תאונה קטלנית

אם מישהו היה צריך הוכחות ששר האוצר הוא בובה של נערי האוצר, הוא קיבל אותה בפרשת הורדת המיסים. וגם: הקשר של הבנקים נגד הציבור נחשף סוף סוף, ולמי מועילה הפרטת הדואר. וכמובן, נבלי וצדיקי השבוע

מתרסק בלהבות: נראה ששמו של רוני בראון נידון להיקשר בכשלון. האיש שנכנס לספר השיאים של גינס כבעל הכהונה הקצרה ביותר (48 שעות) כיועץ משפטי לממשלה, הודיע בקול תרועה רמה לפני שבוע וחצי על רפורמה קשה במיסים. השבוע היא מתה מות נשיקה. זה לא היה קורה לשום שר אוצר אחר, לא לנתניהו, לא לאולמרט, אפילו לא להירשזון. בראון ניסה לתלות את האשמה בהסתדרות, שאיימה בשביתה כללית. אבל נתניהו היה מסוגל לעמוד בשביתות כלליות מבלי למצמץ, וכל אדם בעל כשרון פוליטי בסיסי היה מנצל את חוסר ההבנה הכלכלי של הציבור וטוען שההסתדרות שובתת כנגד הורדת המיסים שלו.

לא, ה"רפורמה" במיסים מתה מסיבה אחרת לגמרי: לבראון אין הקואליציה הדרושה להעברתה. ש"ס מתנגדת, העבודה מתנגדת, וראש הממשלה שלו מתעניין רק בדבר אחד - השרדות אישית. כל פוליטיקאי מתחיל היה מבין את זה, ועולה החשד שלא פוליטיקאי הוא זה שיזם אותה.

לנערי האוצר אין הבנה בפוליטיקה. היא, מבחינתם, הסחה מהדבר האמיתי, שהוא הפרטת המרחב הציבורי וצמצומה של הממשלה "עד שתהיה חלשה כל כך, שאפשר יהיה לגרור אותה לאמבטיה ולהטביע אותה", כדברי גורו ההפרטה גרובר נורקוויסט. תכנית כל כך בעייתית מבחינה פוליטית, כל כך עוינת לציבור הרחב, היה יכול להגות רק אוליגרך שלא מבין שהוא אוליגרך. בראון הקשיב לנערי האוצר, התוצאה היתה מכה שממנה לא תתאושש הקריירה שלו.

במדינה נורמלית, שר אוצר שהתוכנית שלו קורסת כך תוך שבוע, היה מתפטר. ישראל, כידוע, היא לא מדינה נורמלית. האירוניה היא שחוסר ההבנה בפוליטיקה של נערי האוצר יכול להביא בדיוק למה שהם יראים ממנו: הורדה בדירוג האשראי של ישראל. אחרי הכל, מדינה שרפורמת מיסים שלה עולה בקלות כזו ונופלת בקלות כזו היא לא בדיוק סמל היציבות. אור השמש מגיע למרתפי הבנקים: "ידיעות אחרונות" פרסם אתמול (שישי) כתבה גדולה על הבנקים, ממנה עולה מה שחשדנו כל השנים - שהבנקים מתאמים ביניהם עמלות. הרשות להגבלים עסקיים החליטה שלא להגיש כתב אישום – אבל בקרוב תפרסם את כל החומר שבידה, כדי לאפשר לציבור להגיש תביעות יצוגיות.

מהמעט שפורסם בעת כתיבת טור זה, עולה כי האחראית בבנק ישראל על רישום עמלות הבנקים הבחינה שדרך קבע, זמן קצר – לעיתים יום – לאחר שבנק מסוים הודיע על העלאת עמלות, עשו כך גם הבנקים האחרים. מהתחקיר של "ידיעות" עולה כי בכירים בבנקים השונים עדכנו זה את זה לקראת עליית עמלות, ואף דנו בשאלה של תנועת לקוחות מבנק לבנק בעקבות שינויי העמלות.

נזכיר שוב שרוב הקושרים האלה עובדים בעצם בשבילנו. שהבנקים הם בעצם רכושנו. ואולי יש מקום לתביעות אישיות כנגד מנהלי הבנקים בשל מרמה והפרת אמונים.

