הבלוף הגדול: הבונוסים של שכר הבכירים
אם משלמים למנהלים הבכירים בונוס בעבור העלייה בערכה של החברה, על מה בדיוק משלמים להם גם משכורת של 166 אלף שקל בחודש? דעה
לעיתונאים זקנים ונרגנים יש יתרון אחד: הם ניחנו בזיכרון ארוך. השבוע, כאשר פורסם מכתב ההבהרות ששלחה רשות ני"ע לבנק הפועלים, בניסיון לברר כיצד אישר דירקטוריון הבנק תשלום בונוסים שמנים למנהליה של החברה הבת פועלים שוקי הון, צילצל משהו מוכר בזיכרונם של העיתונאים הזקנים.
בתוך דקתיים הם מצאו זאת: מאמר שהם עצמם כתבו, לפני שלוש שנים בדיוק, שעסק גם הוא באישור בונוסים למנהלים בבנק הפועלים. אז מדובר היה בבונוס למנכ"ל הבנק, צבי זיו. "הבלופים של שכר הבכירים", היתה הכותרת של המאמר מיולי 2006, והעיתונאים הזקנים והנרגנים לא הופתעו לגלות שאיש לא ירגיש בהבדל אם הם יעתיקו מהמאמר שלהם עצמם. מה שהיה כתוב אז, מתברר, תקף באותה מידה גם כיום.
בלופים? כאלה לא חסר. הבלוף הבסיסי הוא של "תמריץ בגין ביצועים", או מענק בעברית. משמע, מענק המשולם למנהל בעבור הגדלת רווחי חברה (או ערך החברה) ובכך מתמרץ את המנהל לפעול להגדלת הרווחים. רק שבפועל המנהלים הבכירים דואגים להבטיח שיהיו זכאים לבונוס שלהם בכל מקרה. מה שהופך זאת לוודאי הוא מנגנון החישוב באמצעותו מקבלים המנהלים הבכירים את הבונוס שלהם.
ראשית, קביעת רף רווחיות נמוך, שהבנק חוצה אותו בקלות - גם בלי שהמנהלים יגלו כושר ניהול מצטיין. במקרה של הבונוס ששולם עתה למנהלי פועלים שוקי הון, לא בטוח אפילו שהיה רף מינימלי כזה. לכל הפחות, בפני דירקטוריון בנק הפועלים לא הוצג כנראה רף כזה, וגם לא הוצגה כנראה נוסחה מחייבת שלפיה נקבע הבונוס שהוענק למנהלי פועלים שוקי הון. תחת זאת נקבע כי השווי של חברת פועלים שוקי הון עלה, על פי הערכת שווי שנערכה לחברה, וכי המנהלים זכאים לקבל לכיסם חלק מהעלייה. כך שולמו 15 מיליון שקל במענקים למנהלי פועלים שוקי הון, בתוכם 9.5 מיליון למנכ"ל ניר ברונשטיין, ו-3 מיליון לסמנכ"ל אמיר אביב.
כדי לסבר את האוזן, וזהו כבר הבלוף השני, המנהלים של פועלים שוקי הון לא קופחו בידי הבנק בשכרם היסודי. ברונשטיין קיבל מבנק הפועלים שכר של 2 מיליון שקל בשנה, שהם 166 אלף שקל בחודש. משכורת חודשית של 166 אלף שקל אינה משולמת סתם כך, אפילו לא בבנק הפועלים. ניתן להניח כי המשכורת הזו שולמה בעבור רכישת כישורי הניהול של ברונשטיין, כדי שזה ישקיע את מרב מרצו בקידום החברה. משמע, בהעלאת הערך שלה.
זה, כמובן, מעורר את השאלה: אם משלמים לברונשטיין בונוס בעבור העלייה בערכה של החברה, על מה בדיוק משלמים לו גם משכורת של 166 אלף שקל בחודש? המשכורת הרי אמורה להיות משולמת למנהלים כדי שיביאו את הבנק לרווחים סבירים לכל הפחות, והתמריץ הוא בעבור כל מה שהוא מעבר לרווחים סבירים - רווח חריג שהוא בגדר הצטיינות של ממש. רק שלשם כך צריך להגדיר מהו הרווח הסביר ומהו הרווח החריג, ולא לשלם גם משכורת וגם בונוס על כל הרווח כולו.
