התותחים רועמים והבנקים שותקים

מלחמה? זבש"ך: דרום הארץ – מונח גמיש מאד לאחרונה – נמצא תחת הפגזה יומית של החמאס, אבל החנקן של המדינה לא מתרגש: בעלי עסקים קטנים באשקלון למדו לדעת שהעובדה שהלקוחות לא באים, וההכנסות לא נכנסות, לא משנה לבנק. הבנקים מתכוונים להחזיר צ'קים של עסקים שנקלעו למצוקה, מה שעשוי להביא לקריסתם.

אמנם, הממשלה הבטיחה לפצות עסקים שיקרסו, אבל זו נחמה קטנה מאד. במלחמת לבנון השניה, אומרים רואי חשבון, הוציאו הבנקים הנחיות חד משמעיות שלא להחזיר צ'קים ולתת לעסקים אוויר לנשימה. הפעם, הבנקים – שהתרגלו לגלגל את הוצאותיהם של הטייקונים באמצעות העסקים הקטנים והלקוחות הפרטיים – חנוקים בעצמם, כי הטייקונים קרסו. יש מי שמאיים בהגשת בג"צ בנושא, אבל עד שבג"צ ידון בשאלה, האנשים שנתנו לתשובה לבנות פרויקטים מופרכים בלאס וגאס יהרגו כמה מאות עסקים שנקלעו לקוצר נשימה שלא באשמתם.

שיטת מצליח: תביעה ייצוגית הוגשה לאחרונה כנגד בנק דיסקונט. התובע, הדורש פיצוי של 40 מיליון שקלים, עלה על שיטה מעניינת של הבנק: הוא מפקיד צ'קים בתיבת השירות, אבל הבנק רושם אותם בתאריך מאוחר יותר – דבר המנוגד, לטענת התובע, להוראות המפקח על הבנקים – ומגרד ממנו כמה שקלים בשל כך.

פקידי הבנק, נטען בכתב התביעה, התנצלו על כך ואמרו שאין להם זמן לטפל בתיבה. הנהלת הסניף אמרה שכמדיניות, היא רושמת את הצ'קים שהוכנסו לתיבה כאילו הופקדו יום אחד לאחר מכן. נהדר: מצד אחד גובים ממך עמלה על הפקדת צ'ק בתיבה, מצד שני ממריצים אותך להשתמש בתיבה כדי שלא לבזבז את זמנו היקר של פקיד, ומצד שלישי בוזזים אותך. נקווה שעכשיו, כשמישהו שם לב, התרגיל הזה ייפסק, ושבית המשפט יפסוק קנס גדול לתאגיד הנוכל.

מונופול שקט: הרשות להגבלים עסקיים פשטה השבוע על משרדי רשת המרכולים שופרסל, שנחקרת כעת בחשד ליצירת מונופול.

מה קרה שם? ובכן, לשופרסל יש מתחרים. היא מנסה לחנוק אותם בשיטה הישנה והרעה של איום על ספקים, שאם ימכרו למתחרים היא לא תקנה מהם. רשת חדשה, מגה בול, ערכה מבצע ובו השתתפו כמה מותגים ידועים – רד מאג, פריגת, נביעות ועוד – במחיר אפסי. כתוצאה מכך הודיעה שופרסל לספקים הללו שישכחו ממנה.

בשופרסל, כמובן, מכחישים וטוענים שמדובר ב"צמצום מוצרים לרגל הירידה בצריכה". אין ספק: הירידה בצריכה תוביל לקוחות לוותר דווקא על המוצרים שהתרגלו לרכוש. Ynet וכלכליסט דיווחו השבוע שברשות להגבלת עסקים לא קנו את ההסבר הזה, ושהחקירה נמשכת.

נבל השבוע: בועז יונה. מנכ"ל חפציבה לשעבר שדפק לאלפי אנשים את החיים ומכר להם דירות שלא היה בדעתו לבנות, מערער עכשיו על גזר הדין שלו – שכזכור, הושג בעסקת טיעון. יונה טוען שהוא לא יכול לשלם שמונה מיליוני שקלים – הקנס שהוטל עליו – ושמדובר ב"סכום דמיוני".

נו, על זה הוא היה צריך לחשוב לפני שהוא ביצע את תרגיל העוקץ שלו. עכשיו, אחרי שדפק אלפים, הוא יצטרך לשלם. אם אין לו כסף, שימכור את כל נכסי משפחתו ואם גם זה לא יעזור, שימכור כליה. ואם עדיין יישאר שם חוב, פשוט נמיר את החוב בעוד קצת מאסר – נאמר, 100,000 של חוב לחודש מאסר נוסף. מנהלים כושלים ונוכלים צריכים להתחיל להבין שהם לא הצד הדפוק בעסק.

צדיקי השבוע: הממשלה. מתקבל הרושם שהיא הפיקה את לקחי מלחמת וינוגרד היטב, ושהיא מטפלת בעורף מיד. פקחים מגיעים בזריזות לאזורי נפילת טילים, ופקידי מס מגיעים כדי לאמוד את הנזק ולשלם במהירות פיצויים – מה שוודאי עולה לפקידי משרד האוצר בבריאות.

הפעם, כך נראה, ממשלת לולמרט לא משחקת בכן ולא: היא לא מוכרת את האירועים הבטחוניים לציבור כמלחמה לצרכי אהדה וכמבצע לצרכי המנעות מתשלום פיצויים. במצב שלנו, גם זה משהו.

עוד בעמוק בכיס