הכונו לסחרחורת האמיתית

עוד לא ראינו כלום: הרפובליקנים בסנאט האמריקני הצליחו להביא שלשום (חמישי) להפלתה של תכנית הסיוע לשלוש ענקיות הרכב. הבורסות ברחבי העולם הגיבו מיד בנפילות שערים, ובהחלט יתכן שכל המשבר הכלכלי עד כה היה רק ההקדמה.

הרפובליקנים, נאמנים לשיטתם על פיה מי שיש לו, צריך לתת לו עוד ומי שאין לו, יש לקחת גם את מה שיש לו – אלה האנשים שהיו מוכנים להוציא מאות מיליארדים כדי להציל את תאבי הבצע של וול סטריט, אבל לא 15 מיליארד כדי להציל אנשים עובדים – עומדים להביא לכך שיותר משלושה מיליוני עובדי תעשיית הרכב יהפכו למובטלים.

מכה כזו, יש בה כדי להביא לקריסה של הכלכלה האמריקנית, שגם כך עומדת על כרעי תרנגולת, מה גם שיש לציין שהמספר הזה מציין את הנפגעים הישירים: לקריסת החברות תהיה השפעה עצומה לרעה על מגזרים אחרים – תעשיית המחשבים, למשל – המתפרנסים מתעשיית הרכב.

נזכיר, אגב, שלאידיאולוגיה הרפובליקנית יש תומכים מסוימים מאד בישראל. יו"ר הליכוד, בנימין נתניהו, למשל, ייבא לישראל את הרייגניזם. כרגיל במקומותינו, זה קרה באיחור. נזכיר, ונמשיך להזכיר, שנתניהו לא רואה אנשים עובדים ממטר, ושכל חייו הסתובב במחיצת מיליונרים ואימץ את האידיאולוגיה שלהם. לא הוא האיש לטפל במשבר הכלכלי, שכבר מגיע לישראל.

ההגה שמאלה, חזק: ואם בישראל עדיין מתבשמים מריחו העבש של הפרידמניזם, בארה"ב השינוי הוא חד. לפני כשבוע סגרה חברה ליצור דלתות וחלונות באילינוי, רפאבליק, את שעריה. היא פיטרה 240 עובדים. הסיבה: בנק אוף אמריקה חתך לה את קו האשראי.

העובדים השתלטו במהירות על המפעל, ודרשו את הפיצויים המגיעים להם – וזכו לתמיכה מצד הנשיא המיועד, ברק אובמה. מושל אילינוי, רוד בלאגוג'ביץ, הורה לכל מוסדות המדינה להפסיק את שיתוף הפעולה שלהם עם בנק אוף אמריקה עד שהוא ישיב למפעל את האשראי שלו. יממה לאחר מכן נעצר בלאגוג'ביץ כחשוד בפרשת שחיתות מחרידה, אבל זה לא שינה הרבה: שלשום (חמישי) הודיע בנק אוף אמריקה שהוא יעביר למפעל 1.35 מיליוני דולרים, שישמשו לפיצוי העובדים.

למה זה קרה? משום שהאמריקנים תפסו פתאום שהם שילמו עבור הבנקים מכספם. בנק אוף אמריקה קיבל עשרות מיליארדים בכספי ציבור כדי לשרוד, ועל כן דורשים כעת האזרחים שהוא ינקוט לא רק בשיקולים עסקיים קרים אלא יתחשב גם באינטרסים של הקהילה. הוא חייב לה. הגיע הזמן שגם בישראל יתחילו לפעול ולחשוב כך, באופן שהיה בלתי נתפס לפני שנה וחצי. ויש סימנים שזה כבר קורה.

התקוממות עובדים ואזרחים קטנים: עובדי חברת ההייטק Infinity-IT שפוטרו לאחרונה, נקטו השבוע בצעד חדשני בישראל: הם הגישו תביעה לפירוק החברה. הסיבה: החברה לא שילמה להם את הפיצויים המגיעים להם ואת המשכורת האחרונה, ולא הפרישה כספים לקרנות פנסיה וגמל – אף שסכומי ההפרשה הורדו ממשכורות העובדים. כמו כן נראה שהחברה עוסקת במכירת חיסול – והעובדים דורשים כעת שהם יהיו הראשונים שיקבלו את שלהם.

מנכ"ל החברה הוא שלומי לוי, ועכשיו הוא נאלץ להתמודד עם פרסומים עוינים. כן ירבו. לוי הודה בפני כתב כלכליסט שחשף את הפרשה, אסף גלעד, כי לפני שלושה חודשים רכש לשימושו – מכספי הלוואה של החברה – רכב, וזאת בתקופה שבה המשבר הכלכלי בחברה כבר היה ידוע. לוי אמר כי יחזיר את הרכב.

בתוך כך, הגישו נפגעי בית ההשקעות פריזמה תביעה כנגד מנהלי החברה, בטענה כי הללו העמידו פנים שקופות הגמל של החברה בטוחות וסולידיות, אך בפועל ניהלו מדיניות מסוכנת ופזיזה, וקופות הגמל שלהן הפסידו שמונה עד 10% יותר מקופות גמל אחרות. הנפגעים דורשים פיצוי על ההפסדים. כך צריך. כך צריך. הגיע הזמן להפסיק את המשחק של "הרווח הוא שלנו, ההפסד שלכם". צריך לפגוע במנהלים במקום הכואב להם באמת: הכיס.

נבלי השבוע: חברת הדלק והאוטובוסים. מחירי הנסיעה בתחבורה הציבורית – שהולכת וקורסת לנגד עינינו – עלו בתחילת החודש, והנימוק היה העליה במחירי הנפט. גם מחירי הדלק עלו לאחרונה פעם אחר פעם.

אבל מחירי הנפט דווקא צונחים. לאחרונה הם היו סביב ה-40 דולר לחבית – כשליש ממחיר השיא אליו הגיעו לפני כחצי שנה, של כ-120 דולר, המחיר ששימש עילה להעלאת מחירי הדלק והנסיעה. עכשיו, כאמור, מחיר הנפט צנח. האם ירדו גם מחירי הדלק והתחבורה הציבורית? קשה מאד להאמין. אחרי הכל, הציבור המטומטם כבר התרגל.

צדיקי השבוע: בית המשפט המחוזי בתל אביב. בדרך כלל, החוק קובע שמנהליה של חברה אינם אחראים לחובותיה – כשלון בעסקים לא אמור לגרום לאיש העסקים לאבד את חולצתו. הדברים שונים כאשר הנהלת החברה עוסקת בתרגילים מופקרים שמטרתם להעשיר את ההנהלה על חשבון החברה ולקוחותיה.

ארבעה קרובי משפחה, דירקטורים בחברת ג.א.מ. בני אברהם, הורשעו בפרשה של זיוף חשבוניות החברה, שקרסה. כעת קבע בית המשפט שהם גם יישאו בכל חובות החברה. כך צריך לנהוג במנהלים שסרחו: הם לא יכולים להסתתר מאחורי החברה.

יש רק בעיה אחת: החברה קרסה ב-1990. המערכת המשפטית הישראלית נזקקה ל-18 שנה כדי להגיע לפסק הדין הזה. זה מזכיר קצת יותר מדי את ספרו של צ'ארלס דיקנס על עוולות המערכת המשפטית האנגלית, Bleak House, שאחד המשפטים הנוקבים בו הוא אמירה של עורך דין, בהתייחסו לבית המשפט לירושות: "עשה הכל, ובלבד שלא תגיע למקום הזה".

עוד בעמוק בכיס