משבר אמון: איך יחזירו קופות הגמל את אמון הציבור

"האזרח הקטן נאלץ לשלם בגדול" שר שלום חנוך אי שם באמצע שנות ה-80, לא על המשבר הכלכלי של אותם ימים אלא על "אסון" פיננסי קטן משלו. בכל אחד מאיתנו מקונן הפחד להפסיד הכל בן רגע ולהישאר נתונים לחסדו של אלוהים יודע מי. האמון שלנו באנשים בכל מה שנוגע לכסף שלנו תמיד היה עדין ושברירי.

המשבר הכלכלי האחרון שפוקד את שוקי העולם ואיתם את הכלכלה הישראלית הביא לבעיית אמון חריפה בין בעלי קופות הגמל וקרנות הפנסיה לבין בתי ההשקעות והבנקים. מה שפעם היה סוג של "טאבו", תחום שאין לגעת בו, הפנסיה הקדושה שאנו חוסכים לעת זיקנה, התגלה לרבים כדבר התלוי על בלימה. כספי קופות הגמל והפנסיה שבעבר היו בבעלות הבנקים והמדינה מושקעות בבורסה ההפכפכה, וכך הפכנו כולנו למשקיעים בעל כורחנו עם כל הסיכונים הכרוכים בדבר. אז איך בכל זאת יצליחו מנהלי בתי ההשקעות להשיב את אמון הציבור?

מה אנשים מרגישים?

פרופ' דויד לייזר מאוניברסיטת בן-גוריון, נשיא האגודה הבינלאומית לפסיכולוגיה כלכלית, מאמין כי הדרך הטובה ביותר לזכות באמונו של האזרח היא פשוטו כמשמעו, האמת: "יש לשאול מה אנשים מרגישים, ממה נובע אי-האמון. האם זו בגידה, חוסר אחריות, או כח עליון? חוסר האמון של הציבור הוא במערכת הבנקאית, המסר אם כן צריך להיות כן ואמיתי".

פרופ' לייזר סבור כי הדרך הטובה ביותר להשיב את האמון במערכת היא לדון במשבר, בהשלכות ובתנודות. דבר נוסף שממליץ פרפ' לייזר הוא להצהיר (ולהתכוון לכך) על הנכונות להמשכיות ולשיתוף פעולה: "בעלי בתי ההשקעות צריכים להעביר מסר ברור - אנחנו אנשי מקצוע, סמכו עלינו. כל מי שימשוך את כספו עלול לעשות שטויות מתוך חוסר הבנה בעולם הפיננסי. המקצועיות והסבלנות היא שתוציא מהמשבר".

בחברה מתוקנת, לדברי פרופ' לייזר, גורם האמון הוא מכריע להצלחת החברה והפרט: "חברה שיש בה הרבה אמון, הביטוי המקובל הוא 'ההון החברתי' (Social capital), מצליחה יותר. הון כזה נוצר על סמך חיברות לתרבות ויכול להתמך על ידי מוסדות מתאימים".

יחס אישי ותמונה מדוייקת

איציק שנידובסקי, המשנה למנכ"ל בית ההשקעות מיטב, עדיין לא רואה את סופו של המשבר, אך טוען ששיאו כבר מאחורינו: "המשבר השפיע ישירות גם על קופות הגמל והפנסיה שירדו ב-10% מערכן. חלק מהציבור אכן הגיב בפאניקה ומשך כספים, דבר נוסף שהחליש את הקופות, אך זו טעות להגיב כך".

לאנשי בתי ההשקעות יש את היתרון המקצועי, טוען שנידובסקי, ולכן המהלך בו הופרדו בוקפות הגמל מהבנקים הוא דווקא חיובי: "על מנת לסייע לציבור המשקיעים אנו עורכים פגישות אישיות ואבחון צרכים פרטני, פרסונליזציה. צריך לבחון כל אדם לפי הצרכים שלו וכך להתאים את הקופה ללקוח. זהו דבר שלא היה קיים בתקופה בה היו שייכות הקופות לבנקים. יש לבחור לכל לקוח את מה שנכון לו, ולא את מה שקל להציע".

גם שנידובסקי, בדומה לפרופ' לייזר, מאמין כי הדרך היחידה להחזיר את האמון בשיטה החדשה, שנכנסה לתוקפה ב-2006 כחלק מרפורמת בכר, היא לתת תמונת מצב מדוייקת ואמיתית, ולא לייפות את פני הדברים. "זו גם הזדמנות טובה להרוויח, למי שיש אורך רוח ויכולת", מוסיף שנידובסקי וממליץ להשקיע כעת ששערי המניות נמוכים.

לא רוצה להשקיע בקזינו

אך האם כשלון השיטה נוכח המשבר לא יביא את בעלי הקופות לדרוש את החזרתה של השיטה הישנה ו"הטובה"? קריאות בסגנון זה כבר נשמעות, ונראה כי לבתי ההשקעות מחכה משימה לא פשוטה. מנשה דוד, בעל תואר שני במנהל ציבורי, מאוכזב מהשיטה החדשה. "הפנסיה סימלה בעבורי בטחון, משהו שאפשר לסמוך עליו. כשילדיי נולדו פתחתי גם להם קופות שישמשו אותם בעתיד ללימודים ולדברים חשובים ומהותיים, הקופות נוהלו על ידי הבנקים והיו בטוחות. אם הייתי רוצה להשקיע ב'קזינו הבילאומי' זו הייתה בחירה שלי והייתיי משקיע כספים אחרים, לא את כספי הפנסיה והכספים שיועדו לעתיד ילדיי".

עבור דוד ורבים אחרים הדבר היחידי שישיב את האמון בקופות הגמל והפנסיה הוא חזרה לימים בהם הקופות נהנו מביטחון הבנקים. לדבריו, הפרסונליזציה החדשה שמציעים בתי ההשקעות גם היא לא מסבה נחת לאזרח הפשוט: "כמה אנשים באמת יכולים להחליט מה טוב בשבילם?", הוא שואל. "בעבר התשואות של הקופות היו אמנם נמוכות, אך בטוחות לגמרי".

"מה שבא בקלות באותה הקלות יעלם", ממשיך שלום חנוך באותו הפזמון. את אמון הציבור ייאלצו בעלי בתי ההשקעות לרכוש בסבלנות ומקצועיות רבה מבעבר, ולדאוג לקופות סולידיות ואמינות יותר, ומי יודע, אולי דווקא המשבר הוא שייעל את המערכת כך שכולנו נצא נשכרים.

עוד בעמוק בכיס

מה עושים עם הפנסיה עכשיו?
אל תאמינו לבנקאי שאומר לכם שהוא ישן בשקט
משבר הבורסות: קץ התמימות ותביעת אחריות