מופתעים מהעמלות? למה?

פרשת עמלות הבנקים מאירה, שוב, את המתח שבין שירות לאזרח ובין שירות בעלי המניות. דו"ח הלמ"ס מפנה אלומה אל נפגעי הצמיחה. וכמובן, נבלי וצדיקי השבוע

למה ציפיתם? אחרי כל הרעש והטררם, ה'רפורמה' בעמלות הבנקים לא מועילה. עד כדי כך לא מועילה, ששלשום דיווח מעריב שהמפקח על הבנקים החליט להתערב ולפקח על ארבע עמלות בשל היעדר תחרותיות. היעדר תחרותיות היא שם מנומס יותר לתיאום מחירים, שהוא שם מנומס יותר ליצירת קרטל.

השאלה היא למה זה צריך להפתיע אותנו. הכנסת מנסה להיטיב עם האזרחים ולאלץ את הבנקים להפסיק את פשיטת עורם של הלקוחות הקטנים. זה תפקידה וזה טבעי: פוליטיקאים נבחרים על ידי האזרחים, ולכן הם מנסים לשפר את מצבם, כדי שהללו יכירו להם טובה ויבחרו בהם שוב. הגיוני. וזו לא פופוליזם: ככה זה אמור לעבוד.

באותה מידה, הגיוני שהבנקים יעשו כל שטיק, חוקי, ספק-חוקי ולעיתים גם לא חוקי, כדי לדפוק את לקוחותיהם עד העצם. בניגוד לפוליטיקאים, מנהלי בנקים נבחרים לא על ידי הציבור אלא על ידי בעלי המניות שלהם. ואת בעלי המניות מעניין רק דבר אחד: המאזן הסופי. בעל חנות מקומית עשוי להתעניין בדעת הלקוחות שלו, מפני שאם הם יחשבו שהוא נוכל, אין לו קיום; הבנקים בישראל יודעים שהקהל שלהם שבוי, וככה הם אוהבים אותו. זו גם הסיבה שאין ממש תחרות ביניהם. לקוחות שיתחילו להתנייד בין בנקים יפגעו ברווחיות של הבנקים.

משום מה, לבזיזתם של לקוחות קטנים, תוך העמדת מכשולים דרקוניים ביכולתם לעבור לבנק אחר (ואפילו לסניף אחר של אותו בנק) מצד אחד והעלמת תמריצים למעבר כזה מצד שני, קוראים בישראל שוק חופשי. אז אם כבר חרגנו מכללי הקפיטליזם הטהור, אולי רצוי לזכור עובדה פשוטה: שרוב הבנקים בישראל הם רכוש ציבורי.

כן, כן. זוכרים את הדיבורים על הפרטת בנק לאומי? את הפרטתו של בנק פועלים? למה היה צריך להפריט אותם? משום שבשנות ה-80, אחרי שהבנקים קשרו נגד הציבור בפרשת הרצת המניות, ולאחר שהמזימה הזו התמוטטה וכמעט גררה איתה את הבנקים, קנתה הממשלה את הבנקים כדי למנוע את קריסתם. חלק מהקושרים באו על עונשם ב"משפט הבנקאים", אולי המשפט הציבורי הנשכח ביותר בישראל. בית המשפט קבע אז שמנהלי הבנקים פעלו "באורח שיטתי ובמתכוון, להונות את המשקיעים ולמנוע מהציבור ומלקוחות הבנקים מידע נכון ומלא בדבר פעולות הוויסות, המשמעויות שלהן והסיכונים הכרוכים בהם". אין חדש תחת השמש.

כלומר, הבנקים – פרט לפועלים, שהופרט – הם רכוש ציבורי. הם נקנו בכספי ציבור. אז, עם כל הכבוד, למה הציבור איננו מנהל אותם? מדוע הבנקים ממשיכים ליהנות משני העולמות – גם להיות רכוש ציבורי וגם לעשוק את הציבור? מדוע שהם לא ינוהלו על ידי חבר נאמנים ציבורי, שיהיה נאמן לאזרחים ולא לבעלי המניות? הנה שאלות שאתם צריכים להפנות לפוליטיקאים שלכם.

האמת מבצבצת: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ידידתו הנאמנה של מי שנאבק בתעמולת האוצר, פרסמה השבוע דו"ח על רווחת האוכלוסיה בישראל. הדו"ח מתייחס לשנת 2007, והוא מסכם חמש שנות צמיחה באסכולת שלום-נתניהו.

