לא למדו דבר

מה, היה משבר? יו"ר בנק לאומי, איתן רף, אמר במהלך כנס עורכי הדין השנתי, הנערך באילת, שהוא מתנגד לרגולציה, ושצריך לאמץ את הגישה "שמעט זה יותר". רף אמר את הדברים בשנה שבה נמחקו עשרות בנקים אמריקניים מהמפה- ושבה הסתבר שהבנק שלו, כמו גם בנקים ישראלים אחרים, הפסידו מיליארדים בגלל ספסרות בשוק הנדל"ן האמריקני.

רצוי להזכיר לרף שני דברים: ראשית, שבישראל אין די רגולציה. המפקחת על ההגבלים העסקיים קבעה לפני כחודש וחצי שהבנקים מהווים קרטל ושהם מתאמים עמלות – בקצרה, קושרים נגד הציבור. רגולטור ראוי לשמו לא היה מסתפק בכך, אלא גם היה נוקט צעדים – למשל, מדיח את הבכירים האחראים בבנקים ואולי אף מלאים אותם.

שנית, שאם הבנק שלו יתמוטט, מי שיצטרך להציל אותו יהיה את ואתה ואני, בכספי המיסים שלנו. לכך האוצר תמיד ימצא כסף. אז כן, מר רף, אנחנו רוצים לעקוב אחריך ואחרי שאר החתולים השמנים. תחיה עם זה. תן לעצמך עמלת בכיינות או משהו.

זכויות או לחיות?

59% מהעובדים השכירים, כך עולה מבדיקה שערך לאחרונה משרד התמ"ת, לא ידעו מהו שכר המינימום. בבדיקה, שנערכה בקרית מלאכי, התברר כי 9% מהשכירים בעיר השתכרו פחות משכר מינימום – ומצבם עוד טוב, כי בכלל האוכלוסיה היהודית השיעור עומד על 17%. בקרב הערבים, יש לשער שהשיעור אף גבוה יותר. 30% מהשכירים דיווחו שלא קיבלו את השכר המגיע להם עבור שעות נוספות, ו-10% דיווחו שלא קיבלו שכר עבור תקופת קורס ההכנה לקראת השתלבותם בעבודה.

חוק שכר מינימום הוא חוק באותה מידה שחוקי גביית המיסים הם חוקים. את שניהם יש לאכוף. אבל על זכויות העובדים שומרים כ-22 מפקחים במשרד התמ"ס – בהנחה, כמובן, ששר דתי כלשהו לא משתמש בהם כדי לאכוף איסור עבודה בשבת על ידים. במשך שנים מנסה התמ"ס להגדיל את מספרם, לשווא; האוצר מתנגד.

אבל גביית המיסים – או הו. לה יש לשכות ושרים ופקידים, מוסדות נפרדים למע"מ ולמכס, למס הכנסה ולביטוח לאומי. כוחות גביה ואכיפה תקיפים עומדים לרשותה. ברור אילו חוקים משרד האוצר מעדיף לאכוף. מה שמוביל אותנו ל...

כולם רמאים, כולם גנבים

האוצר הגניב עז מסריחה במיוחד כחלק מחוק ההסדרים. על פי הדרישה החדשה, שארגוני העצמאים ורואי החשבון מנסים לבלום בטרם תהפוך לחוק, כל עצמאי יצטרך לדווח כחלק מהדיווח התקופתי שלו על כל ההוצאות וההכנסות שלו.

למה זה חשוב? מפני שכרגע, כל אחד יכול להכין את הדו"ח התקופתי שלו בעצמו. הוא מחשב את המע"מ שקיבל מלקוחותיו, ומפחית ממנו את המע"מ ששילם בעצמו. הוא לא צריך לספק למדינה את כל הדו"ח – רק את הסכום הסופי. את הדו"ח המלא הוא מוסר פעם בשנה.

מדוע הגיעה הגזירה החדשה? משום שבאוצר טוענים שיש עצמאים שמפחיתים הוצאות באופן לא ראוי – למשל, רושמים הוצאות אישיות כהוצאות עסקיות – ובכך עושקים את המדינה. יכול להיות – סביר מאד, למעשה – שיש כאלה אנשים. אבל יואיל נא האוצר וירדוף אחרי הגנבים. אחרי הכל, הוא מקבל העתק של החשבוניות פעם בשנה. אם הוא חושד שמי מהן פיקטיבית, יגרור את הנישום לחקירה ויקבל ממנו הסברים.

