חוסר תבונה, אפס רגישות

מחיר הדלק מטפס לשיאים חדשים, אבל הישראלים ממשיכים לקלל ולקנות. וגם: שכר מינימום של אלף דולר, ההסתדרות הופכת ליותר ויותר רלוונטית וכמובן, נבלי וצדיקי השבוע<BR>

שורפים את העתיד: מחירי הדלק טיפסו השבוע לשיא - שבעה שקלים לליטר. כל זה לא מפריע לישראלים: אף שמחירי הדלק עלו מתחילת השנה ב-18%, צריכת הדלק בישראל לא קטנה, והישראלים ממשיכים לקנות כלי רכב בזבזניים מאד מבחינת צריכת הדלק. בישראל עלות הדלק המשפחתית מהווה 8.8% מהתוצר לנפש.

בארה"ב משלמים הרבה פחות: מחירי הדלק הגיעו שם לארבעה וחצי דולרים לגלון, ומאחר ובגלון יש 3.78 ליטרים, הם משלמים כ-1.2 דולרים לליטר, היינו קצת יותר מחצי מהמחיר שמשלם הישראלי. אבל בארה"ב יש תרבות צריכה מפותחת, וכשהחלו מחירי הדלק לטפס, כמה דברים התחילו לקרות.

ראשית, בוטלו חופשות מרוחקות. שנית, בחודשיים האחרונים נרשמה ירידה משמעותית ברכישת מכוניות, ועליה ניכרת ברכישת קטנועים, אופנועים וסגווי – אמצעים בדוקים לחסכון בדלק. בישראל פשוט התרגלו לקלל ולשלם.

משרד התחבורה – זה שהשר שלו העלה לפני שלושה שבועות את מחיר הדלק בהכרזות פרועות על תקיפה ישראלית באיראן – העלה השבוע את מחיר הנסיעה בתחבורה הציבורית. להגנתו טען השר שאול מופז שזה לא כל כך בשליטתו, ושנהוג לעדכן את מחירי התחבורה הציבורית מדי חצי שנה.

טכנית, מופז כמובן צודק. אבל אם היה אכפת לו מתפקידו, הוא היה עושה משהו מועיל במקום לפנטז על תקיפה נועזת של מולדתו. למשל, הוא היה דורש מהממשלה לסבסד את התחבורה הציבורית קצת יותר, ומנמק זאת בעליית מחירי הדלק. התחבורה הציבורית, אחרי הכל, משמשת את אלה שאין להם כסף לרכב, ומשתמשיה יעידו שרמתה יורדת משנה לשנה.

אך לציבור לא אכפת מהתחבורה הציבורית, לשר ודאי לא אכפת, והישראלים ימשיכו לזהם משמעותית את סביבתם – תוך שהם משלמים על התענוג הזה מחיר הולך וגדל.

צחוק חלול: שר התמ"ס, אלי ישי, חתם השבוע על צו המעלה את שכר המינימום ב-140 שקלים שלמים, ומעתה יעמוד השכר על 3,850 שקלים. יש רק דבר אחד טוב בסיפור הזה: ששכר המינימום גבוה עכשיו משמעותית מאלף הדולרים שרצה בשעתו עמיר פרץ. ואיך לומר, זה לא בגלל הממשלה.

התוספת הזו היתה אמורה להגיע בינואר. היא נדחתה בחצי שנה. הוסכם עליה בכלל עוד באותה תקופה פרה-היסטורית שקדמה למלחמת לבנון השניה, לפני יותר משנתיים. מאז, נשחק השכר משמעותית בשל עליית מחירי המזון והדלק, אבל הממשלה נותרה בשלה: הדלפונים שמשתכרים שכר מינימום אל צרור נקוב, יקבלו תוספת של 140 שקלים עלובים.

