אשמתם, בגדתם, גזלתם. או הו, כמה שגזלתם

מדי שנה גוררים המוני בית ישראל את עצמם לבתי הכנסת, מתוך תקווה שהאיש עם הזקן שבשמיים יסלח להם על עוונותיהם הרבים. אבל, כידוע, על עוונות שבין אדם לחברו, אפילו אלה שמאמינים בזקן יודעים שסתם תפילות לא יעזרו - הפוגע צריך להתנצל בפני הנפגע. לכבוד יום כיפור הכנו רשימה של אנשים וגופים שצריכים לבקש סליחה מאיתנו, והרבה. אני, אגב, ממליץ להמתין קצת עם המחילה.

1. האחים עופר

נציגיו הבולטים השנה של התמנון בן 18 הזרועות שמוציא מכולנו את האוויר. הם רדפו – תיקון, רודפים – את העיתונאי מיקי רוזנטל בשל סרטו "שיטת השקשוקה", שמתאר את הצורה שבה התעשרו על חשבוננו.

או, לפחות, זה מה שאמור להיות בסרט. אני לא ראיתי אותו. גם האחים עופר לא. זה לא הפריע להם להגיש תביעת דיבה כנגדו מראש, ואחר כך להפעיל מסע של פחד וחשבון כנגד כל גוף תקשורתי שרצה לשדר את הסרט.

אם הם היו מצליחים, סביר להניח שהתקשורת הישראלית היתה משלימה את המטמורפוזה שלה מכלב שמירה של הציבור, תפקיד שהחלה למלא אחרי מלחמת יום הכיפורים, לפודל של עשירי ישראל. טוב שזה עדיין לא קרה, ושהשתן עלה לאחים עופר לראש. ראויים לציון לשבח גם הסינמטק, שלא נרתע מאיומי האוליגרכים, וערוץ 1 שהוכיח את חשיבותו של ערוץ שידור ציבורי.

2. החנקן של המדינה

הבנקים הישראלים שברו שורה של שיאי חוצפה השנה. מעבר לתרגיל הרגיל שלהם, של גלגול כשלונות המגזר העסקי על משקי הבית, הם הצליחו להפוך רפורמה במספר העמלות הבלתי נתפס שלהם כנגד מטרתה המקורית, ולהגביר עוד את העומס על הלקוח הקטן. יתר על כן, הם נתפסו כשהם מתאמים ביניהם את העלאת העמלות, ואולי גם את מועדי פתיחת וסגירת הסניפים (!) - כלומר, אם למישהו היה ספק, הם מונופול לכל דבר ועניין, היינו קשר נגד הציבור.

עוד נקודה כנגד הגאונים הפיננסיים האלה היא שהם הצליחו לסבך את עצמם יפה מאד במשבר הסאב-פריים האמריקני, שכבר מוטט כמה בנקים. סביר להניח שאם תגיע שעתם, גם הם יזעקו מרה אל משרד האוצר ויפצירו בו לשכוח את עקרונות השוק החופשי, כדי שיציל אותם. בכספי ציבור.

אם זה יקרה, רצוי להזכיר לאדונים הנכבדים שזו הפעם השניה שהציבור מציל אותם וקונה אותם, ושהפעם הם, ראשית כל, יכולים לשכוח מהפרטה, ושנית – שרשיון העיסוק של כל אחד מחברי חבר המנהלים שלהם יישלל. שינסו לקבל משרה ממשלתית כלשהי. הגיע הזמן שלהפסדים תהיה משמעות גם מבחינתם.

3. חברות הסלולר

בערך כמו הבנקים, רק קצת פחות גרוע. שלוש החברות הגדולות מתנהגות באופן חשוד כמו מונופול – אין הוכחות, בינתיים – ונשענות על העובדה שהישראלים אינם צרכנים מודעים. היה כבר מי שחישב ששיגור מידע למאדים וחזרה זול משמעותית מחבילת ה-SMS של הישראלי הממוצע – אבל הוא עדיין משתמש בה.

בנוסף, כמו הבנקים, חברות הסלולר הרשו לעצמן לשים ללעג את הנחיות משרד התקשורת, והן ממשיכות, למשל, לחייב לקוחות בחבילת גלישה שרובם המכריע – 70% - כלל לא מודעים לכך שהם מקבלים. וכאן המקום להזכיר, שוב, שחברות הסלולר פועלות ברשיון. שהן מנצלות תדרים שהעמיד לרשותן הציבור. ושאם הן אינן עומדות בהתחייבויותיהן, הגיע הזמן להלאים אותן. או לפחות אחת מהן. שתי האחרות יבינו מיד את הרמז.

4. בנימין "בניטו" נתניהו

האיש שלא היה שר האוצר של איטליה אבל רוצה לשוב ולהיות ראש הממשלה שלנו, נמצא במבוכה קלה לאחרונה. לפני עשור, הוא נשא נאום גדול בארה"ב על הצורך בדה-רגולציה בישראל והבטיח לקונגרס שעד תום כהונתו "תהיה מילה בעברית לדה-רגולציה".

