העיזים השקטות יותר של משרד האוצר מלחכך אותם. מסתבר שהחל מחודש אוגוסט הקרוב – עוד שבוע וחצי – יעלה האוצר את המס על מכוניות "רגילות" מ-75% - שיעור מופרך גם כך – ל-90%, ובמקביל יעניק הטבות מס לרכישת מכוניות "ירוקות".

כמו במקרים רבים אחרים, כוונותיו של האוצר רצויות אך מעשיו, הרבה פחות. ראשית, המס הגבוה גם כך משמעו שרכב חדש מיועד לבני המעמד הבינוני-גבוה. העלתו היא אנטי-חברתית. שנית, אף שבהחלט הגיע הזמן שישראל תתחיל לקלוט שהיא חיה במדבר, ושפליטות החממה מחסלות במהירות את האפשרות לחיות בה שלא בתוך בועה מוגנת של מזגן (אמצעי מזהם בפני עצמו), זו צריכה להיות החלטה של הכנסת, לא של האוצר. וזה בדיוק מושא העתירה: יבואני הרכב טוענים ששינוי מדיניותה האקולוגית של ישראל צריך להיות נושא לחקיקה ראשית, לא לכמה הערות בתקנות פנימיות של משרד האוצר.

בתגובה, כמובן, הודיע משרד האוצר שהוא מאיץ את הליך שינוי המיסוי, וכבר החתים את השרים הרלוונטיים. הוא כבר התרגל לצפצף על הכנסת. עכשיו הוא שם פס גם על בג"צ.

נבל השבוע

השופט עודד שחם, מבית המשפט המחוזי בירושלים, במעמד צד אחד ומבלי לבדוק את הפרטים, העניק צו האוסר על עובדת זרה להתפטר. העובדת האמורה שימשה כמטפלת של קשישה, ולדבריה היה עליה לעבוד מסביב לשעון, ללא חופשות, תוך אספקה חלקית בלבד של מזון, ותוך הטרדות מיניות מצד בנה של הקשישה. וכמו להוסיף חטא על פשע, עבור כל זה, ושירותי נקיון לביתו של הבן, היא קיבלה 3,200 שקלים בחודש.

כפי שחשפה רותי סיני, הבן המטריד הוא גם זה שביקש את הצו, בטענה שהעובדת התחייבה לסייע לאמו עד סוף שנת 2009. האם צו כזה היה מוצא גם כנגד עובד ישראלי? ספק רב. לזכותו של השופט ייאמר, שלאחר עתירה של "קו לעובד" הוא חזר בו ודרש הסברים מבנה של הקשישה.

צדיק השבוע

בית הדין לעבודה של נצרת, קנס השבוע את רשת מלונות קיסר ב-34,000 שקלים. הסיבה: מלון קיסר-טבריה דרש מתשעה מעובדיו לעבוד בשבת, שזה חוקי, אבל לא העניק להם יום חופש אחר, שזה לא. למרבה הצער, הסכים בית המשפט לעסקת טיעון שבמסגרתה בוטל האישום כנגד מנהל המלון ונותר אישום רק כנגד החברה. המנהלים לא יבינו עד שלא ישלמו מכיסם.

כמו במקרים רבים אחרים, כוונותיו של האוצר רצויות אך מעשיו, הרבה פחות. ראשית, המס הגבוה גם כך משמעו שרכב חדש מיועד לבני המעמד הבינוני-גבוה. העלתו היא אנטי-חברתית. שנית, זו צריכה להיות החלטה של הכנסת, לא של האוצר