הפוטש שנכשל

פוטש בננה: ארבעה מבכירי משרד האוצר - ירום אריאב, מנכ"ל משרד האוצר; הממונה על התקציבים, רם בלינקוב; החשב הכללי שוקי אורן; והממונה על שוק ההון, ידין ענתבי – הכריזו השבוע על מרד כנגד משרד ראש הממשלה, שהעז לחשוב על תכנית כלכלית שהם לא אהבו.

הם קראו למגעים הללו "משא ומתן שמנוהל בידי מי שאיננו מוסמך לחייב את המדינה"(!), וקראו לפקידי משרד ראש הממשלה "לחדול מכל פעולה החריגה מתחומי האחריות שלכם המתפרשת כמחייבת את הממשלה"(!!).

ייאמר לגנותם של ארבעת העריצים הקטנים, ששכחו בפני מי הם אמורים לתת דין וחשבון, שקודם למכתב הם ניסו לשכנע את היועץ המשפטי לממשלה שבהיות הממשלה ממשלת מעבר – היא לא, אגב, כך שגם ידיעת החוק שלהם היא לא משהו – אסור לה לדון בפתרונות למשבר הכלכלי החמור ביותר ב-100 השנים האחרונות.

להם, כמובן, מותר – כי, בניגוד לפוליטיקאים, הם לא חייבים דין וחשבון לאזרח הקטן והם יכולים להמשיך ולהתנהג כמו פנאטים אידיאולוגים מופקרים. מזוז זרק אותם מכל המדרגות. המכתב נשלח בכל זאת.

למרבה הצער, הארבעה עדיין בתפקידם ולא נשלחו אל חסדי השוק החופשי. למרבה הצער, הם גם לא נגררו בפני בית דין משמעתי שהיה מפטר אותם בלי פנסיה. אבל, למרבה השמחה, לראשונה מזה יותר מ-20 שנה הממשלה והכנסת מגלים עצמאות חסרת תקדים כלפי הבריונים הבלתי נבחרים מהאוצר. אם יצא משהו טוב ממערכת הבחירות הזו, כנראה שזה הוא.

מה יהיה על "שלוש הגדולות"? השווקים בארה"ב, ובעולם, מחכים בקוצר רוח להחלטתו של ממשל בוש, האם להעניק סיוע חירום לג'נרל מוטורס, פורד וקרייזלר – שלוש חברות-הענק ליצור רכב המכונות "שלוש הגדולות". הדמוקרטים, בהנהגת הנשיא המיועד ברק אובמה, דורשים סיוע כזה, אך ממשל בוש מתעקש שלא להעניק סיוע – בינתיים. הלחץ עליו גובר והולך.

מנכ"לי "שלוש הגדולות" ירו לעצמם ברגל בשבוע שעבר, כאשר בהופעתם בקונגרס התברר שהם הגיעו לוושינגטון איש-איש במטוסו הפרטי. הקונגרס זרק אותם מכל המדרגות ואמר להם לקצץ בהוצאות לפני שהם מבקשים סיוע ציבורי. הם למדו את הלקח: השבוע נהג מנכ"ל פורד ברכבו האישי מדטרויט לוושינגטון.

הדמוקרטים מאשימים את ממשל בוש כי בסרבו לסייע לנפגעי המשבר הכלכלי ובהצילו רק את הגורמים למשבר – הבנקים ובתי ההשקעות הגדולים – הוא חוזר על טעויותיו של הרברט הובר בזמן המשבר הגדול. בוש, מצידו, כבר הבין שמקומו בגיהנום של הנשיאים הגרועים כבר מובטח, כך שבעצם אין לו אינטרס לסייע לחברות ולחזור בו מהאידיאולוגיה הערפדית שהוא חולק עם בכירי האוצר. ואם "השלוש" יקרסו, יצטרפו מיליונים לרשימת המובטלים, והנזק יהדהד גם בתעשיית ההיי-טק – שחלק משמעותי ממנה מייצר שבבים ותוכנות עבור תעשיית הרכב. וול סטריט תקרוס מיד.

