תלמדו מהסינים
בזמן שבמערב חורקים שיניים ומלאימים בנקים תוך חריגה מהתזה הקפיטליסטית, רפי גליק מציע להעיף מבט אל המזרח ולראות איך הסינים מצליחים לנהל משק תחרותי, בלי לסגוד לבעלות הפרטית
הלאמת בנקים וחברות פיננסיות בעולם המערבי הופכת מאות אלפי עובדים לעובדי מדינה ומאיימת לכאורה על הכלכלה הקפיטליסטית. החרדים לעתיד העולם התחרותי מוזמנים לבקר בסין, שם קיים מודל של כלכלה תחרותית ומצליחה שבה המוסדות הפיננסיים, הבנקים, ורוב החברות הגדולות נמצאות בבעלות בהממשלה והתחרות והצמיחה נמשכים כבר למעלה מ-10 שנים.
פול קרוגמן שקיבל השבוע פרס נובל לכלכלה מרבה לתאר את ההשפעה הסינית על הכלכלה הגלובלית, וכיצד הצמיחה הפנומנאלית והמתמשכת של סין משפיעה על מחירי הנפט והסחורות. אבל כלכלנים בכירים מעטים, אם בכלל, העזו עד היום להתמודד עם ההצלחה הסינית של יצירת משק תחרותי, ללא הסגידה לבעלות הפרטית הכה שגורה במשקים הקפיטליסטיים. אחרי המשבר הכלכלי הקשה שפקד אותנו הגיע אולי הזמן לחפש מועמד סיני לקבלת פרס נובל לכלכלה, ואולי להעניקו לנשיא סין הקודם ג'אן זמין.
חברות ממשלתיות מתחרות
בסין קיימת תחרות עניפה בענפים שעברו ליברליזציה בעולם המערבי כמו תקשורת, תחבורה, תעופה ובנקאות. התחרות החלה לפני כ-10 שנים כשהממשלה הסינית החלה להקים חברות מתחרות למונופולים, בבעלות משרדים ממשלתיים שונים. כך קמה צ'יינה יוניקום שהתחילה להתחרות במונופול צ'יינה טלקום, כך החלו חברות תעופה אזוריות לקבל יעדים גם מחוץ לסין ולהתחרות בחברת התעופה הלאומית הסינית, וכך בכל תחומי המסחר, הייצור והתשתיות.
התחרות לא התחילה בבת אחת וניכר היה שהסינים מתלבטים בנושא וגם מקבילית הכוחות של המונופולים שיחקה תפקיד מרכזי, אבל עם הזמן הפכה התחרות לכמעט מלאה ובכל תחומי הכיסוי של המונופולים לשעבר. כך למשל צ'יינה יוניקום, שהחלה לפעול בתחום הסלולר, התחילה לספק גם שירותי נתונים ומאוחר יותר תקשורת קווית.
היתרון של הבעלות הממשלתית על אמצעי היצור והסחר שימשו בעיקר לצורך הגשמה ומימוש של תכניות העשור הכלכליות של הממשלה, ולצורך הכוונת ההשקעות הזרות ויצירת כוח למול חברות הענק המערביות. ממשלת סין, דרך חברות הענק שלה, הצליחה לכופף את כל החברות הגדולות בעולם, החל ממיקרוסופט, דרך בואינג, מוטורולה ואחרות. שום חברה תעשיתית מערבית לא הצליחה לכפות את תנאיה על סין ובכל התחומים יצרו הסינים מתחרים מקומיים לענקים המערבים.
הקפיצה הגדולה קדימה
מי שמע על יצרנית תקשורת בשם הוואי. לפני כ-10 שנים אירחתי ב-ECI את יו"ר החברה לבקשתו האישית של סגן ראש ממשלת סין. באותה תקופה החברה היתה יצרנית קטנה של ציוד תקשורת שלא איימה על אף חברה מערבית ואפילו לא על ECI הישראלית. היום החברה הסינית הזו היא אחת משלושת יצרני התקשורת הגדולים בעולם ומעסיקה כ-90 אלף עובדים.
תהליך דומה עברה חברת הייאר שהיתה ספקית OEM לחברות מערביות רבות, למדה את השווקים ותהליכי הייצור, השקיעה במחקר ופיתוח בעזרת הענקיות מהמערב, ולפתע פרצה לעולם בכל תחומי האלקטרוניקה ומוצרי החשמל לבית, למשרד ולתעשיה. מי שראה לראשונה את הייאר מככבת במשחקים האולימפיים האחרונים לא ידע שזו כבר היום אחת מחברות האלקטרוניקה הגדולות בעולם.
לפני כ-10 שנים גם החלה להתפתח הבורסה בשנחאי וחברות סיניות הורשו להנפיק בה מניות לציבור. אני זוכר שהחברה הסינית שהיתה שותפה של ECI בייצור מוצרי תקשורת בסין הנפיקה בשנחאי וחבר שלי לעבודה אמר לי: "אתה תראה כמה תהיה שווה המניה שלהם בעוד 10 שנים". לצערי לא שעיתי לעצותיו אבל גם חברי לא האמין לעצמו ושנינו לא נהנינו מהפרוספריטי הסיני.
ממשלת אנגליה שהלאימה את הבנקים הכריזה היום כי הבנקים יחזרו לסקטור הפרטי. הממשל האמריקאי נוקט בהליך הלאמה חלקי דומה לזה הבריטי. הייתי מציע להם לא למהר ולהחזיר את המניות לבעלי הון מצומצמים. כדאי להם ללמוד מסין איך מייצרים תחרות גם ללא בעלות פרטית וכאשר יגיע הזמן להפריט - לעשות זאת באמצעות חלוקת המניות לציבור ולא דרך מכירת גרעין השליטה. דבר זה יבטיח שהציבור שמימן לפחות יקבל משהו בחזרה ובוודאי שזה לא יפגע בתחרותיות של המערכת.
אני טוען שאפשר לקיים תחרותיות גם אם הבעלות על החברות המתחרות היא בידי הציבור והממשלה. דוגמא נוספת היא הלאמת הבנקים אצלנו ב-1983. למרות שמניות הבנקים היו מוחזקות על ידי חברה ממשלתית (נכסים מ.י.) הרי שהתחרות בין הבנקים לא נפגעה. גם היום גרעין השליטה של בנק לאומי נמצא בידי הממשלה. האם הוא פועל פחות טוב מבנק הפועלים?
הקטע פורסם במקור בשינויים קלים בבלוג של רפי גליק