בונוס בעבור הצטיינות בלבד, וזהו כבר הבלוף השלישי, מחייב השוואה לחברות אחרות בענף. בשנים שבהן הבורסה נמצאת בגאות, למשל, קשה להתפלא כי הרווח של חברת השקעות יגדל מאוד, ואין טעם לתמרץ על כך מנהל - הוא הרי לא תרם דבר לגידול ברווח. תמרוץ ראוי צריך להתמקד ברווח העודף שהצליח אותו מנהל להניב - הרווח שהחברה בניהולו הרוויחה יותר מאשר הרווח הממוצע בשוק.
זה נקרא "ניכוי השפעות חיצוניות", והמעניין הוא שבבנק הפועלים מבינים זאת. הדירקטור עודד שריג ציין בדירקטוריון, כי שני שלישים מעליית ערכה של פועלים שוקי הון נבע מעליית ערך שוק המניות - וכי מנהלי פועלים שוקי הון לא תרמו לעליית הערך הזו דבר. מדבריו נובע שהבונוס למנהלים היה צריך לקטון אוטומטית בשני שלישים. תחת זאת, הבונוס נשאר בעינו, ונגזר ככל הנראה ממלוא עליית הערך של פועלים שוקי הון.
ככל הידוע, בבנק הפועלים היתה התייחסות שוקית אחת בחישוב הבונוס: היתה שם התייחסות לרמות השכר המקובלות בענף ההשקעות, לרבות בבנקי השקעות גדולים בחו"ל, השוואה שממנה עלה כי תשלום מענק של 9.5 מיליון שקל לברונשטיין לא ייחשב לחריג בענף. לא צריך להזכיר לאן נורמות התמרוץ בבנקי ההשקעות הגדולים בעולם הביאו אותם.
הסיום העגום של נורמות התמרוץ בוול סטריט חושף, כמובן, את הבלוף הרביעי: בונוסים לעולם משולמים רק על הצלחות, בלי קנס על כישלונות. במקרה של פועלים שוקי הון, הבלוף הזה זועק לשמים: הבונוס שולם בעבור הישגים של שנתיים (סוף 2005-2007), כלומר הוא מדד ביצועים על טווח קצר יחסית, ושנתיים שהיו שנות שיא של גאות בבורסה. הדיון בדירקטוריון הבנק על אישור הבונוס התנהל בקיץ 2008, כאשר היה כבר ברור כי חגיגת הבורסה הגדולה חלפה, כי העולם נמצא בעיצומו של משבר פיננסי, שבנק הפועלים עצמו כבר נאלץ באותם חודשים להכיר בהפסד של מיליארדי שקלים כתוצאה מהמשבר, וכי חלק חשוב מהמשבר משויך לתמרוץ שגוי של מנהלים.
כלומר, בעת הדיון בדירקטוריון הבנק כבר ברור שהבנק עומד לשלם מענק על רווחים שהיו - ולא יחזרו. הדירקטור משה קורן מציין זאת מפורשות, כאשר הוא אומר שאם במקום בונוס היה הבנק מעניק למנהלים אופציות לתקופה של ארבע שנים - הבונוס היה נחתך לחצי "כי השנתיים הבאות הן רעות".
על אף זאת, הבונוס שולם במלואו. הדירקטורים בנק הפועלים מבינים כי הישגיהם של מנהלי פועלים שוקי הון היו הישגים זמניים, שנבעו בעיקר ממצב השוק ולא מכישוריהם העודפים, ועל אף זאת לבם לא היה גס לשלם למנהלים בונוסים של 15 מיליון שקל. ב-2006 לבם של הדירקטורים בבנק הפועלים לא היה גס בתשלום בונוסים של 33 מיליון שקל, לצבי זיו לבדו, בתנאים דומים. השנים חולפות ודבר אינו משתנה. כנראה שלעיתונאים זקנים יהיו עוד הזדמנויות רבות להעתיק מעצמם.
תגובת בנק הפועלים: הדו-שיח עם רשות ני"ע צריך להתבצע במישרין, ולא מעל דפי העיתון.
המנהלים של פועלים שוקי הון לא קופחו בידי הבנק בשכרם היסודי. ברונשטיין קיבל מבנק הפועלים שכר של 2 מיליון שקל בשנה, שהם 166 אלף שקל בחודש. משכורת חודשית של 166 אלף שקל אינה משולמת סתם כך, אפילו לא בבנק הפועלים
בונוס בעבור הצטיינות בלבד, וזהו כבר הבלוף השלישי, מחייב השוואה לחברות אחרות בענף. בשנים שבהן הבורסה נמצאת בגאות, למשל, קשה להתפלא כי הרווח של חברת השקעות יגדל מאוד, ואין טעם לתמרץ על כך מנהל - הוא הרי לא תרם דבר לגידול ברווח