אלי ישי, מצידו, משקיע את כל האנרגיה שלו במאבק על העלאת קצבאות הילדים – ולא, נניח, באכיפת חוק שכר המינימום. בדיקה שביצע אלי ישי עצמו הראתה ש-92% מהמעסיקים עוברים על חוקי העבודה, אבל כמו שר התחבורה, אלי ישי לא באמת מכהן בתפקידו ולא באמת מתעניין בו.

כוח עולה: יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, שלח השבוע מכתב חריף לשרי האוצר והתמ"ס, והבהיר להם כי ההסתדרות לא תעבור לסדר היום על נסיונה של הממשלה להתחכם לחוק עובדי חברות קבלן. החוק קובע כי לאחר תשעה חודשי עבודה, יהפוך עובד קבלן לעובד מן המנין במקום העבודה שלו.

אבל חוק לחוד ומשרד האוצר לחוד. החשב הכללי באוצר הוציא בתחילת יוני מכתב, שבו הוא מורה על הפסקת ההתקשרויות עם חברות הקבלן לפני שתשעת החודשים מסתיימים. היינו, בפועל הוא מורה על פיטורי אלפי עובדים, וזאת מתוך מגמה מפורשת לעקוף את החוק ולהמנע מהענקת הזכויות המוקנות להם.

יש לציין, אגב, שהשטיק הזה מופעל אחרי שהאוצר הצליח לבלום את ישום חוק עובדי חברות כוח אדם במשך שמונה שנים (!) באמצעות הכנסת סעיף קטן, סעיפונצ'יק, לחוק ההסדרים – שפשוט ביטל חוק לגיטימי שקיבלה הכנסת.

עיני הזהיר את ה"ה בראון וישי כי אם לא יפעלו לביטול החלטת החשב הכללי, "ימצאו מולם את ההסתדרות במלוא עוצמתה". יפה, יפה. כך ראוי. מיום ליום, מהחלטה להחלטה, עיני מוכיח את עצמו כיושב הראש הראוי הראשון של ההסתדרות, מאז החריב אותה חיים רמון.

נבלי השבוע: רשת המשביר לצרכן "החדש", שרימתה את הלקוחות והציגה מבצעים פיקטיביים, בנסיון למשוך לקוחות להכנס. התפיסה היא שאם הצלחת להכניס את הלקוח לחנות, הוא כבר יקנה משהו.

כמה לקוחות בעלי תודעה צרכנית הגישו תלונה, משרד התמ"ת לא התעצל והגיש תביעה, ובית המשפט פסק קנס של כ-150 אלף שקלים כנגד החברה הנוכלת. ומאחר וסביר להניח שהמשבר לצרכן יכול לעמוד בנזק בלי למצמץ, לא התעצלה השופטת והטילה קנס אישי גם על המנהלות האחראיות לתרגיל. מכה בכיס, ידע כבר הגנרל בארקר עליו השלום, היא השיטה הטובה ביותר ללמד מישהו לקח. אולי המנהלות, או מחליפיהן, יחשבו פעמיים בפעם הבאה שהן תנסנה לדפוק את האזרח הקטן.

צדיק השבוע: שר התקשורת, אריאל אטיאס. אפשר לומר עליו דברים רעים – 892, מישהו? – אבל הוא עומד יפה לצד האזרחים מול העושקות הסלולריות הסדרתיות. בעבר הוא אילץ אותן לקצר את תקופת ההתחייבות ל-18 חודשים במקום 36, ואסר על העלאת תעריפים במהלך תקופת ההתחייבות; השבוע הוא סתם עוד פרצה הקוראת לגנב.

השבוע הורה אטיאס לחברות הסלולריות להפסיק לחייב אנשים להצטרף לתכניות גלישה שהם כלל לא צריכים ושרובם המכריע – 70% - כלל לא מודעים לקיומן. אטיאס הגדיר יפה את פעולת הסלולריות כ"כפיית תשלום עבור שירות שלא נצרך". עכשיו נעקוב בעניין ונראה באיזה אופן ידפקו הסלולריות את הציבור כפיצוי.