יש עובדים עניים

חוזרים ליסודות: המעסיקים לא אוהבים את שכר המינימום. הוא מפריע להם לעשוק. זאב וינר, מי שהיה נשיא לשכת העצמאים, אמר ל-nana10 לפני כמה שנים שיש לבטל את חוק שכר המינימום, ושכמעסיק, "הוא ימצא לכך פתרון".

הפתרון פשוט למדי, וידוע לכל מעסיק: צחוק על החוק. ממילא איש לא אוכף אותו. אלו מסקנותיו של הביטוח הלאומי, שפורסמו השבוע ושהתבססו על מעקב אחר עקיפת חוק שכר המינימום בעשור האחרון. התוצאה היא ששליש מהעובדים בישראל משתכרים פחות משכר המינימום – בממוצע, 22% פחות מהתשלום הנדרש בחוק. בקרב קבוצות חשופות במיוחד לפגיעה – צעירים, קשישים, עולים חדשים – מספר העניים עלה ב-44% במהלך העשור.

משמעותו של העושק המתמשך הזה היא התרחבות מעגל העוני בישראל – ובניגוד לדמגוגיה שהתרגלנו לשמוע מבנימין נתניהו כשהיה שר אוצר, העוני הוא בהחלט בעיה של אנשים עובדים. נזכיר, אגב, שנתניהו אמר בשעתו – לאחר שהתפטר מתפקידו כשר – שהפנסיה שלו עמדה רק על אלף דולרים (פנטזיה גמורה), וש"אי אפשר לחיות מסכום כזה". זה היה אותו שר שהתעקש שלא להצמיד את שכר המינימום לאלף דולרים.

שטייניץ פוגע במטרה

יובל שטייניץ רגיל להתכסח עם פרת הבשן של התקציב הישראלי, מערכת הבטחון. ב-2005, אחרי שאמ"ן נכשל – עוד פעם – בציור תמונת המצב האמיתית, המליץ שטייניץ למעשה לפרק אותו. לכך קדמה תקרית, שבה – כאשר שאלותיו של שטייניץ לא נשאו חן בעיני הרמטכ"ל דאז, בוגי "משה" יעלון – הורה הרמטכ"ל לקציני צה"ל לשתוק ולא לענות לשאלותיו. שטייניץ דווקא לא שתק.

אז שטייניץ כבר הוכיח שמדים לא מפחידים אותו. והשבוע הוא הלך צעד קריטי אחד הלאה: הוא שלח מכתב רשמי לרמטכ"לנו האהוב, והודיע לו שהאוצר דורש להעלות את גיל הפרישה של אנשי קבע לוחמים ל-46, ושל אנשי קבע עורפיים ל-57. המצב הנוכחי הוא שכל אנשי הקבע – צה"ל אוהב לדבר על "קצינים", כי זה משכיח את הצבא הקטן של רס"רים שהוא מחזיק, ושתדמיתם בשפל – משתחררים בגיל 42, וממשיכים לקבל פנסיה על חשבוננו לשארית ימיהם. גם כשהם פוצחים בקריירה השניה שלהם.

שטייניץ רוצה להקטין את צה"ל לגודלו האמיתי – במשרד האוצר אמרו לאחרונה ש"או שישראל קטנה על צה"ל, או שצה"ל גדול על ישראל – וטוב שהוא מזכיר את הנושא. כדי להתקדם בפועל, הוא יצטרך הרבה סיוע מראש הממשלה כדי להתגבר על יו"ר ועד העובדים של אנשי הקבע, זה שאנחנו נוהגים לכנות "שר הבטחון".

ניצנים נראו בארץ

חבר הכנסת הטרי, ניצן הורוביץ, העלה יוזמת חקיקה שכבר הספיקה להעלות את חמתם של כמה מברוני המגזר העסקי. הוא רוצה לאסור על מו"לים להוזיל ספרים בשנה הראשונה להדפסתם, ולהתיר הנחה של 10% בלבד לאחר מכן, כאשר 8% מהם יילכו לסופרים.

