"הכלכלה האמריקנית כולה היא מזימת פירמידה"

אמת מקרן האג"ח: לופט גישעפטן, קראו לזה הציונים הוותיקים - עסקי אוויר, תרגילים כלכליים שאין להם אחיזה במציאות. הם דיברו – לא באופן הוגן כל כך - על הקיום היהודי במזרח אירופה, וביל גרוס, מנהל קרן האג"ח הגדולה בעולם פימקו, דיבר על התפקעות הבועה הכלכלית.

גרוס, במכתב לבעלי המניות שלו, כתב שהכלכלה של השנים האחרונות "היתה כולה מזימת פירמידה": הבנקים יצרו עוד ועוד מכשירים פיננסיים מתוחכמים, שמאחוריהם לא עמד מוצר או שירות כלשהו, ותפקידם של האזרחים היה ללוות מהם עוד ועוד כסף. "הפכנו לאומה שמתמחה בייצור על הנייר במקום במציאות", כתב. בסופו של דבר, אמר, מדובר במזימת פירמידה, שזקוקה להצטרפותם של עוד ועוד משתמשים – או שתיחשף ותקרוס.

וזה בדיוק מה שקרה בשנה האחרונה. מי שינסה לבדוק את ההבדלים בין פעולתם של הבנקים ושל וול סטריט ובין אלו של הנוכל ברנרד מאדוף, יתקשה למצוא כאלה, להוציא העובדה שהבנקים הנפיקו הרבה יותר ניירת.

וזה לא קרה רק בארה"ב - כתבה ב-TheMarker בסוף השבוע חושפת שישראלים רבים, שרכשו דירות בשנים האחרונות, גילו שערכו של הבית נופל מהמשכנתא שהיו צריכים לשלם עליו. לעיתים באופן ניכר.

למה? כי הבנקים העניקו הלוואות שהלקוחות לא באמת יכלו לעמוד בהן, והמשבר הכלכלי הוריד בפתאומיות את ערך הבתים. כך שאנשים רבים גילו שהם חייבים הרבה כסף על נכס שכבר לא ברשותם. מה שמוביל אותנו ל...

תיבת הפנדורה של בועז יונה: שלשום (חמישי) הוכרז בועז יונה, הנוכל מפרשת חפציבה, כפושט רגל. אבל להכרזה לוו כמה צעדים מעניינים למדי.

בית המשפט חייב את בנק לאומי לחשוף את התכתובת הפנימית שלו בנושא חפציבה ויונה, כולל פרוטוקולים פנימיים, לאחר שהוגשה תביעה שטענה שהבנק ידע שלחפציבה אין יכולת להחזיר את חובותיה, וניסה לגלגל חובות אלה על גורמים אחרים. עד לקריסתה של חפציבה, העניק בנק לאומי לה כספים על סמך צ'קים שלה – לא בדיוק ערבות בטוחה, בלשון המעטה. וכשקרסה חפציבה, מיהרו כל הבנקים להחזיר את הצ'קים שלה.

הבקשה שאישר בית המשפט לחשיפת מסמכים היא ההזדמנות הראשונה לדעת מה בדיוק חשבו בבנקים על חפציבה. התגובה של בנק לאומי, כמובן, היתה להודיע שהוא יערער. יש להניח שעוכרי הדין של הבנק ימשכו את הערעור שנים, כדי שאם וכאשר תתקבל החלטה, אף אחד כבר לא יזכור במה מדובר.

שקט, עושקים: משרד האוצר ניצל את המלחמה בדרום כדי לבצע מחטף קטן בכנסת: בזמן שהיו רק חמישה חברי כנסת במליאה, לאחר דיון שכינסה הממשלה בנושא המלחמה, העלה האוצר לקריאה ראשונה חוק שמצמצם את הפנסיה התקציבית של עובדי המדינה, באופן שדופק עשרות אלפי גימלאים.

ההצעה לא הוגשה על ידי השר, רוני בר-און, אלא על ידי השר הנוסף במשרד האוצר, משולם נהרי מש"ס – ככל הנראה כדי להסיט תשומת לב של הח"כים מהנעשה.

ההצעה מבטלת את הצמדת הפנסיה לעליית השכר של הפקידים, ודורשת שהפנסיה תעודכן רק אחת לשנה, ועל פי המדד באותה עת. עדכון הפנסיות, קובעת הצעת החוק, יתבצע בהוראת שר האוצר בלבד. ההצעה עברה ברוב של ארבעה נגד אחד, דב חנין.

נבלי השבוע: הבנקים. המפקח על הבנקים נאלץ לצאת בסוף השבוע בהוראה לחנקן של המדינה שלא להגביל את חשבונותיהם של תושבי הדרום. העובדה שיש צורך בהוראה כזו אומרת הכל: החנקן כל כך נואש לתזרים מזומנים, שהוא מוכן להרוס את חייהם של אנשים שנמצאים תחת אש.

נזכיר, שוב, שחלק ניכר מהבנקים בישראל הם רכוש ציבורי שמנוהל כאילו הופרט, ושהפרטתו של בנק פועלים לא הועילה לאיש, פרט לאוליגרכית שקנתה אותו. אולי הגיע הזמן להלאים אותם רשמית.

צדיקי השבוע: הכנסת. על פי חוק שייכנס לתוקפו מחר, חברות לא יוכלו עוד להאריך אוטומטית התקשרות עם לקוח. הן תצטרכנה להודיע לו מראש על כוונתן להאריך את העסקה, והוא יוכל לומר "לא" – ובלי הסכמת הלקוח, אי אפשר לחדש את העסקה.

ומאחר והכנסת מכירה היטב את נפש בהמותיה, החוק מאפשר לאזרח הנפגע להגיש בקשה לא לפיצוי רגיל, אלא לפיצוי לדוגמא – כזה שגבוה משמעותית מהנזק, ומטרתו ליצור מצב של "יראו וייראו".

עוד בעמוק בכיס

כלכלת הדרום: בין תקווה לייאוש
2008: שנת הנפילה הגדולה
עופרת יצוקה: כמה זה עולה לנו