האוצר נגד ישראל
משרד האוצר מונע משליש מהמובטלים לקבל דמי אבטלה, מה אומר משבר המים המינרליים על רמת השירותים בישראל וכמובן – נבלי וצדיקי השבוע. סיכום השבוע בכלכלה
שיפוטרו: התנאים לקבלת דמי אבטלה בישראל הם מהמחמירים בעולם המערבי: המפוטר נדרש לעבוד 12 חודשים מתוך 18 בתקופה שקדמה לאבטלה, וגם אז הוא יקבל דמי אבטלה רק במשך 175 יום. פעם המצב היה נדיב יותר, אבל אז ביבי נתניהו נהיה שר האוצר. זוכרים שהוא הבטיח שהצעדים הדרסטיים שלו מיועדים רק לתקופת המשבר? בינתיים המשבר של 2002-2003 חלף, היו לישראל שלוש שנים של שגשוג – אבל הגזירות של נתניהו נשארו. והן לא תוסרנה בקרוב.
הביטוח הלאומי הגיש לאוצר הצעה, על פיה יוגמשו הקריטריונים ומספר גדול יותר של מובטלים – פחות משליש מהם, רק 30% – יקבל דמי אבטלה. האוצר עושה הכל כדי שההצעה הזו לא תעלה לדיון בכנסת. עלותה של ההצעה הייתה 450 מיליונים, והיא הייתה מצילה עוד כמה אנשים שעולמם קרס עליהם.
אבל בישראל של 2009, שנדמה שהיא עושה כל מאמץ אפשרי כדי לאשש את הטענות האנטישמיות הישנות (וראו גורלם של ניצולי השואה), אין יותר בני אדם. יש בסך הכל יחידות יצור שתפקידן לקדם את המשק, לשלם מיסים, ולהתפיח את כיסם של בעלי ההון. התפיסה שהמיסים הללו שייכים ליחידות היצור לא מתקבלת על הדעת כאן, וכשהן מפסיקות לייצר – לעיתים קרובות מאד לא באשמתן, לעיתים קרובות (כמו במקרה של פרי גליל, שהוא מפעל רווחי עם הנהלה כושלת) באשמת חתולים שמנים – מבחינת משרד האוצר הן יכולות פשוט לגווע. עדיף שתחזורנה לייצר, כמובן, ורצוי בשכר נמוך יותר, אבל אם הן לא יכולות למצוא עבודה באקלים הכלכלי הנוכחי, אולי פשוט רצוי שתחתוכנה את הוורידים. באוצר לא יבכו עליהן, וודאי שלא יבזבזו עליהן כסף.
מדד הברז: עד כמה מאמינות הבריות בממשלתן? יש מדד מאד פשוט לבדיקה: האם התושבים שותים את המים שבברזים, או שהם רוכשים כמויות גדולות של מים מבוקבקים? על רקע המשבר השני של מי עדן בתוך שבועיים, התשובה ברורה למדי.
חלק ניכר מהאוכלוסיה לא מרוצה ממי השתייה שהממשלה מספקת לו, לא סומך עליהם. זו אחד השירותים הבסיסיים ביותר של ממשלה; זו של ישראל איננה עומדת בו. משבר המים של ישראל איננו בהכרח מורכב: יש בעיה של הענקת כמות יתר של מים בזול לחקלאים, על חשבון שאר התושבים. אין שום סיבה שבישראל, מקום שניצל בקושי משיני המדבר, יגדלו גידולים עתירי מים כמו תפוזים או בריכות דגים.
אבל לפעמים החקלאים הם רק תירוץ. משרד האוצר הודיע בשבוע שעבר, באמצעות שופרו נחמיה שטרסלר, שהסיבה שהוא בולם במשך שנים את מאמצי ההתפלה – אירונית, ישראל חלוצה בתחום – היא שאם יותפלו מים, החקלאים ידרשו עוד מהם. כלומר, כדי להפטר מעכברים, האוצר שורף את האסם. מבריק.
דמוקרטיה עולה כסף: כמדי השבעתה של כנסת חדשה, חוזר הניגון הדמגוגי הישן: זה עולה יותר מדי. הדה מארקר פרסם אתמול (שישי) מאמר שבו הוא מחשב את עלותם של חברי הכנסת, ומוצא שהם עולים לנו כמיליון שקלים בשנה.
