הכלכלן שנעץ מסמר במשנתו של ממשל בוש

"מבחינת הטמפרמנט שלי אינני מתאים לפוליטיקה", כתב פרופסור פול קרוגמן בחודש ינואר האחרון. דבריו לא נאמרו בעלמא: בהכחשה שפורסמה בבלוג שלו באתר האינטרנט של ה"ניו יורק טיימס" הזים קרוגמן השמועות שקשרו את שמו לתפקיד בממשל העתידי של הילארי קלינטון. לא הרבה הופתעו מהשמועות כמו גם מההכחשה. גם עם טמפרמנט שלא מתאים לפוליטיקה, מתבלט קרוגמן כאחד הכלכלנים בעלי שיעור הקומה הגדול בתקופתנו.

קרוגמן תרם במחקרו להבנת הגלובליזציה, על ידי שכלול תיאורית הסחר הבינלאומי. דיוויד ריקדו, כלכלן בן המאה ה-19 הראה כי לכל מדינה יש יתרון יחסי בייצור של מוצר כלשהו. יתרון זה מאפשר לה בהינתן גבולות סחר פתוחים להתמחות במוצר מסוים ולסחור בו בשעה שהיא נהנית ממוצרים בהן מתמחות מדינות אחרות. כך לדוגמא, ישראל, המתמחה בייצור תפוזים ושבבים תתמקד בייצורם, איטליה בייצור מגפיים וצרפת בשמפניה, למשל. במצב אופטימלי, כל מדינה עוסקת בתחום בו יש לה יתרון יחסי, ומייבאת את הדברים שבהם יש למדינות אחרות יתרון יחסי.

כיצד נקבע היתרון היחסי

אלא שהתיאוריה של ריקרדו לא ענתה בצורה טוב על שאלה חשובה - כיצד נקבע היתרון היחסי של מדינה מסוימת? מה הסיבות הקובעות כי ישראל תתמחה בתפוזים? קרוגמן טען כי היתרון היחסי בייצור הוא יתרון לגודל המאפשר לפירמות להיות תחרותיות בזירה הבינלאומית. בשל כך מאפשר היתרון היחסי את פריחתן של חברות ענק בינלאומיות - "גורילות" - הנהנות מיכולת לייצר מוצרים בזול.

חברות אלו דוחקות חברות מקומיות קטנות משווקים בהן הן פועלות בזכות יתרונן היחסי כגורילות. תהליך זה מצמצם את מספר חברות הייצור בעולם, אך הצרכנים בכל מדינה נהנים מגידול בגיוון המוצרים, בזכות חשיפתם לכל מוצריהן של כל החברות הבינלאומיות.

בצרפת, לדוגמא, שרדו שתי יצרניות כלי רכב גדולות - פז'ו ורנו - אולם הצרפתים נהנים ממגוון מכוניות גדול מתמיד בזכות יבוא מגוון אדיר של דגמים מכל מדינות העולם.

גם מדיניות פרוטקציונרית עשויה לעבוד

לפי התיאוריה של קרוגמן עשויה גם מדיניות פרוטקציוניסטית של הגנה על תעשייה מקומית לסייע לפתח אותה ולאפשר לה להגיע לגודל שיאפשר לה להתחרות בעולם מבלי להימחק. כך עשו למשל הדרום קוריאנים עם תעשיית הרכב שלהם, שסבלה ממוניטין מזעזעים בעבר ונהנית מרווחים עצומים בהווה.

במהלך השנים המשיך קרוגמן ופיתח את תיאוריית הסחר שלו בכדי שתסביר גם את פיזורן הגיאוגרפי והכלכלי של אוכלוסיות במדינות העולם.

קרוגמן הוא אחד משני הזוכים היחידים במאה ה-21 שאינם חולקים את הפרס עם איש - לא ביוקרה ולא בסכום הכספי של 1.4 מיליון דולר. קרוגמן גם מביס את האמרה כי אחת מהתכונות החשובות ביותר לזכייה בפרס נובל היא אריכות ימים, שעה שהוא מקבל את הנובל בגיל 55 בלבד והופך בכך לזוכה הצעיר ביותר בפרס בעשור האחרון.

גם שיקולים פוליטיים

מבלי להיכנס לנבכי התיאוריה הכלכלית של קרוגמן, זכייתו כרוכה גם בשיקולים פוליטיים. מאז שנת 2000 התפרסם קרוגמן ככותב של טור דו שבועי ב"ניו יורק טיימס". טור זה נהפך בידי קרוגמן לכלי ניגוח בממשל בוש, אותו ביקר על רקע התנהלותו בתחום יחסי החוץ כמו גם בניהול הכלכלה. קרוגמן טען כי הפזרנות של בוש - שבאה לידי ביטוי במלחמה בעיראק, בקיצוצי מיסים ובגירעונות פיסקאליים - תוביל את ארה"ב למשבר כלכלי חמור.

אין להתעלם מכך שזכייתו בנובל כחודש לפני תחלופת המשטר האמריקאי, ועל רקע המשבר הפיננסי המתעצם היא מסמר נוסף בארון המתים של מדיניותו של ממשל בוש. את קרוגמן זה כמובן פחות מעניין, "הרבה אינטלקטואלים הם אנטי-בוש",ענה בלקוניות לשאלה הנוגעת להקשרים הפוליטיים של זכייתו. טמפרמנט.

עוד בעמוק בכיס