פוטש אחד נבלם, פוטש שני לא
הזרוע השניה של תנועת המלקחיים שחונקת את ישראל, הנזק שבהעלאת המע"מ, הגזירות החדשות ונבלי וצדיקי השבוע. סיכום השבוע בכלכלה
חדשות טובות, חדשות רעות:
נערי האוצר ספגו השבוע מפלה נדירה מאד, כשחלק ניכר מהצעותיהם נדחו. כמו בפעם שעברה, בסוף ימי ממשלת אולמרט, הם ניסו לבצע פוטש שקט. הפעם זה לא הלך. נתניהו, מתוך חשש לגורל הקואליציה שלו, השתיק אותם. אחד הבכירים שבהם הלך צעד אחד יותר מדי, והתפטר (ראו למטה).
מותר לחגוג קצת, כי ניתן לקוות שזו תחילתה של הרפורמה החשובה מכולן – הלאמתו של משרד האוצר, היינו החזרתו לתפקידו המקורי, שהוא דאגה לכלכלת אזרחי ישראל ולא למצבם של "מובילי המשק", כפי שעשו בעשרים וחמש השנים האחרונות.
אבל צריך גם לדאוג. לתנועת המלקחיים שחונקת את החברה בישראלית יש שתי זרועות. האחת מהן נפגעה השבוע. השניה היא צה"ל, ולה לא קרה דבר. הארגון הזה, העזו הנערים לומר השבוע, גדול מדי על ישראל. הם דרשו לקצץ את תקציבו. הם ציינו שמחירו של גיוס החובה הבזבזני לכלכלה הישראלית עומד על כ-11 מיליארד.
נתניהו שקל את זה, אבל הספיקה גערה אחת של הרמטכ"ל גבי אשכנזי, רמז אחד שאם תקציבם של אלפי אוכלי החינם בקריה ובבקו"ם יקוצץ, הרי שהרמטכ"ל יסיר מעצמו אחריות לבטחון – ונתניהו התקפל. תקציב משרד הבטחון הוגדל. וכל זמן שפוליטיקאים לא יעזו לעמוד מול הפקידות הצינית ביותר – זו שיש לה פלאפלים על הכתף, זו של משרד הבטחון – נמשיך לבנות מטוסים וטנקים במקום בתי ספר ובתי חולים, ונדרדר את דור העתיד
הכו בעניים והצילו את העשירים:
אחת ההמלצות שהצליחו נערי האוצר להעביר בכל זאת היא העלתו של המע"מ, בעוד כחודש וחצי, לשיעור של 16.5% במקום 15.5% כרגע.
מע"מ הוא המס הפחות צודק המוטל בישראל. הוא מוטל על הכסף שנשאר בידינו אחרי שכבר שילמנו עליו מס – אחרי שהפרשנו את שלנו למס הכנסה ולביטוח לאומי. הוא מס רגרסיבי, היינו פוגע יותר בעניים, משום שהוא חל במידה שווה על מי שמשתכר 4,000 ש"ח בחודש ועל מי שמביא הביתה 400,000.
העלאת המע"מ תגרור גם את העלאת המחירים; כך קורה תמיד. אבל, כשיסוג המע"מ אחור, בסוף 2010, המחירים לא ירדו. הם אף פעם לא יורדים. המע"מ כבר עלה וירד ועלה שנית בישראל; המחירים תמיד עלו, אף פעם לא ירדו.
הגזירה האמיתית היא המע"מ על הפירות והירקות, שייכנס לתוקפו בתחילת 2010. באחת, המזון יעלה 16.5% יותר. לא תהיה תוספת שכר שתפצה על כך. ושוב, הנפגעים העיקריים יהיו העניים. העשירים יסתדרו.
למה המס הזה עולה? כדי שאפשר יהיה, בין השאר, להוריד את מס החברות בישראל ל-18% עד 2016 ולהוריד את מס ההכנסה. זה האחרון הוא מס פרוגרסיבי; הוא קובע שככל שאתה מרוויח יותר, כך עליך להפריש יותר. כרגיל בישראל, מעדיפים להיטיב עם העשירים על חשבון העניים.
שלל גזירות:
עם כל הנצחון החמוץ-מתוק על נערי האוצר, נותרה שדרה שלמה של גזירות בחוק ההסדרים. למשל, אזרחים שפוטרו מעבודתם, והם בני פחות מ-35, יזכו לדמי אבטלה במשך 45 יום בלבד. מובטלים בגילאי 35-45 יקבלו דמי אבטלה במשך 60 יום, ומובטלים מעל גיל 45 – 90.
קודם לכן היה מפוטר זכאי לדמי אבטלה במשך חצי שנה. הגזירה הזו מגיעה על רקע משבר כלכלי חסר תקדים, שמקטין את סיכוייו של מובטל למצוא עבודה. אבל לאוצר זה לא משנה, העיקר שאפשר יהיה לקצץ את התקציב (ואיתו, את המיסים).
הממשלה גם תגבה מהתושבים מס בצורת, בדמות עליית מחירי המים, החל מהקיץ הנוכחי (מיולי הקרוב) וכלה בסוף שנת 2010. איך יודעים בממשלה כבר היום ששנת 2010 תהיה שנת בצורת? עזבו אתכם מעובדות. האם הממשלה תשתמש בכסף כדי להתחיל מיזמי התפלה גדולים? אל תהיו מצחיקים. האוצר מתנגד למיזמים כאלה, אם הם נערכים על ידי הממשלה. הם צריכים להיות של השוק הפרטי.
נבלי השבוע:
נערי האוצר. כל מילה מיותרת.
צדיקי השבוע:
צדיק בסדום, אבל צדיק: רם בלינקוב, הממונה על התקציבים באוצר. הלז נתפס השבוע כשהוא אומר, בנוכחות מיקרופון, שבכיר כלשהו – אפשר להתווכח אם מדובר בשר הממונה עליו או בראש הממשלה – הוא "לחיץ". במדינה מתוקנת, ברור שפקיד שעושה דבר כזה לא יכול להשאר בתפקידו. ישראל היא לא מדינה מתוקנת. בלינקוב היה יכול לעשות כמעשה גבי אשכנזי, להתנצל מהשפה ולחוץ, ולהשאר. הוא בחר ללכת. טוב שכך.
עוד במדור עמוק בכיס
חזרה לכסף