המלכודת הירוקה

הפרדוקס של הירוקים: ידידותי לסביבה פירושו לא ידידותי לכיס - אוקטן 96 צפוי להתייקר. וגם: מחירי המזון ימשיכו לעלות, הפריטו לנו את המים וכמובן, נבלי וצדיקי השבוע. צרכנות השבוע

אי שם, מעבר לקשת בענן...

נתחיל עם החדשות הטובות: מחיר החיטה צפוי לרדת. החדשות הרעות: מחיר הלחם דווקא לא. למה? כי לחם הוא קמח (חיטה) + שמרים + קמצוץ תבלינים + הרבה, הרבה מאד אנרגיה. מחירי הנפט מטפסים בקביעות, הם עברו לאחרונה את ה-126 דולרים לחבית, ומתקבל הרושם שזו לא בועה, שהמשבר הזה ישאר איתנו הרבה מאד זמן.

מחירי החלב ומוצריו צפויים לעלות משמעותית בקרוב, לאחר שכבר טיפסו ב-40% בשנה האחרונה. ואותם גשמים שמבטיחים יבול חיטה כל כך טוב בארה"ב, גם מבטיחים משבר בגזרת התירס והסויה, שניהם מרכיבי מזון מרכזיים.

עובדי המגזר הציבורי יקבלו תוספת יוקר של 2.1% החל מיוני. יפה. ושאר העובדים? הם יראו את משכורתם הריאלית מתכווצת, כשהאוצר מעכב ככל יכולתו את תוספות השכר.

מותק, המים הופרטו

לפני כחצי שנה, תהה מאיר שלו איך זה שרוב מוחץ באוכלוסיה – יותר מ-70% - מעדיף שלא לצרוך מי ברז, אלא מים מינרליים או תחליפים אחרים. מה זה אומר על מדינת ישראל, הוא שאל.

ובכן, התשובה פשוטה למדי: זה אומר שהיא הופרטה. גם השירות המינימלי של מים ראויים לשתייה הועבר מידי המדינה לידי בעלי הון. "האגודה לצדק חלוקתי" עתרה לבג"צ, משום שלדבריה מעיינות המים בישראל הועברו לידי חברות המים המינרליים ללא מכרז ראוי.

חברות המים המינרליים לוקחות את המשאב הטבעי והציבורי הזה, מבקבקות אותו, ומוכרות אותו לכם ברווח של 1000%. לא רע, נכון? זהו, שזה כנראה גם לא חוקי. חוק המים, טוענת האגודה, לא מאפשר מהלך מבריק כזה, של סחר במים על ידי גוף פרטי. על כן, מוכרת המדינה את המים כביכול לצרכי "תעשייה" – היינו, מקבלת עליהם מחיר נמוך במיוחד – בעוד חברות המים המינרליים מוכרות אותו כמי מעיין טהורים. המדינה מוכרת את המים ב-0.27 שקלים לליטר - בעוד בקבוק חצי ליטר של מים מינרליים נמכר לאחרונה בחמישה שקלים ויותר. המוח היהודי ממציא לנו פטנטים. חבל רק שאנחנו, כציבור, לא רואים מזה גרוש.

המלכודת הירוקה

משרד התשתיות הלאומיות הודיע שבכוונתו להוריד את הפיקוח על דלק מאוקטן 96. הוא צודק, זהו דלק מזהם במיוחד, אבל התוצאה היא שהרבה אנשים, שיש ברשותם כלי רכב ישנים, ישלמו עכשיו הרבה מאד כסף על דלק – או ייאלצו להיפטר מכלי הרכב שלהם. כלומר, ייסוגו לאחור באיכות החיים שלהם. סביר להניח שבפעם הבאה שהם ישמעו על הירוקים, הם יקללו.

שוחרי הסביבה יצאו, בשנות ה-90, לקמפיין שמטרתו סחר בטונה ידידותית-דולפינים – היינו, טונה שבעת הציד שלה נעשה מאמץ עליון שלא ללכוד גם דולפינים מסכנים ברשת. הטונה היא דג מכוער, הדולפין חביב וחמוד. התוצאה, המתבקשת מאליה, היתה עליה ניכרת במחיר הטונה. אך בקרב עניים רבים, במיוחד בעולם השלישי, שימשה הטונה כתחליף זול לבשר. אז הקמפיין השיג יותר דולפינים נושמים, אבל גם יותר עניים רעבים.

