בנק ישראל: בעיות ביישום הסכם פנסיית החובה

10 חודשים מתחילת הפעלתו של הסכם פנסיית החובה משחרר בנק ישראל הערכה ראשונית לגבי תוצאות החלת ההסכם. בתחילת 2008 הוחל ביישום הסכם פנסיית חובה שנחתם בין ההסתדרות והארגונים הכלכליים, על רקע הערכות הממשלה לחקיקת חוק פנסיית חובה.

ההסכם חל על מועסקים שלא היו מבוטחים בשום הסדר פנסיוני. שיעור ההפרשה עולה בהדרגה ויגיע ל-15% בתחילת 2013 כאשר העובד יפריש שליש מסך ההפרשות (5%) והמעביד יפריש שני שליש ( 10%) , מהם 5% לקרן פנסיה ו-5% לקרן פיצויים שתהווה חלק מהמקורות לתשלום הקצבה. גיל ההצטרפות להסכם הוא 21 לגברים ו- 20 לנשים ותקרת השכר היא השכר הממוצע במשק.

בבנק ישראל אומרים כי הסכם פנסיית החובה מהוה בעצם קיומו הישג חשוב שיאפשר רמת חיים גבוהה יותר לאחר הפרישה לעובדים שלא היו מאורגנים עד כה בהסדרי פנסיה ושמרביתם בעלי שכר נמוך. לדברי הבנק, קיום הסדר פנסיני לכלל העובדים במשק מהוה נדבך חשוב בהתחלקות שיוויונית יותר במשק ובהתמודדות עם תופעות של עוני.

עם זאת, בבנק מציינים כי הניסיון עד כה מראה כי האכיפה בפועל של הסכם פנסיית החובה, מוגבלת. בבנק ישראל מציעים פיתרון אפשרי לבעיית האכיפה בדמות קביעה בתקנות מס הכנסה שהוצאות השכר על עובד לא יהיו מוכרות כהוצאה למעביד אם לא הועברו ההפרשות לקצבה לקופות פנסיה בשנת המס השוטפת. לטענת הבנק, פתרון זה יבטיח קיום ההסכם ואכיפה על ידי מערכת המס הקיימת שהיא יעילה ומרתיעה.

בבנק ישראל מאתרים בעיה נוספת באכיפת הסכם פנסיית החובה, וההיא "הדלת המסתובבת" – כינוי למדיניות במסגרתה מעבידים מפטרים עובדים לאחר תקופה קצרה כדי להימנע מביצוע ההפרשות.

פערים גדולים בין גברים ונשים

בבנק ישראל מחלקים את תוצאות ההערכה שביצעו לשלוש רמות שכר: ברמת השכר הממוצע, כ-50% מהשכר הממוצע (שהוא בסביבות שכר המינימום) ופי 1.5 מגובה השכר הממוצע במשק.

בדיקת בנק ישראל העלתה בשיעור התחלופה ברוטו, המבטא את היחס בין הכנסה מקצבת הפנסיה לבין ההכנסה מעבודה לפני הפרישה - רמת קצבת הפנסיה עבור גבר תהיה בשיעור של 40% משכרו לפני הפרישה ו-35% בלבד עבור אישה. בבנק מסבירים את הפער בין הקצבאות במספר שנות העבודה הקטן יותר של נשים (44 לעומת 46) ובעיקר בתוחלת החיים גבוהה יותר של נשים, המאריכה את השנים שבהן משולמת הקצבה (87 לעומת 84).

בבנק ישראל מציינים כי מערכת המיסוי הפרוגרסיבית בישראל גורמת להעלאת שיעור התחלופה ברוטו ונטו עם עלייה ברמת ההכנסה. מהחישובים עולה כי שיעור התחלופה נטו לגברים ברמת שכר המינימום עולה ב-4 נקודות אחוז ל-45% ואילו כאשר השכר הוא פי 1.5 מהשכר הממוצע במשק, עולה שיעור התחלופה נטו בקרוב ל-18 נקודות אחוז לרמה של כ-58%. התוצאה זהה עבור גברים ונשים כאחד.

שיעורי ההפרשה אינם מספיקים

על-פי נתוני בנק ישראל, שיעור התחלופה הכולל נטו, הכוללים גם את קצבת הזקנה של הביטוח הלאומי ומתחשבים בהשפעת מערכת המיסוי על ההכנסה, מגיע אצל גברים ל-80% ול-75% בקרב נשים. בגלל המשקל הגבוה של קצבת הביטוח הלאומי ברמת שכר המינימום מגיע שיעור התחלופה הכולל נטו ל-93% לגברים ו-88% לנשים.

בתשובה לשאלה האם שיעורי ההפרשה מספיקים כדי לקיים רמת חיים נאותה לאחר הפרישה, אומרים בבנק ישראל כי התשובה היא לכאורה חיובית, שכן שיעורי התחלופה נטו הכוללים קצבת זקנה עבור עובדים החוסכים לפנסיה כל שנות עבודתם הם סבירים. אולם בבנק מוסיפים כי שיעור זה מושג בגלל המשקל הגבוה יחסית של קצבת הביטוח הלאומי ברמות השכר הנמוכות, קצבה ששיעורה אינו מובטח. יתר על כן, שיעורי התחלופה שהציג בנק ישראל הם בהנחה שעובד הפריש לפנסיה בכל שנות העבודה.

לכן, התשובה לשאלה היא שלילית, שכן לרוב עובד אינו מפריש לפנסיה בכל שנות עבודתו, לרוב בשל הצטרפות מאוחרת למעגל העבודה, תופעות אפשריות של דלת מסתובבת שאינה מזכה בהפרשות לפנסיה ובשל העובדה כי עובדים אינם מצליחים להשלים את מלוא תקופת העבודה. בבנק מוסיפים כי הדבר נכון במיוחד לנשים בגלל חופשות לידה, טיפול במשק בית ותופעות דומות.

עוד בעמוק בכיס