צוללים קדימה
אנליסטים של בנק השקעות מוביל: הבנקים בישראל על סף קריסה. למה מחירי הנפט יורדים ומחירי הזהב עולים. הוראות אקטואליות לפושטי רגל. וכמובן, נבלי וצדיקי השבוע
שמיים, בקשו עליהם רחמים
הבנקים הישראלים הפסידו הרבה מאד כסף במפולת הסאב פריים. כמה? קשה לדעת. הם נוטים שלא לומר את האמת במקרים כאלה. בנק פועלים דחה בעבר פרסום ידיעה על הפסדים כדי להציל את מאזני הרבעון שלו. בנק לאומי הודיע שהוא צפוי להפסיד, רק ברבעון האחרון של 2008, 800 מיליון שקל.
בנק ההשקעות השוויצרי UBS, שבין השאר מפרסם הערכות על הטעם או חוסר הטעם שבהשקעות ספציפיות, פרסם שלשום (חמישי) דו"ח, ממנו עולה כי המערכת הבנקאית הישראלית צפויה לקרוס אלא אם יוזרמו לה השנה 22.5 מיליארדי דולרים. בנק UBS מתח ביקורת קטלנית על הגאונים הפיננסיים שלנו, וציין שהתשתית הבנקאית הישראלית רעועה ביחס למדינות מתפתחות (!), ושהלימות ההון של הבנקים הישראלים נמוכה.
מהי הלימות הון? הפער בין ההון העצמי של הבנק ובין הכסף שהוא מפזר לכל רוח. הבנקים בישראל – כמו אלה בארה"ב, כמו רבים מאלה באירופה – הלוו הרבה, הרבה יותר כסף משיש להם. בהתאם, המליץ UBS שלא לגעת במניות של בנקים ישראלים ולו במקל. אם הם היו לקוחות פרטיים או עסקים מן השורה, הם היו פושטים רגל מזמן. אבל מאחר והם בנקים, סביר להניח שהם יפשטו יד דווקא, ויבקשו סיוע ממשלתי. שאם לא כן, יאיימו, אם לא תציל אותם המדינה מתוצאות טמטומם ותאוות הבצע שלהם, לא תהיה להם ברירה אלא להוריד את כל המשק הישראלי לתהומות.
הממשלה תיתן להם כסף, כמובן. היא תונהג על ידי נציגי הקפיטליזם החזירי. ואחרי זה ישוב נתניהו להטיף על המגזר הציבורי השמן והפרטי הרזה, מבלי לציין שחלקים ניכרים של המגזר הפרטי שמנו יפה מאד על חשבון הציבור.
ואם כבר פשיטת רגל...
כשזה מגיע לאנשים מן הישוב שכשלו בעסקיהם – לא טייקונים או מנהלי בנקים – דווקא נוהגת המדינה בכל חומרת הדין. הוראות שפורסמו לאחרונה מבהירות מה מותר ומה אסור לפושט הרגל הטרי.
ככלל, קובע כונס הנכסים הרשמי, על פושט הרגל "לנהל אורח חיים ההולם פושט רגל": עליו לצמצם את הוצאותיו החודשיות למינימום כדי שיוכל להחזיר כמה שיותר כספים לנושיו. מנוי בסיסי לכבלים – מותר; מנוי לבריכת שחיה, לעיתון, או לחדר כושר – אסור. כך גם שהיה בבתי מלון "וכל הוצאת מחיה שאיננה הכרחית".
יפה. כך ראוי שינהג מי שנכשל בעסקיו וסיכן את מחייתם של אחרים. עכשיו נראה אם תוכל המדינה לכפות את התקנות הצנועות הללו גם על בכירי מנכ"לינו הכושלים.
הזהב השחור יורד, המקורי עולה
מחירי הנפט, שלא כל כך מזמן נעו באזור ה-120 דולרים לחבית והיה גם מי שהתנבא שיגיעו ל-200, משייטים כעת סביב ה-30 דולר לחבית. מצד שני, מחיר הזהב מתקרב מאד ל-1,000 דולרים לאונקיה.
מה זה אומר? שהמשקיעים מעריכים שהשווקים ימשיכו להתכווץ בעתיד הנראה לעין. האמריקנים כבר צמצמו את צריכת הדלק שלהם באופן ניכר, יפן צמצמה גם היא את שלה, הצמיחה הסינית נבלמה בחטף – ובמקום שאין צמיחה ואין השקעות, אין כל כך צורך בנפט. ובמקום שבו אין אמון ביכולת ההאחזות של המשק, עולה מחיר הזהב: לזהב, בניגוד לשקלים נניח, תמיד יהיה ביקוש.
יש לכך תוצאות חיוביות – שקיעה חדה בכוחן של איראן ורוסיה, למשל, שנשען על מחירי נפט גבוהים – אבל, ככלל, זה סימן רע מאד. מי שאוגר זהב, רצוי שיאגור גם מזון ונשק; קריסת הכלכלה העולמית תלווה גם בקריסת הסדר הציבורי.
נבלי השבוע: בנק לאומי. הלז סוגר את הסניף שלו – סליחה, "מצמצם" את הפעילות שלו ל"נקודת שירות" - בחצור הגלילית, ולדברי ראש העירייה מנחית מכה שניה על המקום, לאחר שדחף להעברת מפעל "פרי גליל" המקומי לכונס נכסים. הבנק מודיע שתושבי חצור הגלילית תמיד יכולים ללכת לראש פינה, בו פתח הבנק מקדש מפואר במיוחד.
נזכיר זאת שוב: בנק לאומי איננו גוף פרטי. הוא רכוש הציבור, והפך לכזה לאחר שהנהלתו קשרה קשר עם הנהלות בנקים אחרים כנגד הציבור בפרשת הרצת המניות. כרכוש הציבור, הוא צריך לשרת את הציבור. אבל תחת שלטונם של נערי האוצר, הגענו בישראל לשיטה ייחודית: מצד אחד, הממשלה מצילה את הבנקים בכספי ציבור מנכלוליותם שלהם, ומצד שני היא ממשיכה לאפשר להם לנהל את עצמם. הגיע הזמן שזה ייפסק.
צדיקי השבוע: בית המשפט, שהורה למאפיית אנג'ל שלא לפטר את גד אנג'ל, שסייע לעובדת שהוטרדה מינית על ידי אחד ממנהלי החברה. כתוצאה מסיוע זה, האשימו בכירים בחברה את אנג'ל ב"פגיעה בחברה", וניסו לסלקו. הגיע הזמן שמנהלים יתחילו לקלוט שמי שפוגע בחברה הוא מי שמתעמר בעובדיה, לא מי שמסייע להם.
עוד במדור עמוק בכיס
חזרה לכסף