סופרים את הכסף

לא. זה לא יהיה עוד טור על ספרי כלכלה לשבוע הספר, בו מופיעים ספרים שאפילו דוקטורנטים לכלכלה לוקחים אקמול לפני שהם קוראים אותם. הסיבה לכך היא שכלכלה היא מקצוע שלא עוסק רק בכסף, או נוסחאות מתמטיות מורכבות.

כלכלה, כפי שלומדים בשיעור הראשון ב"מבוא למיקרו כלכלה" היא מקצוע שתפקידו לטפל בתופעת המחסור. וכלכלה היא גם חלק ממדעי החברה. ולכן ספרי הכלכלה היפים ביותר, כלל לא נכתבו על ידי כלכלנים, אלא על ידי סופרים שיודעים לתאר תקופות בצורה מעניינת, מצחיקה, מרגשת. והספרים שיתוארו בהמשך בהחלט אינם הטובים, המרגשים או המיוחדים ביותר. הם פשוט אלו שאני בחרתי.

ניצול העובדים בג'ונגל

הספר הראשון (כרונולוגית) הוא "הג'ונגל" של אפטון סינקלייר. הספר מתאר את שיקגו של תחילת המאה ה-20. עולם שבו מהגרים הנוחתים בעיר מתחילים לעבוד בתעשיית הבשר. זה עולם של סרט נע לייצור בשר, ובעולם הזה כמו שלא נשארת ולו חתיכה אחת מבעל החיים שלא מנוצלת, כך גם נגמרת האנושיות מבני האדם. אנשים הנופלים לדוודי הבשר הענקיים, אנשים הנוקעים רגל ומאבדים עקב כך את יכולתם לשרוד. עולם של כל אדם לעצמו. כבעל חיים. בדרך לשחיטה:

"היתה שורה ארוכה של חזירים, עם צווחות המשולבות בדם החיים אשר אוזל מתוכם, עד שלבסוף כל אחד התחיל מחדש, ונעלם בנתז לתוך סיר ענק של מים רותחים. כל זה היה כל כך ענייני עד שניתן היה להביט בזה מרותק. זו היתה מכונה לייצור בשר חזיר, ייצור בשר לפי מתמטיקה שימושית".

זה היה העולם שבו ארה"ב היתה ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות שמיליוני מהגרים באו אליה מאירופה, מקווים למצוא את מזלם. זו אמריקה שבה היה לך סיכוי אמנם להיות מיליונר, אבל רוב הסיכויים שנאלצת להשתעבד לעבודה קשה כדי לשרוד. זהו הקפיטליזם המזוקק ביותר שניסה העולם אי פעם, ללא כל אחווה בין בני האדם. כל אחד לעצמו. זוהי אולי התוגה הגדולה הניבטת מעולם זה של שיקגו בתחילת המאה.

הסבל של ענבי זעם

הספר השני הוא ענבי זעם של ג'ון סטיינבק. הספר עוסק בימי השפל הכלכלי הגדול בארה"ב בשנות השלושים. עולם שמתחיל להיות מתועש ודוחק את החקלאים הקטנים החוצה. העולם השתנה מבחינת שרשרת הייצור, אבל בדרך גם החריב את העולם הישן המשפחתי-פטריארכלי, את המשקים הקטנים, את הקשר לקרקע. ואז מיליוני נוודים נודדים מערבה ומחפשים עבודה. ובניגוד לעולמו של סינקלייר, העולם של סטיינבק הוא נוגה, מלא סבל וייאוש אבל בעל נגיעה של אופטימיות:

"אנשים הנסים על נפשם מן האימה שמאחוריהם- דברים מוזרים קורים להם בדרך, מקצתם אכזריים ומרים ומקצתם יפים כל כך, שהם מלבים לעד את אמונתם".

החלטורות של קישון

הסופר השלישי הוא כבר משלנו. זהו אפרים קישון על מכלול יצירותיו ובדגש על ספר הסאטירות הראשון. הספר הזה מתאר את העולם הארץ ישראלי החל משנות ה-50. עולם של בירוקרטיה ממשלתית חונקת, מעט סוציאליזם והרבה חלטורות שמחפות על שיטת משטר צדקנית שבה כולם עובדים כפי יכולתם וחיים מהחלטורות שלהם:

ציגלר: "כל הזמן מנקר בראשי שאם בדצמבר כל עובדי המחלקה קיבלו רק אלף שקל שוחד לגולגולת, זה יכול להסתכם בסכום העולה על ההעלאה המבוקשת לכולם".

מנהל: "באמת? אתה מבולבל לגמרי ציגלר! ראשית כל את השוחד משלמים האזרחים ולא המדינה, כן? שנית, תסלח לי, לא כל אחד במחלקה הזו יכול להשיג שוחד!".

ציגלר: "יכול, יכול...".

מנהל: "זו לא שאלה של אינטואיציה, ידידי.יש כאלה שפשוט אין להם גישה למקורות, יש פחדנים ויש, במספר גדול יותר ממה שאתה חושב, כאלו ששומרים בקפדנות על ערכי המוסר".

ציגלר: "טוב, שם גם האישה עובדת".

מנהל: "ברור, בלי זה אי אפשר".

נשמע לא משהו העולם הזה, אבל מי מבינינו שעבר את גיל 30 וזכה לטעום מהעידן הזה, יכול אולי לזכור בערגה את הדברים היפים שהיו בו. זה לא נורא לנסוע באוטובוס אם כולם נוסעים בו. זה אפילו כיף לראות טלויזיה מירדן בשחור לבן, רק בתנאי כמובן, שכולם רואים ככה. עולם של גאווה לאומית. וגאווה מסתבר חשובה לא פחות מפליי-סטיישן ופלאזמה.

חוזרים הביתה, לעבודה

הספר האחרון ברשימה זו הוא חדש מאד. מהשנה. "הביתה" של אסף ענברי, העוסק בהקמת הקיבוץ אפיקים. הוא מתאר את העולם הקומוניסטי האידיאלי של חבורת המקימים שבאו מאירופה. עולם שבו כל החלטה נדרשה לאסיפת קיבוץ ושהמילה רכוש פרטי לא נהגתה בפי האנשים. אבל בד בבד עם הצמיחה הכלכלית של המדינה והקיבוץ נהרסה האידיליה. מסתבר שזו קללת המאה ה-20 אולי. ככל שיותר רע כלכלית האחווה גדולה יותר. ככל שהכלכלנים מקדשים את הצמיחה, הם רומסים ערך אחר ששמו "סולידריות".

מצד שני, במבט לאחור תמיד דברים נראים נוסטלגיים יותר, ורודים יותר, אידיאולוגיים יותר. או כפי שאומרת אחת הקיבוצניקיות בספר:

"קצת קשה לזכור שאת מגשימה סוציאליזם כשכל היום שוטפים כלים במטבח".