אבל, לא. הנחת היסוד היא שכולם רמאים – ועל כן נסרבל את החיים לכולם. רואי החשבון צועקים הצילו, מסבירים שהדבר ייצור עליהם עומס בלתי אפשרי – והאוצר בשלו. אנחנו מפסידים כסף, הם אומרים. המשמעות העיקרית מכל הבלגאן הזה תהיה הגדלת ההוצאות של עצמאים לשירותי ראיית חשבון – מה שיוריד את הנטו שלהם ויעורר בהם חשק לכמה עסקאות שבכלל לא מופיעות בשום חשבונית. הנה הצעת ייעול משלי לאוצר: במקום להפוך את כל העצמאים לגנבים, אולי פשוט לא תורידו את מס החברות, כפי שאתם מתכננים לעשות?

נבל השבוע: בועז יונה

הנוכל שרימה אלפי משפחות שרכשו דירות מחברתו, חפציבה, ושמסרב לפצות את קורבנותיו, רוצה כבר לצאת לחופשה. בנובמבר 2008, הוא נידון לשבע שנות מאסר. חצי שנה אחרי, הוא דורש שיינתן לו לצאת לחופשה. השב"ס, לשבחו, מסרב לבקשותיו של הנבל המרופד, ומציין שיונה כבר נמלט ממעצר בעבר. עכשיו יונה עותר לבג"צ, שיש לקוות יענה לו בקשיחות הנדרשת.

צדיק השבוע: בית המשפט המחוזי בתל אביב

בית המשפט המחוזי בתל אביב, סירב השבוע לבקשת קלגסי האוצר להמשיך ולהתעמר בניצולי השואה. ניצולי רומניה ובולגריה ביקשו להכיר בהם כניצולי שואה, והאוצר, כהרגלו סירב פעם אחר פעם, משחק על זמן עד שהללו ימותו. לבית המשפט נמאס, והוא דחה את הבקשה. האוצר, כנראה, ישוב לשיטות ההשהיה שלו. הזמן, הרי, משחק לטובתם. את השיטה הזו למדו שם כנראה מהבנקים שלנו, שבתורם למדו את השיטה מהמשת"פים של גרמניה הנאצית, הבנקאים השווייצריים – מי שהעמידו לנאצים קרדיט על חשבון זהב שידעו שהגיע ממחנות ריכוז.

לטענתם החצופה של נערוני האוצר, בבולגריה ורומניה לא היתה שואה. כנראה שבמשרד האוצר לא שמעו על פוגרום יאסי, שאורגן על ידי האס.אס. ושהביא לרציחתם של עשרות אלפי יהודים על ידי המשטר הפאשיסטי של רומניה – פוגרום כה נרחב וכה נורא, עד שהצבא הגרמני (!) התערב כדי להפסיק אותו.

המשורר בנימין הרושובסקי, תחת שם העט גבי דניאל, כתב כך ב"פטר הגדול" על השימוש הישראלי בניצולי השואה:

"בן גוריון אסף אבק
אדם – לזרות לאויב בעיניים
על עצמות נערים מן השואה
סללנו את הדרך העוקפת
העולה לירושלים".

בהסכמי השילומים שחתמה ישראל עם גרמניה המערבית ב-1952, היא ויתרה בשם ניצולי השואה – בלי לשאול אותם, כמובן – על זכויותיהם לפיצויים. במשך שנים היא עשתה בהם שימוש פוליטי שהמילה "ציני" מחווירה לעומתו. ועכשיו, כשהם זקנים וחולים וזקוקים לסיוע, פתאום חלק מהם לא ניצולי שואה. ואנחנו שותקים. וביום השואה נאמר "לעולם לא עוד".

הנחת היסוד היא שכולם רמאים – ועל כן נסרבל את החיים לכולם. הנה הצעת ייעול משלי לאוצר: במקום להפוך את כל העצמאים לגנבים, אולי פשוט לא תורידו את מס החברות, כפי שאתם מתכננים לעשות?