לא לרחם עליהם

בלי שק ואפר: נציגים נבחרים של 18 המשפחות יללו בשבועיים האחרונים בתקשורת שהם איבדו מיליארדים. האחים עופר איבדו 11 מיליארד שקלים, כן ירבו. המוהל החובב לב לבייב עשה, כמסתבר, את הרע בעיני אלוהים, ואיבד 18 מיליארד שקלים. שרי אריסון שווה עכשיו פחות חמישה מיליארדים, אבל היא ודאי מתנחמת בשלום הפנימי שמתחיל בתוכה. וכן הלאה.

אבל אסור לרחם עליהם. יש להם גישה לתקשורת, כתבים כלכליים מכרכרים סביבם במשחק הרגיל של "גישה תמורת אהדה", וההפסדים שלהם זוכים לתשומת לב – אבל, אחרי הכל, אלה האנשים שהטיפו לנו שנים בזכות השוק החופשי. מי שיודע להרוויח מיליארדים, צריך גם לדעת לאבד אותם בלי למצמץ. נזכיר עוד שרוב האנשים האלה עשו את כספם על ידי עושק.

וסיבה טובה לשמחה היא הנתון הבא, שליקט מאיר שלו: הטייקונים איבדו כ-45 מיליארדי שקלים – חמישה מיליארדים יותר מכל אבידות הציבור הישראלי כולו, העומדות על כ-40 מיליארדים. עכשיו, הוא מעיר, צריך רק לחשוב על כמה הם מרוויחים כדי להבין את הבעיה האמיתית. אולי עכשיו, אחרי שכמה שבועות העלימו רווחי עוול של שנים, 18 המשפחות יגלו יותר ענווה. 18 המשפחות הן סכנה אסטרטגית לחברה הישראלית, ומהוות אפשרות של ממש של הפיכתה לאוליגרכיה. אובדן נכסיהן הוא סיבה לשמחה.

עוד לא ראינו כלום: אבל השמחה הזו נתקעת בגרון כשמרימים את הראש מהביצה המקומית ומסתכלים סביב. אמנם, המשבר – במיוחד צניחת מחירי הנפט - מוריד את רוסיה על ברכיה, ומחזיר אותה למצבה האמיתי: מדינה עם תשתית ותרבות שירות אפריקנית ואוכלוסיה מפגרת במיוחד, שלרוע מזלו של העולם יושבת על יותר מדי מצברי נפט וגז. זו בשורה טובה.

אבל הכלכלה האירופית מתנודדת. תורה הגיעה, לאחר זה של ארה”ב. בנקים החלו לקרוס גם שם. חלקם נקנו מראש, כדי שלא יתמוטטו. לאירופים היה די שכל להודיע השבוע שהם אמנם יצילו את הבנקים – אבל מנהלי הבנקים שיתמוטטו ייענשו. אם האמריקנים היו נוקטים באותה מדיניות כלפי מנכ"לים בכירים בוול סטריט – למשל, דורשים מהם להחזיר את כל הבונוסים שקיבלו בשל מדיניותם המוצלחת כל כך, ושוללים לצמיתות את רשיון העסק שלהם – אולי לא היינו רואים כל כך הרבה מהם זחוחים כל כך, בטוחים במצנחי הזהב שלהם; אולי הם גם היו עושים משהו.

והמשבר לא יעצור שם. הודעת בנק ישראל השבוע – ראו למטה – על כך שהוא לא יתן לבנקים לקרוס אומרת שהחשש לקריסתו של לפחות בנק אחד גדול מאד. ישראל מדורגת במקום ה-34 מבחינת יציבות המערכת הבנקאית שלה, אחרי סנגל ולמעשה הרבה אחרי נמיביה. הסערה הזו, שהטור הזה מזהיר מפניה כבר כשנה, עוד לא מסתיימת, אנחנו רק מתחילים להרגיש את מחנק האשראי הגלובלי, ובהחלט יתכן שעוד מוסדות מוכרים יקרסו. על פי דיווחים, גם ענקיות הרכב ג'נרל מוטורס ופורד נמצאות על סף קריסה – למרות הבטחות הממשל האמריקני לסיוע.

המצב כה חמור, עד שיש בכיר בחברת התקשורת של רופרט מרדוק, News Corps, שמסתובב ובחיוך על פרצופו מציע לכל שומעיו להשקיע את כספם בנשק ומזון. בוא נאמר שלפני שנה זה היה יותר מצחיק.

נבלי השבוע: חקלאי ישראל הקימו השבוע קול זעקה: רשות המים סגרה להם את השיבר, וזאת לאחר שחרגו מן המכסה שהוקצבה להם. והאמת? הגיע הזמן.

החקלאים שותים הרבה יותר מדי מים משיכולה ישראל להרשות לעצמה. חלק גדול מהמים האלה הולך לגידולים שפשוט לא מתאימים לארץ שאקלימה מדברי ומימיה מועטים – פירות הדר הם הדוגמא הקלאסית. חקלאים אחרים מגדלים דגים בבריכות שדורשות כמויות עצומות של מים, והציבור הכללי הוא שמסבסד אותם, בתשלום הגבוה מאד על מים שפירים שהוא צורך. הגיע הזמן להפסיק את החגיגה, להוציא לשחיטה עוד כמה פרות ציוניות קדושות, ולחלק את מעט המים באופן צודק יותר.

צדיק השבוע: סטנלי פישר. האיש שהיה ידוע כאחד הנוקשים שבאדמו"רים של דת השוק החופשי, שאילץ מדינות עולם שלישי להגיע לסף קריסה בדרישותיו לצמצום מעורבות הממשלה במשק ולפתיחת המשק להתערבות חיצונית (גלובליזציה, בלעז), ראה השבוע את האור.

פישר הודיע השבוע – שומו שמיים, הזדעזעי ארץ – שבנק ישראל לא יניח לבנקים בישראל לקרוס, וכי הוא מתחייב להגן על בעלי הפקדונות בבנקים.

אם קודם לכן כופף פישר בברוטליות את היד הנעלמה – אותה ישות מיסטית, שאיש לא ראה, המבטיחה חיים טובים למאמיניה וקיום נוסח אלבניה לספקניה - כשקנה אגמים על גבי אגמים של דולרים בנסיון למנוע את נפילתו, הרי שעכשיו הוא גרם לה לשבר מורכב. ועל זה שנו רבותינו, שבמקום שבו בעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים עומדים.

עוד בעמוק בכיס

הצונאמי יגיע למשק הישראלי
מה באמת קורה כשהאוליגרכים "מפסידים"
מעולם לא חבו מעטים כל כך לרבים כל כך
התבלבלתם: כשהכתבים הכלכלים שוכחים איפה הם