הכה בנערים והצל את ישראל: ספיישל משרד האוצר

פולחן פגאני: לחשב הכללי באוצר, שוקי אורן, קרתה תקלה מביכה בתחילת השבוע: הוא אמר בטעות את האמת. כשנשאל מדוע החליט משרד האוצר – במה שכונה "רפורמת בכר" – לשלוח את קרנות הפנסיה והגמל לשוק ההון, שם הן התרסקו, הוא אמר " ההחלטה שהפנסיה תהיה בשוק ההון ובבורסה לא היתה מוטעית. נהגנו כמו בכל מקום אחר בעולם. לא ניתן לייבש את שוק ההון".

"לא ניתן לייבש את שוק ההון": כלומר, לשם פריחתו של שוק ההון, שבהחלט יתכן שהוא גדול מדי על ישראל, החליט אורן וחבריו לשחק בפנסיה של כולנו. התיאולוגיה – הצורך לסגוד לפר שוק ההון על ידי האבסתו בכספים, גם כאלה שלא רצו להגיע לשם – גברה על חובתם של אנשי האוצר לשרת נאמנה את אזרחי ישראל.

נהוג להאשים במשבר הזה את בנימין נתניהו, שדחף את "רפורמת בכר" בכל כוחו. זו האמת – נתניהו אחראי מיניסטריאלית לרפורמה, וכל זמן שנראה היה שהיא מצליחה, הוא גם תמך בה – אבל לא כל האמת. האוצר, מונע על ידי פולחניו המשונים, היה מנסה לדחוף את התכנית תחת כל שר אוצר אחר. ייאמר לזכותו של נתניהו שהדוגמטיות הדתית של תומכיו לשעבר הרתיעה אותו, ובניגוד לאורן הוא דווקא תמך השבוע ברשת מגן לחסכונות בפנסיה.

משקרים במספרים: כדי להגן על הטענה שרפורמת בכר לא היתה כשלון טוטאלי, אומרים לנו נערי האוצר ומשרתיהם בתקשורת – אני מסתכל עליך, נחמיה שטרסלר – שבשנים האחרונות דווקא היתה עליה ברווחי הקופות: רווחים של 8% עד 11%. הבה נבחן את הטענה. לצרכי החישוב, ההנחה שלי היא שהתשלומים לניהול קופת הגמל הם זניחים בשני המקרים.

נניח שהשקעתי את כספי בקרן שמרנית, כזו שמניבה לי רק 3%, אבל 3% בטוחים – היינו, כפי שהיו הקרנות לפני שנתניהו והאוצר החליטו להשקות בהן את צמאון השוק. הבה נניח שפתחתי אותה בשנת 2005, ושהיו בה 10,000 שקלים.

בסיומה של 2005, היו לי (10,000 כפול103%) = 10,300 שקלים. בסוף 2006 היו לי (10,300 כפול 103%) 10,609 שקלים. בסוף 2007 (10,609 כפול 103%) 10,927 שקלים ובסוף 2008 (10,927 כפול 103%) 11,254 שקלים.

עכשיו נניח שבהשראת משרד האוצר, שמתי את כספי על קרן הצבי, והתשואה שלי נעה בין שמונה ל-11%. כדור הרולטה בסוף 2005 היה שחור, והכניס לי (10,000 כפול 108%) 10,800 שקלים. בסוף 2006, שוב היה הכדור שחור והכניס לי רווח נאה של 11%, היינו (10,800 שקלים111%) 11,988 שקלים. כדור הרולטה של שנת 2007 היה שחור גם הוא, עם 8% רווח, והכסף העומד לרשותי היה (11,988 כפול108%) 12,947 שקלים.

אבל הכדור של 2008 דווקא היה אדום, והפסדתי 25%, היינו 3,236 שקלים. ה-25% שאבדו מחושבים, אחרי הכל, מלמעלה. כלומר, בסוף 2008, היו לי רק 9,711 ש“ח. לא רק שלא חסכתי כלום – וזו, אחרי הכל, המטרה – גם איבדתי חלק ניכר מהקרן. הפנסיה שלי נפגעה בעליל.

לא זו אף זו: אין שום סיבה להניח שההפסדים יעצרו ב-25%. אחרי הכל, המשבר האמיתי נמשך בקושי חודשיים, הוא לא יעצור בקרוב, והשנה עוד לא נגמרה. הבה נניח שההפסד שלי לשנת 2008 הוא 30% - הוא יהיה 3,884 שקלים, והקרן שלי הצטמקה ל-9,063. כלומר, הפסדתי כמעט 10% מהקרן.

