במדינת הצנע
מה פגום בהודעות של חברת החשמל, מי בעצם צריך את מטוס הקרב F35, למה אנחנו לא רוצים כאן כספי הימורים וכמובן, נבלי וצדיקי השבוע. סיכום השבוע בכלכלה
להדק את החגורה, בבקשה
חברת החשמל יצאה בהודעה היסטרית למדי, שבה היא טוענת שעובדי החברה – המוחים על הכוונה לפטר מאות מחבריהם – שוקלים שלא לתקן תקלות חשמל, מה שעשוי להביא להפסקות חשמל מקומיות. התושבים התבקשו לאגור סוללות, להמנע מהפעלת מכשירי חשמל לא חיוניים, ועוד דקה היו מבקשים מהם לרוץ על מסילת-דינמו כדי לייצר את החשמל הביתי בעצמם. סוף טוב, הכל רע: בית הדין לעבודה הורה, עוד באותו היום, לעובדים לתקן תקלות. זה אמנם פוגע משמעותית בכוח המיקוח שלהם מול הבעלים, אבל היי.
במקביל, הנפיק מישהו ממשלתי קמפיין בכייני בנוסח "ישראל מתייבשת", שקורא לאזרחים לחסוך במים. וכל האזרחים הטובים מהנהנים בראשם ואומרים שהמצב קשה. הם אולי לא יחסכו מים, כי הממשלה לא מסבירה איך, אבל לפחות יוכלו פקידי הממשלה לציין לעצמם בסיפוק שהם השיגו את המטרה היהודית הישנה: בכל פעם שהאזרח יפתח ברז, הוא יחוש רגשי אשם.
זה לא אמור להיות כך. מים וחשמל הם משאבים שמדינה מודרנית – קרי: כזו שיצאה מהמאה ה-19 – אמורה להבטיח לאזרחיה. חברת החשמל בכלל מצטיינת בתחום הזה: מדי קיץ היא מופתעת לגלות שישראל שוכנת בעצם במדבר, שנורא חם פה, ושיש קשר סיבתי הדוק בין האכלוס של רצועת החול שבין הנילוס ובין סוריה ובין המצאת המזגן – ודווקא אז היא קורסת.
במדינה נורמלית, חברת החשמל כבר היתה בונה עוד תחנת כוח, כי האוכלוסיה גדלה וצריכת החשמל שלה גדלה בהתאם, ומשרד התשתיות הלאומיות כבר היה מתפיל במרץ את הים התיכון. ישראל, אירונית, היא חלוצה עולמית בתחום ההתפלה. אבל אנחנו עדיין חיים במנטליות של צנע, על פיה המדינה עושה לנו טובה שהיא קיימת, ושאנחנו בכלל צריכים להגיד תודה שהיא הגשימה חלום כלשהו בן אלפיים שנים, אז שנפסיק להציק לה בנושא שירותים, או בשאלה מה היא עושה בכספי המיסים שאנחנו משלמים.
הגיע הזמן להחליף דיסקט, להסיר מהמדינה את הילת קדושתה, להבין שתפקידה הוא לספק לנו שירותים חלף מיסים ולא להגשים פנטזיות רומנטיות ומשיחיות, ולהחליף שלטון אם הוא לא מסוגל לעמוד ביעדים פשוטים של מים נקיים וזולים וזרם חשמל נטול תקלות.
תותחים במקום תרופות
בעוד שהתבשרנו השבוע שהממשלה הולכת לקצץ, שוב, את שירותיה לתושבים – היא קוראת לזה "קיצוץ בהוצאות" – ושבבתי החולים כבר מתחילים להרגיש את המשמעות של הקיצוצים, למדנו גם שיש זרוע שאפילו לא חולמת לקצץ. המדובר בזרוע העילית של הברונות העצמאית צה"ל, חיל האוויר.
אפשר להעיר על כך שככל שתקציבו של צה"ל עולה, כך ביצועיו הופכים לגרועים יותר, אבל זה נושא לטור בתחום אחר. חיל האוויר כבר הספיק להשתעמם מה-F-15 המשודרג שקיבל אך לאחרונה, ועכשיו הוא רוצה צעצוע חדש, F-35 שמו.
