קשה, אבל הוא צודק

למי יש כסף: קשה להסכים עם אלי ישי. הוא עומד בראש מפלגה שמזה שני עשורים מעמידה פנים שהיא מייצגת את המעמדות הנמוכים תוך שהיא מחמירה את מצבם ובולמת חקיקה פרוגרסיבית. אבל לפעמים גם מאחזי עיניים אומרים דברי אמת.

שלשום (חמישי) תקף ישי בחריפות את משרד האוצר, והפנה את עין הציבור אל נתון שהאוצר נורא רצה שאיש לא יבחין בו. בעוד האוצר מסרב בתוקף – ובצדק, לשם שינוי – להחזיר את קצבאות הילדים של החרדים לקדמותם, בעלות של פחות ממיליארד שקלים, הוא מזרים בשקט שישה מיליארדי שקלים לבנקים.

באוצר טוענים שהכסף הוא הלוואה, שאם לא תוחזר – ומצמרר לחשוב שבאוצר מעיזים לטעון בפומבי שיש אפשרות שהכסף לא יוחזר; ספק אם יש דבר המערער יותר את מעמדם של הבנקים בישראל – תזכה המדינה בתמורה באחזקות בבנקים.

אבל אנחנו כבר מחזיקים בבנקים. בנק לאומי כולו שלנו, למשל, והפרטת בנק פועלים היתה שגיאה. מה תועיל לנו העובדה שהממשלה תחזיק בעוד נתח מבנק פועלים? האם היא תשנה את מדיניות הבנק כלפי האזרחים?

ואם נעזוב את השאלה הזו, איך זה שמשרד האוצר נעמד על הרגליים האחוריות כשלסל התרופות נדרשו כמה מאות מיליונים, כשהמשטרה היתה זקוקה לתוספת תקציב דחופה – אבל פתאום, כשהמשבר מגיע לחלכאים האמיתים של הציבור, פתאום יש שישה מיליארדים? איך קורה שהאוצר דורש לקצץ את תקציב השירותים לציבור תחת שם הקוד "קיצוץ בתקציב" בעוד שהציבור דווקא גודל, וטוען ש"אין כסף" – אבל כסף לבנקים יש גם יש?

הגיע הזמן להלאים את משרד האוצר. הגיע הזמן להדיח את כל פקידיו, מהגדול ועד הקטן, ולהחליף אותם בפקידים שנאמנותם לציבור הישראלי ולא לציבור מנהלי הקרנות ובעלי המניות בבנקים. אחרת זה יימשך לנצח.

איפה הזעם: כמה מנהלי היי-טק צעירים לא ידעו לאיזו צרה הם נכנסים. הם בסך הכל צילמו את עצמם, מאושרים ושרים ביחד, ליד בריכה בקפריסין, בסוף איזה כנס. הזעם הציבורי כנגד מה שנראה כשחיתות המם אותם. המיתון לא יורד מהכותרות בארה”ב.

בכירים בסוכנות הביטוח AIG מצאו את עצמם תחת ביקורת צולבת כשהסתבר שהם ניהלו חגיגות שלא היו מביישות את ימי פומפיי האחרונים, והזעם הגיע לנקודת רתיחה כשהסתבר שבכירים אחרים יצאו לבריטניה לצוד שועלים, במסיבה שעלתה כמה מיליונים טובים. הציבור האמריקני חש היטב מי אכל את בשרו, והוא לא מוכן יותר למציאות של "אם אין להם לחם, תביאו לנו עוד עוגות".

מנכ"ל להמן ברדרז הותקף פיזית – סטירה לפנים – בחדר התעמלות. כשהאיש שהיה אחראי לאורגיות הבזבוז של הממשלה וגופי ההשקעה, אלן גרינספן, התלונן שאיש לא יכול היה לחזות את המשבר, שמדובר במשבר ש"קורה פעם במאה שנים" ומה רוצים ממנו, הוא זכה לקיטונות מוצדקים לחלוטין של בוז.

ובישראל? יוק. ממשיכים לדווח על חייהם המאושרים של הטייקונים. המסיבות המפוארות, הרכישות החדשות – חלקן כבר ברור שיתבצעו במימון ציבורי – מעוררות לא זעם אלא קנאה. אנחנו נוהגים לומר שהאמריקנים הם עם ילדותי, לא מבוגר, הם לא עשו צבא. אבל מסתבר שהחושים שלהם מדויקים הרבה יותר משלנו.

נבל השבוע: בנימין נתניהו. האיש שהעביר את הפנסיה שלכם לרולטת שוק ההון – קראו לזה "רפורמת בכר" – כמצוות האורתודוקסיה הניאו-ליברלית, התפתל בשבוע שעבר בראיון עם סבר פלוצקר. התפתל, אבל לא התנצל.

נתניהו, שהקריירה שלו נראית יותר ויותר כמו זו של הקויוטה מסרטוני Road Runner – כל תרגיל ערמומי חוזר לרדוף אותו – הבין, באיחור, שמה שנראה כמו רעיון נהדר ב-2003 הוא סלע שמסוגל להטביע את מינויו הבא לראשות ממשלה. הוא התפתל, אבל לא התנצל. אמר שהוא היה עושה דברים אחרת, שאולי בעצם יש מקום להלאמת חלק מהרכוש שהפריט חזרה, אבל סינן שהוא "לא סוציאליסט".

בארה”ב, הנוכלים שהיו מעורבים בהונאת המשקיעים נשרפו ציבורית. בישראל לא זוכרים כלום. די לנופף במילות הקסם "קסאם" ו"חמאס" כדי שהעובדה שדפקת בפועל ממש את חייהם של חלק ניכר מהאזרחים, תשכח. ולכן, בהחלט יתכן שהקוסם בעל הממחטה הממורטטת, שהיינו צריכים לשלוח מזמן לנהל את משרד האוצר האיטלקי, ייבחר שוב. שמא נשכח.

צדיקת השבוע: השופטת ורדה אלשיך, ששוב מראה שרירי פלדה מול בעלי ההון. השבוע סירבה השופטת לאשר את עסקת הטיעון במשפט הבנק למסחר. כזכור, רשלנותם של מנהלי הבנק איפשרה לנוכלת אתי אלון להמיט אסון כלכלי על חלק ניכר מהחוסכים בו ולמעול בכמיליארד שקלים, מעילה שהביאה בסופו של דבר לקריסתו של הבנק.

עסקת הטיעון היתה אמורה להביא לכך שאנשי הדרג הבכיר של הבנק ישלמו פיצויים של 50 עד 350 אלף שקלים כל אחד, ובתמורה תדחה תביעה ייצוגית ענקית כנגדם. אלשייך דחתה את ההצעה על הסף, וקבעה ש"יש טעם לפגם בפשרה המוצעת נוכח החשיבות הציבורית של ניהול הליכים מצד אחד, והסכום המוצע מצד שני". בין האנשים שהוצע כי ישלמו סכומים מגוחכים כדי לחמוק מאשמתם היו מנכ"ל הבנק, היו"ר ובעל השליטה בו. הגיע הזמן שגם בנקאים ישלמו, לא רק האזרח הקטן.

עוד בעמוק בכיס