אז מה היה פה? היה פה נסיון לרמות אותנו במספרים ולהתפלל שאף אחד לא ישים לב. נסיון לגרום לנו לחשוב שמאחר 8% ועוד 11% ועוד 8% הם 27%, אז ירידה של 25% היא שולית. ועל הרבה אנשים זה עבד.

נקודה נוספת שלא מתייחסים אליה היא שהאוצר הכריח את קרנות הפנסיה וקופות הגמל, אחרי רפורמת בכר, לצמצם את השקעותיהן באגרות חוב של המדינה, שלא נפגעו, ולהגביר משמעותית את השקעותיהן באגרות חוב קונצרניות – שם מרגיע, שמאחוריו מסתתרות השקעות לא ברורות של טיפוסים מפוקפקים כמו לב לבייב במקומות מפוקפקים עוד יותר. אז כשהאוצר יתמם בפעם הבאה וישאל "מי הכריח את הקופות להשקיע באפיקים מסוכנים?", התשובה צריכה להיות מהירה וחותכת: אתם.

שטיק רמיה נוסף שביצע האוצר השבוע הוא לציין להגנתו שקופות הגמל של הגמלאים והקרובים לפנסיה "כמעט שלא נפגעו". הוא רק שכח למה: כי למרות מאמציו, לא נתנו לו להכפיף את החסכונות הישנים לרפורמת בכר.

תוספת שכר? למה, מי מת? אם נקלעתם לחדר מיון בשנים האחרונות, ודאי הבחנתם ברופאים על סף התמוטטות, שעובדים משמרות ארוכות הרבה יותר מדי – 24 שעות, במקרים רבים. אילו נהג משאית היה מנסה לנהוג במשך זמן כזה, היו עוצרים אותו, ובצדק. אבל לרופא מנתח – אה, זה בסדר. והשכר שלהם הוא בזיון מוחלט.

השבוע הסתיימו שמונה שנות בוררות בין הרופאים ובין האוצר, והבוררים פסקו חד משמעית: יש להעלות את שכרם של הרופאים ב-23.6%. לא בבת אחת, חס וחלילה: בפעימות. הראשונה תהיה בתחילת השנה, האחרונה באמצע 2011.

באוצר חגרו שק ושמו אפר בשערם. איפה נשמע, קוננו שם, שבאמצע משבר כלכלי מפרסמים החלטה כזו? איפה האחריות? ויללות נוספות כגון אלו. זה, כאמור, אחרי שמונה (!) שנות בוררות. אחרי שעבר הדחף הראשוני שלי – שכלל חלומות נעימים כמו הצבת גיליוטינה בפתח משרד האוצר – ונרגעתי, יש לי שאלה לאדונים הנכבדים מן הטמיון: מתי, במטותא, תהיה תוספת שכר שדווקא תסכימו לה?

נבלי השבוע: משרד האוצר. חברת החשמל סיימה את השנה ברווח מרשים של 698 מיליוני שקלים. נזכיר שמדובר בחברה ממשלתית, כזו שלא אמורה להתנהל לשם מטרות רווח. ברור שרצוי שהיא לא תפסיד, וברור גם שצפויות לה הוצאות ניכרות על בניית תשתית – אה, ופה הבעיה.

האוצר לא מוכן לממן את הוצאות התשתית של חברת החשמל, שבסופו של דבר הן הוצאות תשתית של כולנו, מכספי הציבור. הוא דורש שהחברה תממן אותו בעצמה, כאילו היתה סלקום או חברה סלולרית אחרת. התוצאה היא מחירי חשמל גבוהים, שאותם משלם כל הציבור, מחירים שיעלו עוד יותר באוגוסט – משום שהאוצר חושב שתפקידו הוא להיות הדרקון הישן על הקופה.

אבל - כפי שראינו, כשהאוצר צריך לזרוק כסף לשוק ההון, שרק חלק זעיר מהישראלים מושקע בו, אז דווקא יש כסף. הרבה. הרבה יותר מדי.

צדיק השבוע: קצת קשה, אבל צריך - אהוד אולמרט עשה סוף סוף משהו מוצלח, והורה לשר האוצר רוני בראון לערוב לרשת בטחון לחוסכים בקופות הגמל והפנסיה. האוצר – כתבנו על כך למעלה – מתנגד, אבל הוא תמיד מתנגד.

טוב שאולמרט משתמש בשאריות סמכותו המתדלדלות כדי לאלץ את נערי האוצר להריח את הנפאלם שחרך את המציאות הכלכלית שלנו. קצת מאוחר, אמנם, אבל בכל זאת: זה אולמרט, אין לצפות ממנו להרבה.

עוד בעמוק בכיס

בור הפיקוד של משרד האוצר
מי נגד מי במשבר הכלכלי
ישראל מול העולם: החילוץ שלנו מול המשבר שלהם