בגדול, ולטווח ארוך, ברור שהירוקים צודקים. אנחנו משמידים את כדור הארץ בקצב שכבר אמור שיגרום לצאצאינו, אם יהיו כאלה, לסטות מדרכם ולנסוע עוד כמה מאות קילומטרים רק כדי להשתין על קברנו. הבעיה היא בטווח הקצר. אם "ירוק" פירושו, מבחינת רוב האוכלוסיה, "יקר יותר", או – אפילו גרוע מכך – "מתנשא ואליטיסטי", המאמץ הירוק לא יתפוס.

המעבר לעולם ירוק יהיה כרוך במהלומה כלכלית קשה, כשהכלכלה שלנו תאט. את המהלומה הזו צפויים לספוג העניים ובני המעמד הבינוני הנמוך. ואם הירוקים רוצים להצליח, הם יצטרכו להיות קצת יותר פופוליסטיים, קצת יותר סוציאליסטים, להתעניין פחות במצב הדולפין ויותר במצב עובד הקבלן. איך מרבעים את המעגל הזה? הלוואי וידעתי.

נבלי השבוע

חברות הביטוח. שינוי מרענן מצמד התאומים גוג-סלולרי ומגוג-בנקים, לא? אוקיי, מעשה שהיה כך היה. הממשלה רצתה לוודא שלכל עובד תהיה פנסיה, ועל כן הורתה לכל המעסיקים להתחיל לבטח את כל עובדיהם ביטוח פנסיונרי. נחמד, ואפילו ראוי, מצידה. כשתעבור ממשלת אולמרט מן הארץ, במהרה בימינו אמן, סביר להניח שזה יהיה ההישג היחיד שלה שייזכר לדורות.

אך החלטת הממשלה לא מצאה חן בעיני חברות הביטוח, כי – כפי שאתם ודאי זוכרים – כשליש מהעובדים בישראל מגרדים את שכר המינימום מלמטה. והעמלות שהן מקבלות עבור נשים – נשים הן 65% מכלל העובדים החלקיים – המקבלות פחות מ-4,000 שקלים הן זעומות, ופשוט לא שוות להן את הניירת.

אז מה הן עושות? הן פשוט לא מנפיקות ביטוחי פנסיה לעובדות כאלה. סוכן הביטוח הלהוט נמנע מלהחזיר טלפון, לא שווה לו. יועצי מס אמרו ל"nrg מעריב" השבוע שהמדיניות הזו "מעודנת אך עקבית". מה אפשר לעשות? עד שמישהו לא יארוב לאיזה סוכן ביטוח, ויקליט אותו מסרב, לא הרבה. יש לכם הקלטה כזו? המדור מעוניין.

צדיקי השבוע

הדירקטורים מטעם הציבור של חברת החדשות של ערוץ 2. למרבה הצער, ערוץ 2 הוא הגוף המשפיע ביותר בישראל. במסעם הבלתי נלאה של בעלי ההון להשחתת התקשורת הישראלית, הם ניסו למנות כל מיני חברים ותיקים – תחילה רפי גינת, אחר כך ניסים משעל – לתפקיד מנכ"ל חברת החדשות.

התהליך היה אמור להפוך את חברת החדשות למשהו פרוותי יותר ונושכני פחות. מדובר, יש להזכיר, בערוץ שאחד ממנהליו עיכב שידור של תחקיר "עובדה" שהיה עשוי להפריע כלכלית לערוץ, ואחר כך תהה למה, בעצם, יש להם תכנית תחקירים.

נציגי בעלי ההון בדירקטוריון רצו את ניסים משעל. הדירקטורים מטעם הציבור עמדו על הרגלים האחוריות, למרות שנציגי בעלי ההון איימו להגביל בחוק את כוחם. התוצאה: אבי ווייס נבחר למנכ"ל. נצחון קטן, אבל נצחון.