התייעלות? פחחח: עובדי הדואר נוקטים בשביתה חלקית כבר מספר שבועות. אף אחד, כמעט, לא שם לב. מדוע הם שובתים? משום שהם נפלו במלכודת ההפרטה, זה למה.

פעם היתה רשות הדואר. עכשיו יש חברת הדואר. דואר הוא משהו שממשלות דואגות לו מאז הקיסרות הרומאית. הוא שירות ציבורי. אבל בארץ ההפרטה לא אוהבים שירותים ציבוריים. אז הדואר הפך מרשות ממשלתית לחברה. הצרכן, כרגיל, נדפק: המחירים והעמלות עלו משמעותית, במיוחד בכל מה שקשור לחבילות מחו"ל אבל לא רק. ראו בחברת הדואר כי רע, והחליטו שהם רוצים להפחית את מחיריהם. כלכלת שוק בסיסית: הורד את המחירים, קבל יותר לקוחות. הגיוני.

לא, אמר האוצר, לא ניתן לכם להוריד מחירים. למה? כדי "לא לפגוע בתחרותיות". זה קצת מוזר: אם חברת הדואר מספקת אותו שירות במחיר מוזל יותר, מי נדפק? על פי כללי השוק, מי שהוזיל וסיפק, ניצח.

אבל באוצר לא אוהבים חברות שהיו פעם רשויות. זה מסריח משירות ציבורי, ממשלתי. לכן באוצר מעדיפים שחברת הדואר תכנס להפסדים כבדים ותיאלץ לפטר עובדים. עובדי הדואר, אחרי הכל, נשארו מאוגדים – ואת העבודה המאורגנת צריך "כן, לשבור", במילותיו של ז'בוטינסקי. חברה שבה יש עובדים מאוגדים, ובכל זאת מספקת שירותים זולים יותר וטובים יותר – זו כבר ממש מינות כלפי דת ההפרטה.

ולכן האוצר ישבור את חברת הדואר. יש לו זמן ולציבור אין זכרון. והציבור? הוא ישלם מחירים גבוהים יותר ויקלל. הוא לא ישבור את האוצר.

נבלי השבוע: אם משרד האוצר מכריז עליך כמונופול חונק שוק, ופועל לשנות את המכסים כדי לאפשר לאחרים לנשום, כנראה שאתה שודד דרכים ברמה של ולדימיר פוטין. וזה בדיוק מה שקרה השבוע לנשר, יצרנית המלט הגדולה במדינה. מחשיפה של "כלכליסט" (גילוי נאות: כלכליסט הוא לקוח גדול של הח"מ) עולה כי משרד האוצר הגיע למסקנה כי "נשר" מהווה מונופול, וכי בדעתו להפחית את המכסים על יבוא מלט לישראל כדי שתהיה קצת תחרות בשוק העלק-חופשי שלנו.

בעבר הצליחו בנשר למנוע יבוא מלט מחו"ל לישראל בטענה של הצפה. נשר מחזיקה בכ-95% משוק המלט בישראל, והרוויחה 265 מיליונים ב-2007 – ומיד חילקה 174 מיליונים כדיווידנדים. בעשור האחרון, עלו מחירי המלט ב-10%, ובאוצר הגיעו למסקנה שנשר מתעשרת על חשבון הציבור. וואלה.

צדיקי השבוע: ההסתדרות. מתקבל הרושם שלא צריך להיות חמוש במגאפון כדי להיות אפקטיבי: יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, עובד בשקט ומשיג את שלו. השבוע הוא הצליח להביא להסכם ראשון מסוגו בעולם: הגבלת יכולת החדירה של המעסיק לפרטיות הדוא"ל של המועסק.

על פי ההסכם, העובדים יכולו לעשות שימוש במחשב וברשת גם לצרכים פרטיים, "בהיקף מידתי ובזמן סביר". בניגוד למצב שהיה בעבר, המעביד לא יוכל להכנס לתיבת דואל של המועסק, גם אם היא על שרת השייך למעסיק ובמימונו, אלא באישורו של העובד. אם הסכים לכך העובד, הבדיקה תתבצע בנוכחותו. עכשיו מבקש עיני ממשרד התמ"ס להוציא צו, שיהפוך את ההסכם הזה להסכם מחייב בכל ענפי המשק. בהצלחה.