תעלת הימים: פנמה או בלאומילך?
הפרויקט המגלומני ביותר שידעה ישראל - "תעלת הימים" - חוזר לכותרות, והפעם הוא נראה קרוב מתמיד. דקה לפני תחילת החפירות, nana10 קוראת למתכננים לזכור שלפעמים שווה להשאיר את הכלכלנים מחוץ למים
לאחרונה נתבשרנו שהבנק העולמי יהיה מוכן לממן את הפיילוט של הזרמת כמות ניסיונית של מים מלוחים מים סוף לים המלח, זאת במקביל להמשכו של סקר היתכנות הנדסי שמבצע הבנק לפרוייקט ישן חדש בשם תעלת הימים.
אולם, כל מי שהשם תעלה מזכיר לו את "נו, זו מפנמה", בה האמריקאים הצליחו לחפור תעלה אדירה המחברת בין שני האוקיאנוסים במדינת פנמה כנראה אופטימי במיוחד, שלא לומר נאיבי ומיוחד. מנגד, יש לא מעט ישראלים להם צמד המילים תעלה וישראל מזכירים יותר מכל את אפרים קישון ובלאומילך. אז על מה מדברים בעצם?
קיבוצניק מדגניה ב-50 ש"ח לשעה
פרויקט תעלת הימים הוא אחד מהפרויקטים המגלומנים המתרוצצים כיום בארץ (יש האומרים בעולם), אשר לו שלוש מטרות עיקריות:
המטרה המוצהרת, זו של הממשלה ושל הגורמים הבינלאומיים שנרתמו לנושא באמצעות מתן אשראי, היא הצלת ים המלח המתייבש. במילים אחרות, מציעים לנו לחפור תעלה מים סוף למקום הנמוך ביותר בעולם, מרחק מאות קילומטרים, ברמת מליחות שונה לחלוטין של המים המועברים בכדי להרטיב קצת את ים המלח.
אולם דווקא כאן, שווה לזכור נתון מעניין נוסף, אותו מצניעים כלל הגורמים: ים המלח לא מתייבש בשל גזרת גורל אלא משום סגירת סכר דגניה, שהתבצע...ניחשתם נכון, על ידי ממשלת ישראל. ובקיצור- כן, זול יותר להביא קיבוצניק מדגניה ב-50 שקל לשעת עבודה (אפשר גם עובד זר) ולפתוח את הסכר. תוך תקופה מסוימת מצבו של ים המלח ישתפר (והכינרת? היא כבר נושא לכתבה נפרדת).
השר סילבן, חלום
המטרה הרשמית השניה היא זו הכלכלית: יצירת פרויקטי התפלה ואנרגיה נקייה כתוצאה מהפרשי הגובה בין ים סוף לים המלח. הרעיון: ייצור אנרגיה מהמים שיורדים מלמעלה (ים סוף) למטה (ים המלח), וכך גם ליישם את התפלתם (שבאזורי המדבר הירדניים ולפלשתינים היא קריטית הרבה יותר מליישובים היהודיים המודרניים יחסית). בשני המקרים, מדובר בשאלה פשוטה יותר מזו הראשונה, מבחינה הנדסית וכלכלית גם יחד. בוודאי אם לוקחים בחשבון את הצעת הבנק העולמי לסקר היתכנות שיבדוק מהם הנזקים הנובעים מצעד שכזה לים המלח ולאזור הערבה.
אבל המטרה האמיתית כרגיל היא זו שקצת חבויה בתוך כל אותם שיקולים הנדסיים- כלכליים. הלו היא כמובן מטרת השלום הכלכלי. פרויקט כזה בו הפלשתינים, הירדנים ואנחנו, תחת מעטפת של הבנק העולמי ומדינות המערב, נכנסים לסוג של שותפות אסטרטגית עשוי להיות גשר גם לשלום. או כפי שנתניהו (ולפניו הנשיא פרס) מכנים אותו: "שלום כלכלי".
תחשבו (או נכון יותר, דמיינו) לרגע: אלפי ירדנים פלשתינים וישראלים הבונים יחד פרויקט של מיליארדי דולרים, ומגשימים בן רגע את תמצית חזון הדו קיום. מאוחר יותר, פתרון בעיית המים באזור באמצעות התפלה ואספקת חשמל יחסית זול ונקי לאזורים מדבריים יביאו עימם גם קדמה למקומות האלה. אחרי החשמל והמים יתחילו גם להיווצר תנאים שיאפשרו לעוד גופים עסקיים להיכנס פנימה. חלום? אם תשאלו את סילבן, מדובר במהות השלום.
זו לא הכלכלה, טמבל
במילים אחרות, פרויקט תעלת הימים הוא לא פחות מתירוץ לקידומו של שלום אזורי. תוצאות הלוואי שלו הן סוגיות האנרגיה הירוקה, התפלת מיים והחייאת ים המלח. ומי מתנגד לחלום של שלום? הארגונים הירוקים או מקדשי הסביבה (זו הפיזית) הטוענים ששלום זה או אחר אינו חייב לבוא בדמות ניסויים במשאב הטבע אולי הנדיר ביותר באזורנו שרק אלוהים (ועוד מעט אולי גם הבנק העולמי) ידע איך יגיב להזרמת מי ים לתוכו.
ובתמצות, זו הסוגייה: אפשרות לפרויקט כלכלי תלת מדינתי במימון מדינות המערב שיביא עימו גם אופטימיות לשלום אמיתי בין ישראל, ירדן והפלשתינים, כשעל הדרך גם מקבלים חשמל ירוק ופתרון בעיית המיים לאזור זה. לעומת הסיכון בהרס משאב הטבע המפורסם ביותר בישראל.
דבר אחד בטוח, וחשוב שיאמר, גם על ידי מתכנני האתגר הגדול. מדובר בשאלה מדינית לכל דבר ועניין, המספרים פה לא ממש יוכלו לעזור. לפחות הפעם, שווה להשאיר את הכלכלנים מחוץ לתמונה.
ים המלח לא מתייבש בשל גזרת גורל אלא משום סגירתו של סכר דגניה לפני עשרות שנים, על ידי אותה 'ממשלת ישראל' בדיוק. ובקיצור- כן, זול יותר להביא קיבוצניק מדגניה ב-50 שקל לשעת עבודה (אפשר גם עובד זר) ולפתוח את הסכר. תוך תקופה מסוימת מצבו של ים המלח ישתפר
דמיינו לרגע: אלפי ירדנים פלשתינים וישראלים הבונים יחד פרויקט של מיליארדי דולרים. מאוחר יותר יגיעו גם פתרון בעיית המים והחשמל הנקי. אחריהם יתחילו גם להיווצר תנאים שיאפשרו לעוד גופים עסקיים להיכנס פנימה. חלום? אם תשאלו את סילבן, מדובר במהות השלום