איך זה נגמר בארה"ב אנחנו יודעים. חוסר הפיקוח היה הצלחה כל כך גדולה, שעכשיו הממשלה האמריקנית נאלצת לקנות את הבנקים. באדיבותו של הבלוג המוצלח מאד של יואב קרני, אפשר ללמוד מה היתה תגובתו של נתניהו: "הכשל הוא לא של כלכלת השוק... הכשל האמיתי הוא שלא היה פיקוח על הבנקים להשקעות כמו שיש על בנקים רגילים. המערכת יודעת לפקח. היא עשתה את זה ב-1929 וגם בזמנים אחרים". וואלה.

נזכיר באותה הזדמנות שנתניהו לא רק ביצע כאן דה-רגולציה מרהיבה, ולא רק השווה את עובדי חברת החשמל לספינת מלחמה נאצית, אלא גם אחד האחראים הראשיים לכך שהפנסיה של רבים חשופה עכשיו למצב רוחו של העדר המכונה "השוק". ואם נבחר בו שוב, נוכל לדרוש התנצלות רק מעצמנו.

5. הרבנים

השנה האחרונה היתה שנת שמיטה. מחירי הירקות דילגו לשמיים – משום שלראשונה ב-100 שנים ויותר, החליטה הרבנות הראשית שלא לממש את הסכם המכירה. מדובר בעוד שטיק שבאמצעותו יהודים דתיים עובדים על אלוהים, דומה מאד ל"מכירת החמץ" הפיקטיבית הנעשית מדי פסח. אבל לשטיק הזה היתה תועלת כלכלית ברורה: החקלאים יכלו להמשיך לעבוד ולציבור היו ירקות זולים.

הפעם הרבנים החליטו להיות יותר צדיקים מהאפיפיור, נכנעו ללחץ חרדי כבד, ושלחו את הציבור לקנות ירקות יקרים מחו"ל, רבים מהם מהרשות הפלסטינית. דווקא בחלק החברתי של מצוות השמיטה, שמיטת החובות הנוהגת בשנת היובל, הם הקלו: הם שלחו מכתב מנומס לבנקים שבו הם ביקשו מהם לנהוג ברחמים בבעלי חובם, בערך כמו שביקשה האינקוויזיציה מהרשויות לנהוג באנשים ששלחה להוצאה להורג.

שמיטת חובות, הרי, היא לא מצווה טקסית ואין מה להתפלפל בה, ואי אפשר להראות באמצעותה מי הבוס. או, אולי, גם אלו מהרבנים שאין להם בעיה לדפוק את הציבור מפחדים מהבנקים.

6. חקלאי איווה

לא כל אשמת העליה במחירי המזון מוטלת על כתפי הרבנים. חמדנותם של חקלאי איווה, הנמצאים במצב שאין לו אח ורע בעולם – איווה היא מגדלת התירס הגדולה בעולם, וגם המדינה החשובה ביותר לתחילת המסע לנשיאות – הביאה לכך שהפוליטיקאים העניקו להם שורה של סובסידיות שמנות, בתמורה להפיכת התירס שלהם לאתנול.

אתנול התירס, הסתבר מאז, אינו מועיל סביבתית. אבל הוא מזיק מאד כלכלית - כל שדה של תירס שהפך לנוזל מגעיל הוא שדה שלא ייצר מזון לאדם ולבהמה. התוצאה היתה עליה דרמטית במחירי המזון, ברחבי העולם כולו, ורק עכשיו אנחנו יוצאים ממנו.

7. אנחנו ואתם

התקשורת הישראלית הכתובה, ודאי זו המקוונת, מרשה לעצמה לקצץ שוב ושוב במשכורות שהיא משלמת לעובדיה, בדרך כלל תוך כדי הכבדת המטלות עליהם. התוצאה היא שעיתונאות הופכת למקצוע לסטודנטים, למשהו שהוא לפני השלב האמיתי של החיים.

היא לא. עיתונות דורשת התמקצעות, ידע, כובד ראש – כל מה שאין לבן 21. אבל המשכורות הופכות לבלתי רציניות מחודש לחודש, ואנשים רציניים הולכים למקומות אחרים. הירידה ניכרת: היא ניכרת גם בכך שכתבות הופכות קצרות יותר ויותר, גם בעריכה הרשלנית והולכת – אין די עורכים, אין להם די השכלה, ולא משלמים להם מספיק – וגם בדהירה המטורפת לעבר תוכן ויזואלי.

והאשמה היא לא רק במו"לים. עיתונים הם עסק, אחרי הכל, אבל יותר מעסקים רגילים הם מושפעים מדעת הקהל. ואתם, כשאתם מצביעים ברגליים נגד כתבות מושקעות ובעד עוד איזה וידאו עם נינט, מאלצים את העיתונים להיות פחות ופחות רציניים. אתם שומטים את חובתכם, חובתכם הקדושה, להיות אזרחים אחראים, מיודעים – ואחר כך מתלוננים על כך שהתקשורת הופכת ללא רצינית.

חדשות הן לא בדיחה, חדשות כלכליות עוד פחות מכך – אבל אתם הופכים אותן לכאלה, ואתם מסתפקים בכתבות לא רציניות ולא מתוחקרות כראוי. מבחינה משמעותית מאד, ואם לסגור מעגל, אתם משתפי הפעולה העיקריים של האחים עופר. לא רק הם ודומיהם אשמו ובגדו: גם אנחנו וגם אתם.

עוד בעמוק בכיס

מרגישים אשמים? שפיץ פלייר מסביר איך לעשות חשבון נפש