מי ישלם על זה?

עשן ומראות

בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק השבוע כי חלק מההוצאות על טיפול בילדים – מטפלות, מעונות – יוכרו כהוצאה לצרכי מס. באינסטינקט פאבלובי, הודיע האוצר כי הוא מתנגד, ומע"מ הודיע, באופן שרירותי וספק חוקי, כי לא יכיר בהחלטה הזו עד לאחר שידון הערעור שהוא מגיש. הערעור צפוי להימשך מספר שנים.

על פניו, הכל טוב. פרשנים רבים מיהרו לתאר את ההחלטה כנhצחון לנשים היוצאות לעבודה, שעכשיו יקבלו הכרה בחלק מהוצאותיהן. אבל כפי שמראה יפה הבלוגר יוסי לוי מ"נסיכת המדעים", ההחלטה הזו מקדמת דווקא אי שוויון.

למי ההחלטה מועילה? לנשים שמשתכרות כסף רב מאד. אשה המשתכרת 8,000 שקלים (ברוטו), קרוב לשכר הממוצע במשק, תזכה להחזר מס של 104 עד 210 שקלים - אבל אשה המשתכרת 15 אלף שקלים (שוב ברוטו), תקבל החזר של 300 עד 700 שקלים. האם היא זקוקה להם יותר מאשה המקבלת 4,500 שקלים? האם 700 השקלים הללו הם מה שימנעו מעורכת דין מוצלחת או ברוקרית משגשגת לצאת לעבודה? ספק רב.

יתר על כן, החזר מס פירושו שהמדינה תקבל פחות מסים. האוצר מעריך שמדובר בכשני מיליארד שקלים לשנה. הבה נניח שהוא מנפח נתונים כהרגלו, ונקבל שמדובר בחור בגביית המסים של מיליארד בלבד. מאיפה יבוא הסכום הזה? ממסים שיוטלו על כלל הציבור, או מקיצוץ שירותים לציבור כולו. כלומר, כדי לממן החזר שולי ביחס לעשירונים העליונים, ישלם כל הציבור – שרובו לא ירוויח מהפסיקה הזו כלל.

אז אולי כדאי שהדבר הזה יפול בערעור.

הערפדים

המפקח על הבנקים הורה לפני חודשים לבנקים לקצץ את מספר העמלות שלהם. השיטה החביבה על החנקן של המדינה היתה לחייב את הלקוחות שלהם – לקוחות משק הבית, בעיקר – בשורה של עמלות שאיש לא הבין. עכשיו הם נאלצו להיפטר מקודי העושק הללו.

אז מה הם עושים? הם מעלים דרסטית את שאר העמלות. משיכה מכספומט, הפעולה הנפוצה ביותר של צרכן בנקים, עלתה עד כה 1.21 שקלים - עכשיו היא אמורה לעלות לשני שקלים – עליה של יותר מ-60%. שיחה קצרה עם פקיד בנק תעלה לכם עכשיו 10 שקלים, עליה של עשרות אחוזים.

מקובל ללעוג לח"כ גלעד ארדן, שפן האנרג'ייזר של הכנסת ואלוף החקיקה, אבל לזכותו ייאמר שהוא נעמד על הרגליים האחוריות, הודיע שהתרגיל הזה יעבור על גופתו, ושאם הבנקים ינסו את השטיק הזה, הוא יעביר חקיקה "קיצונית", כלשונו, שתבצע "התערבות אגרסיבית" בעמלות. לך בכוחך זה, ארדן, והושע את ישראל!

נפילה חופשית

מחירי הנפט טיפסו השבוע לשיא חדש, 112 דולרים לחבית, ואחר כך ירדו ל-110.96, כתוצאה ממחסור בנפט בשוק האמריקני. הלה רשם בכלל שורה של סימנים שליליים. אף שנגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, מעריך כי עיקר המשבר מאחורינו, מתחיל לאיים משבר חדש: משבר מזון, עליו דיווחנו כבר כאן. מחירי האורז עלו לשיא של כל הזמנים, 43 סנט לקילוגרם – וצריך לזכור שאורז הוא המזון הבסיסי של רוב העולם. הדבר הביא לטביעת מונח כלכלי חדש: אגפלציה, שילוב של חקלאות (agriculture) ואינפלציה.

המצב לא נראה טוב גם בחזית ההיי-טק, שעד כה ניסתה להעמיד פנים שהעסקים אצלה כשורה. מיקרוסופט ויאהו עושות קולות של התנגשות ענקים, אבל ברבעון הראשון של 2008 היו רק 56 רכישות של חברות סטארט-אפ לעומת 83 ברבעון האחרון של 2007, וההשקעה הממוצעת בחברות סטארט-אפ ירדה מ-500 אלף דולרים ל-450 אלף דולרים. למשבר ודאי יהיה קץ – אבל אנחנו עדיין לא שם.

נבל השבוע

בתואר המפוקפק זוכה הפעם שר האוצר, רוני בר-און. הלז החליט השבוע שלא להקצות את הכספים שהורתה ועדת הכספים של הכנסת להקציב לפיצוי נפגעי פרשת חפציבה. בישראל יש כסף למניפולציות בשער הדולר שמסייעות למספר קטן של אנשים שגם כך יש להם יותר כסף משהם צריכים, אבל אף פעם אין כסף למי שאין לו ושנפל קורבן לנוכלות תוך העלמת עין מצד הבנקים.

הבוז כלפי המחוקק לא עבר בשקט: יו"ר ועדת הכספים, סטס מיסז'ניקוב, הודיע לבר-און שהוא יכול לשכוח משורה של פריטים שהוא רוצה לאשר, עד שימלא אחר הוראות הכנסת. בר-און, על כן, פונה להדחתו של מיסז'ניקוב מתפקידו. יהיה שמח.

צדיקי השבוע

המפקח על הבנקים מגלה לאחרונה סימנים מעודדים לתחילתו של עמוד שדרה, והשבוע התפרסם כי הוא מעכב רכישות של בנק אריסון באוקראינה ורוסיה. בבנק, שהצליח לאבד סכומי ענק בהשקעות בחו"ל בשנה האחרונה, מאד לא מרוצים ומאשימים את המפקח בסחבת מכוונת.

יש לקוות שהם צודקים. עד כה בנק אריסון הצטיין בעיקר בחליבת לקוחות משק הבית שלו ובבזיזתם באמצעות עמלות שווא. בכל מה שקשור לעסקים פרופר, הגאונים הכלכליים שלו לא כל כך הצליחו. ואם החכמה היתרה שלהם תביא אותם למצב של קריסה – מה שאי אפשר להוציא מכלל אפשרות, גם בר סטרנס נחשבו יציבים מאד לפני שלושה חודשים, ואנחנו בעיצומו של הוריקן – מי שיצטרך להוציא את הבנק מהבור תהיה המדינה. בתרגום חופשי: מי שיצטרך לשלם על חוסר ההבנה בכלכלה של מנהלי אריסון יהיו אתם ואני. לדני דנקנר ושרי אריסון לא יהיה צורך לדאוג.