עלותו של המפציץ הנ"ל, שאומרים שהוא גם חמקן, היתה אמורה להיות 47 מיליוני דולרים לציפור. עכשיו המחיר האמיר ל-80 מיליונים, ועם המערכות המיוחדות שחיל האוויר דורש, הגרוטאה תעלה 100 מיליונים. דולרים, נזכיר. מדובר בכ-418 מיליוני שקלים, כמעט חצי מיליארד. למטוס אחד. התחזוקה עולה סכום זהה כמעט: האמריקנים מעריכים שאספקה ותחזוקה של 75 מהבהמות – המספר שרוצה חיל האוויר – תעלה כ-15 מיליארד דולרים. כלומר, כל מטוס יעלה בפועל כ-833 מיליוני שקלים. לשם השוואה, עלות סל התרופות של ישראל בשנת 2008 עמדה על 450 מיליוני שקלים.
עכשיו, המבצרים המעופפים האלה צריכים להתחיל להגיע לכאן ב-2014, מה שאומר שחיל האוויר ילמד להפעיל אותם בתחילת 2015. כולם אומרים לנו שהמלחמה הגדולה עם איראן, המטרה-לכאורה של ה-F-35, צריכה להתחיל אוטוטו: ב-2010 או לכל היותר ב-2011. כלומר, המטוסים החדשים יאחרו לחגיגה. יאחרו מאד. רצוי לציין שהמלחמה הקרבה עם איראן משמשת את מערכת הבטחון בדרישות התקציב שלה כבר 20 שנה, ושגם התקציב הנוכחי רווי באיומי מלחמה כאלה. העקרון מאד פשוט: אם יש מטוסים, אין תרופות. הגיע הזמן לדבר גם על זה.
קזינו? לא תודה!
סוג מסוים של הכנסות שישראל לא רוצה הוא הכנסות מהימורים. שר התיירות, סטס מיסז'ניקוב מישראל ביתנו, אמר השבוע שרצוי שכספי ההימורים "לא יברחו לחו"ל".
אני מקווה שיסלחו לי המחשבה המרושעת שמיסז'ניקוב מקדם את הקזינו לאו דווקא בשל הכנסות משרד האוצר אלא משום שהבוס שלו, איווט ליברמן, נחשב ליקירו של בעל הקזינו האוסטרי מרטין שלאף, שכבר ניסה לקדם קזינו בישראל.
אבל אפילו אם אני חושד בכשרים, אנחנו לא רוצים את הכסף הזה. אין כסף נקי בהימורים. העולם התחתון תמיד מוצא את דרכו לשם. ואם הממשלה תוחבת את אפה לנושא, העסק הופך למסריח באמת. רוצים דוגמא? הסתכלו על רוסיה, שבה כבר קשה מאד להבחין בין הממשלה ובין הפשע המאורגן, ובין אנשי בטחון לשעבר שהפכו לאנשי פשע מאורגן. מה שמוביל אותנו ל...
נבלי השבוע: מה יותר גרוע מלסחור בנשק, ולהפוך את שמה של מולדתך לשם נרדף למכשיר רצח? לסחור בנשק פגום, ולהוסיף על כך גם מוניטין של נוכלים. זה, על פי חשדותיה של קזחסטאן, מה שעשו כמה חברות ישראליות. מדובר, נזכיר, בחברות שמנוהלות על ידי קצינים בכירים לשעבר, לעיתים קרובות לשעברים טריים מאד, תחת פיקוח רחמני מאד של משרד הבטחון. הסחר הזה מכניס מעט כסף ביחס למדינה, והרבה לקופותיהם של סוחרי מוות פרטיים, שמסיבות לא ברורות השם שלהם טוב יותר מאלה של סוחרי סמים. כמו כל דבר בישראל, גם שמה הטוב של המדינה הופרט.
צדיק השבוע: צדיק בסדום, אבל זה מה יש ועם זה ננצח: אלי כהן, לשעבר הממונה על השכר במשרד האוצר, אמר אתמול (שישי) למעריב שהוא מתנגד להעברת אדמות מדינה לטייקונים. יצוין שכהן עדיין מגדיר את עצמו כחסיד של הפרטה – היא הרי הצליחה כל כך – ושהוא מתנגד להעברת האדמות כי קיימת סכנה שהטייקונים ימכרו אותן לחו"ל. זה אומר מה הוא חושב על הטייקונים שהוא וחבריו מנסים להציל, אבל גם מזכיר עובדה לא נעימה אחרת: ישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם שבה לאזרחיה אין אפשרות להחזיק בבעלות על אדמה, אלא רק לחכור אותה, וזאת משום החשש הנורא של מכירת קרקע לנוכרי. 92% מהאדמות בישראל הן "אדמות מדינה", וזה נחשב לשיא עולמי.
עוד במדור עמוק בכיס
חזרה לכסף