מי צריך את הבנקים?

החנקן של המדינה: נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, חרג השבוע ממנהגו ותקף ישירות את הבנקים – ובצדק. קודם למשבר, פיזרו הבנקים בחוסר אחריות משווע סכומי עתק לפרויקטים מופרכים ושיחקו משחקי פירמידה שלעומתם נראה השטיק של ברני מאדוף כמשחק פוקר שכונתי חביב.

ומשהחל המשבר, וכשבנקים בעולם החלו ליפול בזה אחר זה, נתקפו הבנקים פאניקה – והגבירו את הפאניקה הקיימת גם כך. תפקידם של הבנקים הוא לייצר אשראי, ובמהירות, כדי שעסקים חדשים יוכלו לקום על חורבות הישנים ויניעו מחדש את הכלכלה.

פישר התלונן על כך שהוא הוריד את הריבית שוב ושוב – אבל הבנקים לא הורידו את הריבית שהם דורשים מהלווים. בנק הפועלים מנסה לאחז את עיני הציבור בפרסום אודות מיליארד שקלים שהוא מוכן להעמיד לרשות עסקים קטנים – ומסתיר את העובדה שמבחינתו, מיליארד שקלים הם בכלל לא כסף.

פישר צודק, אבל לא עושה מספיק. צריך ללכת בדרכה של צרפת, שם הודיע הנשיא סרקוזי שהמדינה תמנע מהבנקים ליפול – אבל בתמורה, היא מצפה שהבנקים יתחילו לשחרר שוב אשראי, ובמהירות. בנקים שלא יעשו את תפקידם, יולאמו. יש להכות בבנקאים בכיסם - זה האיום היחיד שהם מבינים. אולי כדאי להעמיד גיליוטינה מול הבורסה, כדי להבהיר לאיפה יכולים להתדרדר הדברים.

ואם בבורסה עסקינן... נראה שבכירים במערכות הפיננסיות עדיין לא הבינו איפה הם חיים. לפני שבוע, עורר מנכ"ל סיטיגרופ סערה, כשדרש בונוס שמן של שמונה מיליוני דולרים עבור התפקוד הנהדר שלו במהלך שנת 2008 – שנה שבה פשטה החברה רגל, ונמכרה בשברירי אחוזים לבנק אוף אמריקה.

ראתה הנהלת הבורסה בתל אביב, והתקנאה. הארגון שעומד לקצץ את שעות הפעילות שלו החל מינואר הודיע שהוא משדרג את השכר של בכיריו. לטענת הבורסה, אלה בכלל החזרים של שנת 2007 ושעל ההחזרים של שנת 2008 יתנהל בקרוב דיון נוסף. הם את שלהם יקבלו, ושישרף העולם. גיליוטינה, כבר אמרנו?

הונאה קטנה: תביעה ייצוגית הוגשה השבוע כנגד ישראכרט, בשל מה שעל פניו נראה כהונאה קטנה ונבזית. התובע, רו"ח יניב בוכניק, טוען שישראכרט נקטה בשיטת "ההמרה המשולשת". כלומר, כאשר רכש מישהו מוצר בחו"ל, ישראכרט חייבה אותו על המרת מטבע חוץ לשקלים, אחר כך על המרת שקלים למטבע חוץ, ופעם שלישית – על המרת השקלים הללו למטבע חוץ. בפועל היה צורך בהמרה אחת בלבד, וישראכרט – שקיוותה שאף אחד לא ישים לב, על פי הטענה – גרפה לכיסה מיליוני שקלים.

תביעה דומה הוגשה ב-2004, ובית המשפט קבע אז כי מדובר בהפרת חוזה ההתקשרות בין הלקוח לישראכרט, אבל לא קיבל את התביעה הייצוגית משום שלא השתכנע שלתובע יש זכות ייצוג. התביעה החדשה טוענת כי החלטת בית המשפט מ-2004 מחייבת את ישראכרט – שמצידה טוענת שהפסיקה ב-2005 להשתמש בשטיק הנלוז הזה – להקיא את טרפה ולהשיב את הכסף ללקוחות. ימים יגידו.

נבלי השבוע: קבועי המדור, נערי האוצר. הללו הודיעו השבוע לבית המשפט, שדן בערעור המדינה על ההחלטה להכיר במטפלות כהוצאה מוכרת, ש"אין מקום, במיוחד בעת הזו, להכיר בניכוי".

עכשיו, בהחלט יתכן שהאוצר צודקים במקרה הספציפי הזה: הכרה במטפלת כהוצאה מוכרת היא בונוס למעמד הבינוני-העליון והעליון, ולהם בלבד. למעמדות הנמוכים, שממילא אינם מגיעים לרף המס במקרים רבים, הפטור הזה לא יועיל. כלומר, שוב ניתן יותר למי שממילא כבר יש לו.

הבעיה היא עם ה"במיוחד בעת הזו". האוצר עוד לא פגש הטבה, הקלה או שיפור במעמדם של עובדים שהוא אהב, וללא כל קשר לזמנים. הוא לא אהב את הניכוי במס הזה גם כשנדמה היה שהמצב הכלכלי שפיר. לפני כחודש, הוא התנגד לתוספת שכר לרופאים, שאמורה להתפרס עד 2013 ושהושגה לאחר מו"מ של שמונה שנים, כי "אי אפשר עכשיו". אבל אצל האוצר, אף פעם אי אפשר. די כבר. הגיע הזמן להלאים את משרד האוצר.

צדיקי השבוע: הרגולטורים של הערוץ השני, שהחליטו לפסול את לוחות השידורים של "קשת" ו"רשת" לחורף 2009. הסיבה: שתי הגזלניות החליטו שלא בא להן לעמוד בדרישות החוקיות שלהן התחייבו עם קבלת המכרז. טוב שהברכיים של הרגולטור לא רעדו, וטוב שמזכירים לערוץ שאחראי לחלק ניכר מהתדרדרות התרבות הישראלית שהוא משתמש במשאב ציבורי, ושיש לכך תנאים.

עוד בעמוק בכיס