הנה הממצאים. 46% מבני 20 ומעלה אינם מרוצים ממצבם הכלכלי. 12% ראו עצמם כעניים בשנה האחרונה. 46% מהציבור לא הצליח "לסגור את החודש": 20% מן הנשאלים קיצצו במזון שהם רוכשים; 34% ויתרו על ויסות חום נאות של מגוריהם, היינו קפאו בחורף ורתחו בקיץ; 15% מהזקוקים לתרופות במרשם (!) נמנעו מלרוכשן בשל מחיריהן ('ויתרו עליהן', בלשונה הזהירה של הלשכה); 40% 'ויתרו' על טיפולי שיניים; ל-13% נותק קו הטלפון או החשמל.

הבשורה הטובה היא שיש השתפרות ניכרת לעומת 2006 – להוציא נתון אחד. ב-2007, חלה עליה של 6% במספר האנשים שקיצצו ברכישת המזון שלהם. 48% (!) מהערבים 'ויתרו' על מזון, לעומת 15% מהיהודים; בקרב היהודים, עשו כן 30% מהחרדים ו-19% מהדתיים, לעומת 9% "בלבד" מהחילונים. אם מישהו עדיין פקפק במתאם שבין עוני ובין דתיות, הנה הוא, במלוא עליבותו.

כשנלך לבחירות, ויתכן שזה יהיה עוד השנה, זכרו לשאול בקלפי: האם הכלכלה החדשה של נתניהו ושות' היטיבה עמכם? אם תעניקו את אמונכם שוב לאותם אנשים שכבר דפקו אתכם בעבר, הם ימשיכו לעשות זאת. אחרי הכל, זה עבד נהדר בפעם שעברה.

נבלי השבוע: הוועדה במשרד התשתיות שאישרה את הקמתה של תחנת כוח פחמית באשקלון. קשה להעלות על הדעת צעד שממחיש יותר את חוסר המודעות הסביבתי של מקבלי ההחלטות בישראל. מכל פעולותיו של בנימין "פואד" בן אליעזר, סביר להניח שזו תירשם כמזיקה ביותר, ואל יהי הדבר קל בעיניכם - מדובר בתחרות קשה.

כל העולם ואשתו עוברים לאנרגיות ידידותיות יותר לסביבה, שמפחיתות את פליטת גזי החממה, ואנחנו – שהשבוע שוב הזכירו לנו ש-56% משטחה של ישראל הוא מדבר – צועדים בגאון אל המאה ה-19. כרגיל בישראל, את מחיר השטויות של מקבלי ההחלטות ישלם כבר הדור הבא.

הדמגוגיה של תומכי התחנה אומרת ש"אם לא תהיה תחנה, לא יהיה חשמל". בולשיט. ודאי שצריך תחנת כוח נוספת, אבל היא לא חייבת להשתמש דווקא באמצעי המזהם ביותר. יוסי מימן (גילוי נאות: מבעלי נענע 10 ועל כן, בעקיפין, משלם על הטור הזה) חתם על עסקת גז טבעי עם מצרים. אפשר היה להקים תחנת גז נקיה הרבה יותר במאמץ קל. אפשר היה גם ללכת בכיוון של תחנת כוח גרעינית, האנרגיה הנקיה ביותר בעולם – אם כי מי שיטען שברמת התחזוקה הישראלית, תחנה גרעינית היא משחק בהשמדה המונית ודאי יזכה בכמה נקודות.

אז למה זה עבר? כי פרט לתושבי אשקלון, לרוב מוחלט משאר הישראלים פשוט לא אכפת.

צדיקי השבוע: שלשום חסמו מאות נהגי משאיות את איילון בנהיגה איטית, וגרמו לפקקי תנועה ניכרים. הם גרמו סבל למאות אלפי אזרחים שכל פשעם היה רצונם להגיע הביתה מוקדם לקראת סוף השבוע.

והמדור אומר: כל הכבוד. המשיכו כך. מטרת המסע היא מחאה על עלייתם החריגה של מחירי הדלק, תוך תוספת מס על הסולר. נחזור על זה שוב: בזמן של עליית מחירי דלק, הממשלה הגבירה את המס עליהם. במדינה שבה הציבור תופס את הממשלה כמין אסון טבע בלתי נמנע, טוב שמישהו עדיין מוחה.