1989, בהפוכה
לפני 20 שנים חגגו הקפיטליסטים החזיריים את נפילת הקומוניזם בקבורת הסוציאליזם כולו. השבוע התברר שהשמחה היתה בעיקר שמחה לאיד, ושהעקרונות הקפיטליסטיים מתאדים בעת משבר. קובי זר חושב שהגיע הזמן שגם בישראל יתעוררו, לפני שיהיה מאוחר מדי
הקריקטורה בוושינגטון פוסט אמרה הכל: הדוד סם הכבאי מחלץ את הבנקאי מתוך הבית הבוער, כשהלה אומר לפתע "חכה! תן לי לחזור ולהציל את קישוט הקיר שלי, שאומר 'הממשלה איננה הפתרון, הממשלה היא הבעיה'".
הציטוט הוא של רונלד רייגן, האיש שהציל את השמרנות האמריקנית, ושסבלנותו, עורמתו ונחישותו מוטטו את הרודנות הגרועה שידע העולם, זו הסובייטית. עם קריסת אימפריית הרשע ב-1989, חגגו הקפיטליסטים את נצחונם: הם מרחו את כל הסוציאליסטים באותו צבע דמים של הקומוניסטים, והכריזו על מותה של האידיאולוגיה הנגדית.
ההלם היה גדול. העובדה ששורה של שרצים, שעד אתמול שרו את שבחיה של ההנהגה הסובייטית, התחילו פתאום לטעון שבריה"מ מעולם לא היתה קומוניסטית, לא עזרה. אבל ההיסטוריה, ידעו כבר היוונים, היא גלגל - הוא נדרש לזמן, אבל הוא מתהפך.
1989 ראתה את קריסת העריצות הסובייטית כשמדינה אחרי מדינה, מ"מהפכת הקטיפה" של צ'כיה ועד לזוועה המבורכת של רומניה, ששחררה את עצמה בדמם של רודניה, מעיזות להתחצף מול רוסיה. זו, הרבה בעזרתו של רייגן, פשטה את הרגל.
השבוע חזינו בפשיטת הרגל של הקפיטליזם של השוק החופשי.
המנטרות הפכו לגמגום
הבנקים הגדולים קרסו בזה אחר זה – וזעקתם האחרונה היתה לסיוע ממשלתי. לפתע, בהתקרב מר המוות, פתאום התערבות ממשלתית בשוק נראתה דווקא רעיון חיובי. וממשל בוש, הממשל השמרני ביותר ב-100 השנים האחרונות, מיהר לסייע – ולהלאים. הממשל שהדה-רגולציה היתה סיסמתו נקט פתאום בצעדים סוציאליסטיים הרבה יותר מאלו של רוזוולט בשיא המשבר הגדול.
אלא שהאמריקנים לא מאמינים שההתערבות הממשלתית מיועדת להציל את הציבור. הם יודעים שמטרתה היא להציל את החתולים השמנים, את המנכ"לים שהרסו את חברותיהם, רוששו את עובדיהם – אלה מהם שלא פוטרו – ואז ריחפו הלאה על מצנחי זהב. מדובר, אחרי הכל, בממשל שהטיל וטו, רק לפני חודשים ספורים, על תכנית שמטרתה היתה להציל מיליוני אמריקנים מאובדן ביתם. באותו נשיא שלפני פחות משנה הטיל וטו על תכנית שהיתה מעניקה ביטוח בריאות בסיסי למיליוני ילדים. האידיאולוגיה של השוק החופשי עומדת בפני שופטיה עירומה מכל כסות מכובדת.
ולכן, כאשר הממשל דורש כעת הקצאה של 700 מיליארד דולרים וסמכויות דיקטטוריות כמעט למשרד האוצר, לא ממהר הקונגרס – הנמצא בידיים דמוקרטיות – להסכים. הדמוקרטים דורשים שאם כבר מחלקים את כספי הציבור, ראוי שגם הציבור ייהנה מהם – היינו, המיליונים שאיבדו את בתיהם בשל טמטומם של הבנקאים.
הגלגל התהפך
רבים מהדמוקרטים כבר אמרו בגלוי שלא יתנו להפוך את השיטה לכזו שבה כאשר יש רווחים הם אלו של המגזר הפרטי, וכאשר יש הפסדים – הם אלה של הציבור.
סטודנט אמריקני שם ללעג השבוע את השיטה הקלפטוקרטית של בוש וחבריו, במכתב שפורסם בעמוד המכתבים למערכת של הניו יורק טיימס: "ההלוואות שלקחתי, כסטודנט, גדולות מדי, וזה פוגע בכלכלה. האם אפשר לחלץ אותי, בבקשה? אני זקוק ל-92,000 דולרים. בתודה, נתן קוטה, סנט פול."
ארה"ב, המדינה הקפיטליסטית ביותר בעולם, שמה לב למתרחש. הגלגל מתהפך. הקיצוניות של קפיטליזם-הגנבים - השיטה שבה אפשר לעשות לאדם הכל, כל זמן שהדבר מתרחש בשוק - שוב אינה מקובלת על רוב הציבור. הם נזכרו שהם כבר היו פעם בסיפור הזה, בעידן "הברונים השודדים" של סוף המאה ה-19. וכמו אז, צפויה כעת לבוא רפורמה פרוגרסיבית. כמו אז, הגיבורים של העידן יהפכו לנבלים.
להתעורר
ובישראל? בישראל האומללה, שהאיש המוביל בה בסקרים הוא כל כולו יבוא מארה"ב של השיטה הרפובליקנית הכושלת, האיש שנלחם מלחמת חורמה בחברת החשמל והשווה אותה לספינת מלחמה נאצית, האיש שרצה להרפות את כבלי הרגולציה, ולהניח לאלו שקוראים לשממה שיצרו 'שוק חופשי''? כמו תמיד, ישראל היא 15 שנים מאחורי ארה"ב.
אלא אם נעשה משהו, אלא אם נתאים את השעונים, אלא אם נודיע שלא נסכין עם מצב שבו הציבור לעולם אינו מרוויח, אלא רק משלם. האמריקנים התעוררו, למרות פיגועים ושתי מלחמות. אולי נוכל גם אנחנו, אם נבין שהכלכלה, מספרים וסטטיסטיקה הם דבר קריטי. אם נלמד שהמילים "שוק חופשי", "יד נעלמה" וכל השאר אינן תיאור מציאות אובייקטיבי – אלא אידיאולוגיה. אם נזכור שכלכלן דגול הגדיר את הקפיטליזם כ"תפיסה שהאנשים הנבזיים מכולם, מהסיבות הנבזיות מכולן, יפעלו איכשהו לטובת הכלל". אם נתעורר, אם נמצא בנו אמונה וכוח שאפשר עדיין לשנות.
אם.
משבר המשכנתאות האמריקני: צעד אחר צעד
המשבר בשווקים עושה לכם כאב ראש? כל התשובות