בוש יכול לבחור אם לרדת מהבמה כנירון המנגן בכינור. מהיכרותנו עם הנשיא הגרוע ביותר מאז ג'יימס ביוקנן – ההוא שלפני מלחמת האזרחים – זה כנראה בדיוק מה שהוא יעשה. המצב גרוע כל כך, שבתקשורת האמריקנית מועלים בקדחתנות רעיונות להחלפתו המהירה של בוש באחר. זה, על כל פנים, לא יקרה.

מהדוחות שבתופעות ישראל: לאחרונה מתראיינים בתקשורת שורה של מנכ"לים, בדרך כלל בעילום שם, ומייבבים שקשה להם. מה קשה להם? לא לקצץ בהטבות שלהם, חלילה; לא בהורדת שכרם לשכר העובד הבכיר ביותר שלהם – זה לא יעלה על הדעת; קשה להם לפטר.

מפטרים ובוכים. זה הטרנד החדש. אל תסתכלו על האיש שלפתע נקטעו כל תכנוניו, שלפתע הושלך לרחוב בעיצומו של משבר כלכלי קשה מכפי שזקני צפת יכולים לזכור. אל תביטו אל האשה הצעירה, שניהלה משחק ג'אגלינג בלתי סביר בין חובותיה למשפחתה ובין חובותיה לקריירה שלה – נשים עדיין סובלות מכך יותר מגברים - שלפתע הודיעו לה שאין בה צורך עוד, למרות שהיא משתכרת רק שני שליש מעמיתיה הגברים. הו לא, אל נא תביטו בהם - זה ייראה רע, אכזרי, בזוי. הביטו נא במנכ"ל המזיל דמעות שליש, ומסביר לכם כמה זה קשה לו.

אחרי הכל, בכלכלה הישראלית – ובמיוחד בתקשורת הכלכלית הישראלית – המנכ"ל, המצליחן (כל זמן שהוא לא סובל מתקלת גאידמק, שאז התקשורת טורפת אותו מיד, מתוקף היותו לוזר) הוא הסיפור. הוא תמיד הסיפור. כל השאר הם כליו. אל נא תביטו בהם. אל תשאלו אותו אם, בטרם הפיטורים, קיצץ במשכורתו שלו. גם ככה קשה לו. רק לו.

נבלי השבוע: התקשורת הכלכלית הישראלית. בשבוע שבו מנגנוני הדמוקרטיה הישראלית הראו, סוף סוף, נסיון לחלץ את עצמם מהשליטה המסרסת של האוצר, התקשורת הכלכלית – בהנהגת Themarker, אלא מה – עמדה בצד של אויבי הציבור.

השיא היה בתלונה שוועדת הכספים של הכנסת מעכבת העברת כספים לחברות היי-טק שאושרו על ידי האוצר. אפילו כותבת הידיעה, אורה קורן, נאלצה להודות שבעצם, הוועדה לא "עיכבה את הכספים": היא לא דנה בנושא והחליטה לעכב אותו. עקב מחלוקות עם משרד האוצר, הישיבה פוזרה בטרם עלה הנושא על סדר היום. זה לא הפריע לקורן, ולעמיתיה, להציג את האירוע כחבלה מכוונת בכלכלה מצד פוליטיקאים מרושעים, בניגוד למלאכי השרת נטולי האינטרסים מהאוצר.

צדיקי השבוע: הרשות השניה ושר התקשורת, אריאל אטיאס, הודיעו כי הם שוקלים את ביטול זכיונו של ערוץ 10, משום שהוא לא עמד בתנאי המכרז, במיוחד אלה הנוגעים לכמות השידורים האיכותיים שהוא אמור להפיק.

תמיד עצוב לראות כלי תקשורת נסגר, במיוחד כזה שבאמת הצליח ליצור משדרי אקטואליה איכותיים – ולא, זה לא קשור לאכסניה של הטור הזה – אבל הגיע הזמן שכללי המשחק ייאכפו.

ערוץ 10 קיבל זכיון ששווה הרבה מאד כסף מהמדינה תמורת סיפוק שירותים מסוימים. אם הוא לא מצליח לספק אותם, עליו להחזיר את הזכיון לציבור. ככה זה.

עוד בעמוק בכיס