לא מדויק: זו העלות של חבר הכנסת וגם של שני עוזריו. אבל לא ניטפל לקטנות. שכרו החודשי של חבר כנסת, לפני מס, היא 33,249. קשה מאד לברר כמה עולה לנו בכיר אוצר, אבל החשב הכללי לשעבר, ירון זליכה, עלה למדינה באוקטובר 2007 33,025 שקלים; סביר להניח שמשכורת החשב הכללי התעדכנה מאז – הייתה תוספת שכר (מוטה קשות למקבלי השכר הגבוה) בתחילת 2009. את נתוני שכרו של זליכה, אגב, אנחנו יודעים משום שחבריו לעבודה, שרצו להפטר ממנו, הדליפו אותם.
כלומר, בכיר באוצר – פקיד ממונה, לא נבחר ציבור – עולה למדינה לא פחות וכנראה יותר מחבר כנסת. גם הוא, אגב, מקבל שורה של הטבות, בדיוק כמו חבר כנסת: אש"ל והוצאות ביגוד והוצאות רכב. הוא לא מקבל תקציב לקשר עם הציבור, אבל, איך לומר, הוא לא נבחר ציבור.
ישנם פקידים שמקבלים שכר גבוה הרבה יותר. אלוף משנה בצה"ל עולה לנו, רק מבחינת משכורת, 31,631 ₪; תת אלוף, 38,602; ואלוף, 46,958 ₪ בחודש. אלה נתונים מאוגוסט 2008, וכזכור – בתחילת 2009 עלה תלוש השכר, עם העדפה ברורה לשיאני השכר. שווה לזכור את הנתונים האלה, אגב, לא רק כשמוזכרים חברי הכנסת; גם כשמגיעה הקינה השנתית על שכרם של עובדי חברת החשמל והנמלים.
ככה זה. לדמוקרטיה יש מחיר. רצוי לנו שנבחרי הציבור שלנו יקבלו שכר שאיננו נופל משכרו של בכיר אוצר. מי שלא רוצה בכך, שיחשוב על האלטרנטיבה.
ברוך שפטרנו: מתרבים הסימנים לכך שלא נצטרך לשאת עוד את ארקדי גאידמק. האיש המשונה הזה, שחשב שאזרחי ישראל הם סחורה עוברת לסוחר והתפוצץ מזעם כשגילה שהעובדה שהוא תורם כספים למוסדות ציבור לא הופכת אותו לנבחר ציבור, הגיש בקשה לקבלת אזרחות רוסית. תנאי לקבלת אזרחות רוסית הוא ויתור על זו הישראלית. נראה שהוא נמלט מאימת הדין. הגיח, הפתיע, נעלם. ברוך שפטרנו.
נבלי השבוע: חברת הביטוח הראל. כפי שחשף השבוע "כלכליסט", תבעה החברה את בני משפחת זנדורי בשל תאונה בה נהרג אבי המשפחה, לפני שש שנים, שכן במהלך התאונה נגרם נזק לרכב שהיה מבוטח בהראל. יצוין כי מעולם לא נקבע מי היה אשם בתאונה. בתרגיל מסריח אפילו בישראל, שלחה החברה את תצלומי נתיחת הגופה של האב לכל ילדיו, ביניהם ילד בן תשע.
התעוררה סערה ציבורית, ובעקבותיה פנו אוכלי הנבלות של הראל אל המשפחה, והציעו למשוך את התביעה שלהם אם המשפחה תפסיק לדבר עם התקשורת ואם לא תתבע בתגובה את הראל על עוגמת נפש. המדור ממליץ למשפחת זנדורי בחום לתבוע אישית את עוכרי הדין שהיו מעורבים בשטיק הזה, ולבדוק אם יש אפשרות לשלול את רשיון עוכר הדין שלהם. שיפשטו נבלה בשוק, זה יהיה יותר מכובד ממה שהם עושים עכשיו. ראוי לשים לב לדרישה העיקרית של הראל: להפסיק לדבר עם התקשורת. זה הדבר היחיד שמפחיד אותם. לידיעתכם/טיפולכם.
צדיקי השבוע: ה-FBI האמריקני החל השבוע בחקירתם של שלושה בכירים בשוק ההון האמריקני, החשודים כי היו מעורבים בהונאות מסובכות למיניהן. בכירה אחרת נעצרה בחשד להשמדת ראיות. יכול להיות שהאמריקנים מתחילים לנקות את האורוות ואת הלינץ' הציבורי הנדרש בחתולים השמנים שדפקו את הציבור. וזו בשורה טובה, כי זה אומר שתוך 10-15 שנים גם אנחנו נתחיל.
כן, זה היה שבוע גרוע מאד.
עוד במדור עמוק בכיס
חזרה לכסף