על פניה, זו יוזמה שדופקת את הציבור. לא היא: היא מיועדת להגן על האמנים ועל בעלי חנויות הספרים. רשת הספרים "צומת ספרים", המתנגדת העיקרית לחוק, יצאה במבצעים שהוזילו ספרים עד כדי 15 ₪. היחידים שמרוויחים כסף במצב כזה הם המפיצים – ו"צומת ספרים" נמצאת בניגוד אינטרסים, משום שהיא בבעלותם של מו"לים. הורוביץ ציין בדבריו כי התוצאה של המבצעים הבלתי פוסקים היא שסופר מקבל תמלוג של שקל אחד – ברוטו, יש לציין – על כל עותק שנמכר. התערבות בשוק? בהחלט. התערבות בלתי ראויה? נתון לוויכוח. בצרפת קיים חוק דומה, ולפני כשנה פסק בית דין צרפתי שאמזון לא יכולה לעשות מבצעים כגון שליחת ספרים ללא דמי משלוח – משום שבכך היא שוברת את מטה לחמם של הסופרים ובעלי חנויות הספרים. תאגיד ענק חטף סטירה, ואלפי יוצרים ובעלי עסקים קטנים ניצלו. האם זה היה כל כך רע?

ואם כבר צרפת...

אז בית משפט שם הלך צעד אחד קדימה, וקבע שהשתתפות בתכנית ריאליטי בשם "אי הפיתויים" – מה שנראה כמו גירסה ארוטית במיוחד של "השרדות" – היא עבודה. אחרי הכל, החברות המפיקות את התועבות הללו גורפות מהן כמות גדולה של כספים. הם משתמשות, לצורך כך, בעבודתם של כוכבים. הסיבה היחידה שלא משלמים להם היא שהם לא מקצועיים – אבל זו, בעצם, הסיבה להצלחתה של הסדרה. יתר על כן, עורך דינם של התובעים ציין את האמת שכולם מעדיפים לשכוח: התוכן המוגש לציבור ומתיימר להיות "ריאליטי" הוא חומר ערוך. המשתתפים, על כן, הם שחקנים לכל דבר.

תאגידי הבידור הצרפתיים הביעו זעם על ההחלטה ואמרו שישקלו לבטל הפקות ריאליטי. נו. אז הציבור ירוויח כך או כך. יש לקוות לפסיקה דומה גם בישראל בקרוב.

נבל השבוע: בועז יונה, בפעם השנייה ברציפות (!!!)

הנוכל בועז יונה מצליח לזכות בתואר הנכסף בשבוע השני ברציפות. השרץ הקטן, שהרס את חייהן של אלפי משפחות שהאמינו שיוכלו לרכוש דירה – החלום הישראלי האולטימטיבי – וברח עם הכסף, ממשיך לסרב לשלם את הקנס שהטיל עליו בית המשפט. ההוצאה לפועל, בצדק מוחלט, אומרת שאם זה יימשך, היא תתנגד לקיצור שליש ממאסרו של יונה.

צדיקת השבוע: הכנסת וועדת הכלכלה שלה

ועדת הכלכלה שלה אישרה השבוע תיקונים לחוק הגנת הצרכן, ושיפרה פעמיים את מעמדם של הצרכנים, היא זוכת התואר הנכסף - צדיקת השבוע. ראשית, בא הקץ על "האותיות הקטנות", הדברים האלה בגודל מולקולה שמופיעים בסופו של חוזה או מסמך עסקי ומסתירים את כל העובדות הלא נעימות עליו; מעתה, יקבע משרד התמ"ס הנחיות לגודל אותיות, שלא יאפשרו את הטריק הישן הזה.

שנית, העניקה הכנסת שיניים לסעיף בחוק, המטיל מגבלות חמורות על סוג הפרסומות שניתן להציג לקטינים, והגרסה החדשה מאפשרת העמדה לדין פלילי של מפירי החוק. שני התיקונים צריכים עדיין לעבור קריאה שניה ושלישית.